וברש"י: "זמורות ארוכות [ארוכים - כת"י לייפציג, ד' רומא].
מה הביא את רש"י לפרש דווקא ארוכות?
בסוגיא בנזיר לד: רבי אלעזר דריש רבויי ומיעוטי, (במדבר ו, ג) "מיין ושכר יזיר" מיעט, "מכל אשר יעשה מגפן היין" ריבה, מיעט וריבה ריבה הכל. מאי ריבה? ריבה כל מילי. מאי מיעט? מיעט שבישתא.
ופירשו שם רש"י [המפרש], תוס', הרא"ש - שבישתא: זמורות, כדמתרגמינן: שריגים - שיבשין.
כלומר שריג הוא זמורה, ולא משנה גודלה - א"כ מדוע על התורה פירש רש"י שהיא ארוכה, למאי נפק"מ?