ואתחנן ושבת נחמו ישעיהו פרק מ.
שרשי מילים וניבים
1
א נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.
לשורש נ,ח,ם יש יותר ממובן אחד: מלשון הרגעה ונחמה כמו כאן, אבל גם מלשון חרטה - חזר בו מדעתו, כך בפסוק : וינחם השם כי עשה את האדם..וכו גם הוא מאותו שרש נ,ח,מ.
ונראה שניתן לפרש כולם מלשון להשיב \לשוב אל הדעה או אל המצב הקודם , וכך נחמה שתשוב לו שלוות רוחו כמלפני הצרה.
וכן חרטה שישוב למצב שהיה לפני הפעולה והמצב הלא ראויים.
2
יב מִי- מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ, עֲפַר הָאָרֶץ; וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם.
יש לנו כאן מספר פעלים הקשורים למדידה: מדד, תכן , וכל, ושקל .
1) מדד- מובן, {בשעלו = באגרופו \ רגלו]. 2) תיכן = מניין , בפסוק - ותוכן לבנים תתנו. [ויא מלשון הכין\ תיקון].
3) ושקל - מובן,
4) וכל = שורש כ,ו,ל , פירושו מדד. ובקליר : ומדדת ושקלת וכלת ואמדת .. ומכאן המילים מכיל, כייל, ובעצם ביסודו גם המילה כלי= כיון שהוא מכיל , [ ומנחם פירש ש " כל " הוא שם של כלי].
ומה הקשר ל מכילתא ? יש אומרים - ומסתבר ,שמכונה כך על שם שיש בה דרושים על פסוקי התורה " במידות" מלשון מידה, מדידה. שהתורה נדרשת בהן, שכן בארמית איתכל = מדד ! בדומה לכך התרגום כאן על הפסוק אומר :" ועפרא דארעא במכילא איתכל".
3.
נחזור לפלס שכאן, לפי הפשט הוא כלי לשקילה - ולא למדידת שיפועים כהיום ,וכיום הוא גם נפרד ושונה מהמאזניים. ולכן היום משמעו הורחב ושונה .
אך יש האומרים שהפלס הוא המוט שעליו רשומים המספרים (רדק), ואז או שהוא מוט אנכי- כלי נפרד עם שנתות או כמשקל קפיץ. או שהוא חלק מהמאזניים - דהיינו המוט המאוזן שעליו השנתות, או שהוא מוט אנכי במאזניים והם הקנים המחזיקים את כפות המאזניים .
4.
וגם ניב שגוי לרדק ,ונכון לרשי : קול קורא במדבר= קול זעקה לריק. וכך גם לרסג ועוד.
אבל לפי טעמי המקרא לרדק והמצודות ולרוב המפרשים הכוונה היא :
" קול קורא \ במדבר פנו דרך. " וכך זה נראה מהתקבולת במבנה הפסוקים :
במדבר\ בערבה,
פנו \ישרו,
דרך \ מסילה,
( תפוצתו של הפתגם במובן הרגיל הוא בעיקר בגלל הנוצרים שמטעמם העדיפו את ההסבר המנוגד לפשט הרגיל,ואכמ"ל . וזאת כבר מימי תרגום השבעים דרך תרגום השומרוני והוולגטה ובתרגומיהם השתרשה הנוסחה של "קול קורא במדבר".
אך כנל - להבדיל גם בין מפרשינו ישנו מיעוט קטן המפרש כך מסיבות פרשניות תורניות – וקשה לתאמו עם טעמי המקרא. והיא נמצאת אף בתרגומים ליידיש מן המאה ה-16 וה-17 והמצויה גם ב"צאינה וראינה" ).
5.
לא בא' רבתי !
ובפרשתינו אותיות ע' ד' רבתי .שמע ישראל..אחד
ובוודאי שגנוזים בדבר טעמים רבים נסתרים. וכתב האבודרהם לענין שמע שנכתבת בה ע' גדולה וד' גדולה , שהואיל ואמירה זו היא עדות על מציאות ה' בעולם אנו מדגישים באופן זה את האותיות היוצרות את המילה עד – לשון עדות.
פירוש נוסף הוא שהסיבה לכך שהאות דל"ת רבתי כי דל"ת ורי"ש דומות מאוד בצורתן (ד/ר) . וכדי להדגיש כמו שמדגישים ע"י קול גדול כך גם אות גדולה שהוויה אלוקינו אחד,ואין אחר זולתו .
וכפי שכתב בעל הטורים : אחד ד' גדולה לומר לך...וגם שלא תטעה בר' . היינו שלא נטעה חלילה בין אחד לאחר.
ואנחנו מוצאים בדומה לכך -והפוך בשמות לד,יד . אות גדולה בפסוק "לא תשתחווה לאל אחר" ושם האות ר' גדולה - כדי לא לטעות בה באות ד'.
ובדומה לו הוא הביטוי : לא באלף רבתי באותה משמעות , שהיא לא ב א' במובן שלילי, ולא ב ו' במובן כינוי הגוף .
6.
[b][u] ויתעבר[/b] ה' בי למענכם וכו.[/u]
כאן המשמעות היא במובן של עֶבְרָה = כעס , [עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, בתהילים,] התמלא בכעס. והוא משורש ע,ב,ר,
אבל לשורש ע,ב,ר, יש מספר מילים בעלי משמעות שונה ומגווונת. אבל רובם קרובים במובנם
לשינוי :בזמן,במקום,בצד,בבעלות. או שינוי במצב :של איפוק או קיום החוק.
1 עָבַר - הלך מצד אחד למשנהו, ובתורה: כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר.
2 עִבֵּר - ”שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל; באיוב כא,י. ובחזל : שָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת.
3 עֵבֶר - בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם “ (יהושע כד, פסוק ב)
4 עָבָר - מחידושי התיבונים - לשון ימי הביניים. הזמן שלפני הנוכחי.”הָעָבָר אַיִן, וְהָעָתִיד עֲדַיִן",
5 עֲבֵרָה - (דברים יז,ב)..בְּעֵינֵי אדני אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ.“ (דברים יז, פסוק ב).-
6 וויתור/ מחילה - (עמוס ז, ח) לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ“
7 עֶבְרָה - כנל.
8 עֲבָרָה- שם עצם = מעבורת. וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ .. “ (שמואל ב׳ יט, יט)ובמצודת .......שם : ספינה שעוברים בה רוחב המים.
וכולם שורשם ע,ב,ר,