פרה אדומה לכפר על עון העגל

[שבטיישראל]

ברש"י פ' חוקת (במדבר י"ט, כ"ב) מביא מיסודו של ר' משה הדרשן, וז"ל:

"ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן וזהו:
ויקחו אליך - משלהם כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם:
פרה אדמה - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל:
אדמה - על שם (ישעיה א, יח) אם יאדימו כתולע, שהחטא קרוי אדום:
תמימה - על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם:
לא עלה עליה עול - כשם שפרקו מעליהם עול שמים:
אל אלעזר הכהן - כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור:
ושרף את הפרה - כשם שנשרף העגל:
עץ ארז ואזוב ושני תולעת - שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו:
למשמרת - כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב, לד) וביום פקדי ופקדתי וגו'. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וגו', כך ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו':"

וצ"ב למה הוצרך להביא דרשה מיסודו של ר' משה הדרשן המאוחר ?
הלא דרשה זו מבואר להדיא בדברי הפייטן ר"א הקליר (התנא האלוקי ר' אלעזר ב"ר שמעון) בסילוק לפ' פרה, וז"ל :

"וּבִשְׁמוֹת תְּעוּדָה הִיא נְקוּבָה. לְכָל קָרְבַּן שַׁי לֹא שָׁוָה. שֶׁהֵם זְכָרִים וְהִיא נְקֵבָה. לְטַהֵר שִׁמְצַת עֵגֶל תּוֹעֵבָה:
הֵם הֵמִירוּ כָּבוֹד בְּבֶן פָּרָה. וְסָרְרוּ בוֹ כְּפָרָה. תָּבֹא אִמּוֹ אֲשֶׁר הִיא פָרָה. וְתִהְיֶה לָעָם כַּפָּרָה:
הֵם הֶאֱדִּימוּ בוֹ פָּנִים. וְאָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים. תָּבֹא אִמּוֹ אֲשֶׁר הִיא אֲדֻמַּת פָּנִים. וּבָהּ צַח וְאָדוֹם יִשָּׂא פָנִים:
הֵם חֲרָטוּהוּ הֱיוֹת צָג כְּתָמִים. וּבָהּ חֻיְּבוּ מִהְיוֹת תְּמִימִים. תָּבֹא אִמּוֹ תְּמִימַת תְּמִימִים. וּבָהּ יְטַהֵר תַּמָּה הַצּוּר תָּמִים:
הֵם שָׁחֲחוּ לְפֶסֶל כָּל מוּם. וְנֶעֱנְשׁוּ בוֹ הֱיוֹת בַּעֲלֵי מוּם. תָּבֹא אִמּוֹ אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם. לְהָדִיחַ דְּמֵי יָפָה וְאֵין בָּהּ מוּם:
הֵם זָמְמוּ בְּעֵגֶל לִמְעוֹל. וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיִּפְרְקוּ עוֹל. תָּבֹא אִמּוֹ אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל. וְתִנָּתֵן עַל שִׁכְמָם כְּעוֹל:
הֵם נִקְהֲלוּ עֲבוּרוֹ אֶל כֹּהֵן. וְאֻנַּף בְּהַשְׁמִיד אִישׁ מְכַהֵן. תָּבֹא אִמּוֹ וְתִנָּתֵן לַכֹּהֵן. וִיכֻפַּר בָּהּ עֲוֹן כֹּהֵן:
וּכְמוֹ בָּאֵשׁ נִשְׂרָף. כֵּן בָּאֵשׁ תּוּשְׂרָף:
וּכְמוֹ טוּחַן וְהוּדַּק עַד עָפָר. כֵּן תּוּדַּק וְתֵעָשֶׂה עָפָר:
וּכְמוֹ הָשְׁלַךְ עֲפָרוֹ אֶל הַמַּיִם. כֵּן תֻּשְׁלַךְ אֲפָרָהּ אֶל הַמָּיִם:
וּכְמוֹ נָפְלוּ בוֹ שְׁלשֶׁת אַלְפֵי יוֹשֶׁר. כֵּן יִפְּלוּ בָהּ שְׁלֹשֶׁת מִינֵי כוֹשֶׁר:
וּכְמוֹ טִנֵּף עַם טָהוֹר. כֵּן תְּטַמֵּא בְּמַגַּע כָּל טָהוֹר:
וּכְמוֹ טִהֵר עַם בּוֹ נִטְמָא. כֵּן תְּטַהֵר אִישׁ אֲשֶׁר נִטְמָא:
וּכְמוֹ פֻּזַּר פִּשְׁעוֹ לְכָל דּוֹר שָׁמוּר לְחַטָּאת. כֵּן תְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי חַטָּאת:
לְהָדִיחַ דָּמִים. לְכַבֵּס כְּתָמִים. לְנַקּוֹת טִנּוּפִים. לְהַרְחִיץ צוֹאִים. לְהַלְבִּין חֲטָאִים. לְטַהֵר טְמֵאִים. לְקַדֵּשׁ קְדוֹשִׁים. לְהַצְדִיק עֲמוּסִים:
בְּעֵץ אֶרֶז. לַעֲנוּפִים כְּאֶרֶז. בְּאֵזוֹב. לְנִדְכָּאִים כָּאֵזוֹב. בְּשָׁנִי. לְשִׂפְתוֹתֶיהָ כַּשָּׁנִי. בְּתוֹלַעַת. לְאַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת. לְבַל יִתְגָּאֶה מִתְגָּאֶה כְּאֶרֶז. שֶׁאִם לֹא יִמַּךְ כְּאֵזוֹב וְיֵחָשֵׁב כְּתוֹלַעַת. לֹא יְטֻּהַר בְּאֵזוֹב וּבִשְׁנִי תוֹלַעַת:
וְאִם לֹא יִשְׁפּוֹךְ לֵב כַּמַּיִם. לֹא יֻטְהַר בִּזְרִיקַת מָיִם:"

[בברכה המשולשת]

רש"י הקדוש משתמש רבות בדברי רבי משה הדרשן, גם במקום שדבריו רמוזים בדברי חז"ל.

[מלכישוע בן אליהועיני]

כנראה שנפל טעות בדבריך "אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל"
צ"ל תבוא אמו ותנקה צואת בנה.

[מלכישוע בן אליהועיני]

ומאין לך שהקליר היה תנא? ואתה עוד מזהה אותו עם ר' אלעזר בן ר' שמעון?!

[הוגה]

הלו, אתה שם מימות הבית.. אני יכול להבין שבדורך עדיין לא שמעו על האר"י...

שער הכוונות - דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א:
ושמעתי בשם מורי ז"ל כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון כנז' במדרש ע"פ מכל אבקת רוכל זה ר"א בר"ש דהוה קראי ותנאי ופייטן וקרוב"ץ, אבל אני לא שמעתי ממורי ז"ל:

אכן כבר כתבו בזה, ודעת החוקרים כיום כדבריך.

[מלכישוע בן אליהועיני]

אריה (אֲרִי) בְּמִסְתָּרִים

ואין לך עסק בנסתרות..

[הוגה]

אריה (אֲרִי) בְּמִסְתָּרִים
ואין לך עסק בנסתרות..

אולי בגלגול הקודם שלי בימות הבית קראו לי ארי במסתרים..

אבל אעפ"כ, גם המאחרים את הקלירי, מאחרים אותו עד המאה ה-6 או ה-7, (מחכם באשי אני יודע: עיין תרביץ נ"ד תשמ"ה, עמ' 406-393)
לעומת זאת ר' משה הדרשן במאה ה-11 לסה"נ,

א"כ בין כך וביך כך לכאו' צודק שבטיישראל.

[שבטיישראל]

הלו, אתה שם מימות הבית.. אני יכול להבין שבדורך עדיין לא שמעו על האר"י...

שער הכוונות - דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א:
ושמעתי בשם מורי ז"ל כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון כנז' במדרש ע"פ מכל אבקת רוכל זה ר"א בר"ש דהוה קראי ותנאי ופייטן וקרוב"ץ, אבל אני לא שמעתי ממורי ז"ל:

אכן כבר כתבו בזה, ודעת החוקרים כיום כדבריך.

לא צריך לברוח עד האריז"ל ...

כן הוא דעת הראשונים התוס' והרא"ש וכ"ה במחזור ויטרי (כמדומני שזה "תוס'" בכת"י לונדון כך דא"א להביא ראי' לדעת רש"י)

מ"מ לגופא דענין כתבתי כן לרווחא דמילתא (ידעתי שיהי' כאן איזשהו "פערד" שיקפוץ ע"ז ..) אך גם לדעת המאחרים את תקופת הקליר בוודאי שהקליר קדם בהרבה לר"מ הדרשן

[מלכישוע בן אליהועיני]

אַל-תִּהְיוּ, כְּסוּס כְּפֶרֶד-- אֵין הָבִין:
בְּמֶתֶג-וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם; בַּל, קְרֹב אֵלֶיךָ

[מלכישוע בן אליהועיני]

אריה (אֲרִי) בְּמִסְתָּרִים
ואין לך עסק בנסתרות..

אולי בגלגול הקודם שלי בימות הבית קראו לי ארי במסתרים..

אבל אעפ"כ, גם המאחרים את הקלירי, מאחרים אותו עד המאה ה-6 או ה-7, (מחכם באשי אני יודע: עיין תרביץ נ"ד תשמ"ה, עמ' 406-393)
לעומת זאת ר' משה הדרשן במאה ה-11 לסה"נ,

א"כ בין כך וביך כך לכאו' צודק שבטיישראל.

את זה שהקליר קדמוהו בטוח. ואולי ממנו שאב ר' משה הדרשן את פירושו, אלא רש"י לא ידע שהיה כבר כלי שלישי בשרשרת...

[שבטיישראל]

אלא רש"י לא ידע שהיה כבר כלי שלישי בשרשרת...

אגלה לך סוד ...

רש"י היה בקי בפיוטי הקליר שבמחזורי אשכנז וצרפת
כך דלא מסתבר מש"כ

[בגולה]

בעצם, כל הענין הנ"ל מקורו כבר במדרשים (עי' ב'רון שיר ושבח' על היוצרות שהביאם).

[מלכישוע בן אליהועיני]

אלא רש"י לא ידע שהיה כבר כלי שלישי בשרשרת...

אגלה לך סוד ...

רש"י היה בקי בפיוטי הקליר שבמחזורי אשכנז וצרפת
כך דלא מסתבר מש"כ

ראש שבטי ישראל אתה וכל רז לא אניס לך. בחור כארזים :)

אולי בכ"ז דווקא הפיוט הלז לא היה ידוע לו, א"א לדעת בבירור. או שמא שמע את החידוש מפי רבו ורצה לחלוק לו כבוד בזה האופן.

[בגולה]

אכן, אבל יצויין שבעלי התוס' ראו סילוק זה, שכן הביאו ממנו בתוס' חולין קט ב, ד"ה נדה:

נדה דם טוהר - בסלוק של פרשת פרה יסד ר' אליעזר הקליר מן הדם טחול הדם מטומאת נדה (אשה) טהרת בתולי אשה ומאשת איש יפת תואר לאיש וכנגד כותית לא פירש והכל עשה ע"פ הירושלמי.

[ואגב יש להעיר, שמש"כ "ע"פ הירושלמי" - כתבו ע"ז במהדו' 'עוז והדר': "לא מצאנו, ועי' ויקרא רבה...".
והנה פשוט לכאורה שאין כוונת התוס' ממש לגמ' ירושלמי אלא למדרשי ירושלמי, שכידוע מהם מביא הקלירי, ועיי"ש במדרש בחי' הרד"ל שאכן כתב כן, וא"כ אין כאן המקום לכתוב "לא מצאנו"].

[איש_ספר]

אכן, אבל יצויין שבעלי התוס' ראו סילוק זה, שכן הביאו ממנו בתוס' חולין קט ב, ד"ה נדה:

גם התוספות בע"ז ל"ה ע"א הביאו מסילוק זה

[שבטיישראל]

אלא רש"י לא ידע שהיה כבר כלי שלישי בשרשרת...

אגלה לך סוד ...

רש"י היה בקי בפיוטי הקליר שבמחזורי אשכנז וצרפת
כך דלא מסתבר מש"כ

ראש שבטי ישראל אתה וכל רז לא אניס לך. בחור כארזים :)

אולי בכ"ז דווקא הפיוט הלז לא היה ידוע לו, א"א לדעת בבירור. או שמא שמע את החידוש מפי רבו ורצה לחלוק לו כבוד בזה האופן.

לידיעתך :
רש"י מעולם לא ראה את ר' משה הדרשן שחי לפני תקופת רש"י כך שבהחלט לא יתכן כדברך הנ"ל
[רש"י קיבל את תורת ר' משה הדרשן מחברו ר"י קרא שקיבל מדודו ר' מנחם בר חלבו שקיבל מר' יהודה הדרשן בנו של ר' משה הדרשן, וזה כוונת דברי רשי כשכותב "מיסודו של ר' משה הדרשן"]

ללא ספק שהפיוט הלז שהיה חלק מהמחזור האשכנזי בתקופת הרשונים היה מוכר לרש"י


נ.ב. ציניות בדר"כ לא עוזר מול בורות ...

[הוגה]

בנוגע לשאלת פותח האשכול, הרי אלו לא דברי ר"מ הדרשן או הקלירי עצמם, סה"כ זהו מדרש המובא גם כאן וגם כאן, כמ"ש רש"י,

א"כ אפשר שהעדיף רש"י להביא המדרש דרך לשון ר"מ הדרשן, אצלו הדברים כתובים ומבוארים בפשטות,

משא"כ אם היה מביא את לשון הקליר היה צריך ג"כ רש"י (או אחרים) לפרשו, והתועלת בזה מוסיפה טורח, לכן העדיף להביא את לשון המדרש כצורתו - המועתקת אצל ר"מ הדרשן.

[חכם באשי]

יפה שאל שבטיישראל, ובמיוחד שרש"י הכיר את פיוטי הקלירי, ביניהם את הפיוט הזה. הוא ותלמידיו כתבו פירוש לפיוט הקלירי הזה (וכדומני שזה נדפס ע"י ר"א אייזנבך בחוברת לכבוד אחת השמחות בקהילת בעלזא).
ישנו גם ספרון קטן בשם (בערך) "רש"י ומובאותיו מר' משה הדרשן והקלירי".
כיום הוכח, שהקלירי פעל בראשית המאה השביעית, וראה בסוף ימיו את הכיבוש הערבי לארץ ישראל (שהיה בשנת 636). סקירה יפה על הדעות השונות בנוגע לזמנו של הקלירי הופיעה בזמנו ב'דאצ'ה' (ז"ל).

[בברכה המשולשת]

כיום הוכח, שהקלירי פעל בראשית המאה השביעית, וראה בסוף ימיו את הכיבוש הערבי לארץ ישראל (שהיה בשנת 636). סקירה יפה על הדעות השונות בנוגע לזמנו של הקלירי הופיעה בזמנו ב'דאצ'ה' (ז"ל).

א. שמעתי מת"ח שליט"א, שעוסק בעיקר בפיוטים, שפרופ'יוסף יהלום אמר לו שדיוקו של פרופ' פליישר המנוח, באמצעותו סיים את זמנו של רבינו הקליר, אינו נכון, שכן הפיוט שעליו בנה פליישר את דבריו בנוי בעצם מפיוטים שונים ממחברים שונים. אמנם, אין חולק על קדמותו של רבינו הקליר באופן עקרוני.
ב. לעצם האשכול, כבר כתבתי לעיל שדרכו של רש"י להביא את דברי רבי משה הדרשן גם על דברים הרמוזים בדברי חז"ל או האמורים במדרשים בקצרה.

[חכם באשי]

משולשת, אנא לדייק בפרטים:
פרופ' עזרא פליישר במאמרו 'לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר', תרביץ, נד (תשמה), שיחזר את הסילוק 'העת לגעור' משני חלקים, וייחס את כולו לקלירי. ועל ידי כך הוא ניסה (די בהצלחה) לחלט את זמנו של הפייטן.
אולם בהמשך נודע, שפליישר 'הדביק' שני סילוקים שונים: הראשון - 'העת לגעור', שכנראה אינו לקלירי, והשני - קטוע בתחילתו, והוא '...תעלה ארוכה', אותו חיבר הקלירי (זו היתה תגליתו של רפלר, כדומני, ועכ"פ לא של יוסף יהלום, שהוא, מצידו, שמח 'לרכוב' עליה...).
אחרי שנתגלתה הדבקת הסילוקים, הלכה ראייתו החתוכה של פליישר, אם כי עדיין הדבר ניתן להוכחה מהסילוק הקטוע '...תעלה ארוכה'. ובמיוחד שברור, למי שמתמצא היטב בתהליך התפתחותו של הפיוט הארצישראלי, שהקלירי היה בתחילת המאה השביעית.

[הוגה]

ומנין התגלגלה הטעות לפתחם של כמה ראשונים לחשוב שהוא ר"א בר"ש התנא ?

[מעיין]

גם בענין השאילתות כתבו התוס' דהוא רב אחאי מרבנן סבוראי והסכימו האחרונים דהוא רב אחא משבחא מן הגאונים והרמ"ק והאר"י כתבו דהי' גלגול רב אחאי הקדמון עי' הקדמת העמק שאלה שפשט שם את כתנתו ולבש כתנת בד קודש לפרש הדברים בדרך הסוד

[מעיין]

מענין סילוק זה יש לציין לדברי השמלה סי' קצג שנוקט בפשיטות שהי' בדורות המאוחרים

סילוק פרשת פרה.jpg (106.9 KiB) נצפה 12370 פעמים

[בגולה]

פלא הוא הלשון "והנה ראיתי מי שהקשה" - כשהיא קושיית התוס' בחולין, כמו שהבאתי למעלה.

[חכם באשי]

הוא, כנראה, זכר את הקושיא ולא זכר היכן ראה אותה. לא היו לא מאגרים אלקטרוניים לחפשה...

[שבטיישראל]

כיום הוכח, שהקלירי פעל בראשית המאה השביעית, וראה בסוף ימיו את הכיבוש הערבי לארץ ישראל (שהיה בשנת 636). סקירה יפה על הדעות השונות בנוגע לזמנו של הקלירי הופיעה בזמנו ב'דאצ'ה' (ז"ל).

אשמח אם תוכל להעלות לכאן את המאמר (או לינק להמאמר) הנ"ל.
ייש"כ



לגופא דענין:
א) בפיוטי ר"א הקליר הנמצאים במחזור האשכנזי שיש לנו במסורה מאז ימי הראשונים באשכנז וצרפת אין שום איזכור להכיבוש הערבי

ב) האיזכורים על הכיבוש הערבי הם בפיוטים שנמצאו בגניזה הקהירית שאין מי שיעיד עליהם ועל מחברם כי אם "חוקרי הפיוט" אנשי האקדמיה ע"פ חוו"ד כריסם ... "חוקר" זה קובע, וכמה שנים אח"כ "חוקר" שני מפריך את דברי קודמו .. וחוזר חלילה .. ולנו אין לנו אלא דברי רבותינו ראשונים כמלאכים נ"ע המסורה לנו מדור דור

ג) הפולמוס על תקופתו של הקליר הועלה מחדש כמה וכמה פעמים כל פעם עם קושיות חדשות לאחר שהקושיות הראשונים כבר הופרכו כאין וכאפס עד שבתקופה האחרונה העלו באוב את הטענה הישנה והפעם על סמך ממצאים חדשים ה"ה "הזכרת הכיבוש הערבי בא"י בפיוטי הגניזה" - המציאות שפולמוס זו קיבל תאוצה בעיקר בקרב "המשכילים" (חוץ מהזכרון יוסף והרוו"ה) שמצאו בזה קרדום לחפור נגד דברי רבותינו הראשונים דקבעו נחרצות שהקליר היה תנא [וע"פ רוב בטענות קש שנראה מהם שקודם ירו את החץ ואח"כ צבעו סביבו את המטרה ...]

ד) עובדא - תוס' (ר"ת) והרא"ש קבעו שהקליר היה תנא וכמו"כ העיד ע"ז מרן האריז"ל ברחו קדשו שאכן כן הוא - מה לעשות שנאמנים עלי דברי הראשונים והאריז"ל בעלי רוח הקודש שחזו כן ברוח קדשם מדברי הפרופסרים בעלי רוח ה.... שחוזרים וקובעים ומקשים וקובעים "על סמך ממצאים חדשים שנתגלו כעת" כל שני וחמישי

ה) אכן, יש הרבה תמיהות וקושיות על הא דאמרו שקהליר היה תנא... דא עקא שכללא ידענא שמרוב קושיות לא נוצרה תשובה .. ובפרט לאור הענין שהטענות השונות מתחדשים כל דור ודור אחר שהטענות הישנות הופרכו והוכחו כאין וכאפס ואכמ"ל


נ.ב. אני רק מחכה ליום בו "חוקר" א' יקום ויאמר שספר תהילים לא נאמרה ע"י דוד המלך ע"ה (או לחליפון "יאחר את תקופותו" של דהמע"ה) שהרי מוזכר בה חורבן בית ראשון ושני ....

[מעיין]

פלא הוא הלשון "והנה ראיתי מי שהקשה" - כשהיא קושיית התוס' בחולין, כמו שהבאתי למעלה.

באמת בתוס' לא נזכר כקושיא

[שבטיישראל]

ב. לעצם האשכול, כבר כתבתי לעיל שדרכו של רש"י להביא את דברי רבי משה הדרשן גם על דברים הרמוזים בדברי חז"ל או האמורים במדרשים בקצרה.

אולי תביא כמה דוגמאות "לדרכו של רש"י" הנ"ל ?!

[הבונה]

גם בענין השאילתות כתבו התוס' דהוא רב אחאי מרבנן סבוראי והסכימו האחרונים דהוא רב אחא משבחא מן הגאונים והרמ"ק והאר"י כתבו דהי' גלגול רב אחאי הקדמון עי' הקדמת העמק שאלה שפשט שם את כתנתו ולבש כתנת בד קודש לפרש הדברים בדרך הסוד

גם התוס' במקומות שכתבו שעשה ע"פ הירושלמי, סוברים שהיה אחרי האמוראים, ושתי דעות בתוס' גופא. ומוכח כך בלשון הרא"ש בברכות שכתב שעשה ע"פ הירו', ואח"כ מביא שי"א שהיה התנא ראב"ש.
ויש שכתבו ליישב (מחזיק ברכה בשם המור וקציעה) שהכונה שהיה גלגול ראב"ש או ניצוץ מנשמתו. אמנם בשולחן הטהור (קומרנא) סי' סח סעיף ה' כתב שאינו ניצוץ ולא גלגול אלא ראב"ש בעצמו.

[נוטר הכרמים]

גם התוס' במקומות שכתבו שעשה ע"פ הירושלמי, סוברים שהיה אחרי האמוראים, ושתי דעות בתוס' גופא. ומוכח כך בלשון הרא"ש בברכות שכתב שעשה ע"פ הירו', ואח"כ מביא שי"א שהיה התנא ראב"ש.ויש שכתבו ליישב (מחזיק ברכה בשם המור וקציעה) שהכונה שהיה גלגול ראב"ש או ניצוץ מנשמתו. אמנם בשולחן הטהור (קומרנא) סי' סח סעיף ה' כתב שאינו ניצוץ ולא גלגול אלא ראב"ש בעצמו.

viewtopic.php?f=7&t=8027&p=71375&hilit=%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99+%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C#p71375

[מעיין]

דברי היעב"ץ הם במור וקציעה סי' קי"ב

[חכם באשי]

שבטי (viewtopic.php?f=7&t=8861&view=unread#p79378)
איני מדבר על שפתך הנמוכה, זה לא מראה על הרבה חכמה. חבל. כבר העירו לך, כמה פעמים, על ההשתלחויות המופרעות שלך.
לגופו של ענין - הרי ממילא אינך מוכן לשמוע דעה אחרת. מדוע איפוא להשחית את זמני?!
רק דבר אחד, ההוכחה המרכזית - המרכזית! - לאיחורו היחסי של הקלירי (לתחילת המאה השביעית), הוא מיקומו בשדה הפיוט הארצישראלי, שהתפתח מהפשוט למורכב. אילו היית יוצא מעט מהמחזור האשכנזי-צרפתי ומעיין מעט בפיוטים הארצישראליים (שנדפסו, ברובם, מן הגניזה שאתה כ"כ מזלזל בה) - היית מדבר אחרת.
אבל כבר אמרתי, שאינך מוכן לשמוע דעה נוספת.

[מעיין]

שמועה של גלגול מופיעה כבר בספר כנף רננים בשם האר"י נדפס שפז

[בברכה המשולשת]

משולשת, אנא לדייק בפרטים:
פרופ' עזרא פליישר במאמרו 'לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר', תרביץ, נד (תשמה), שיחזר את הסילוק 'העת לגעור' משני חלקים, וייחס את כולו לקלירי. ועל ידי כך הוא ניסה (די בהצלחה) לחלט את זמנו של הפייטן.
אולם בהמשך נודע, שפליישר 'הדביק' שני סילוקים שונים: הראשון - 'העת לגעור', שכנראה אינו לקלירי, והשני - קטוע בתחילתו, והוא '...תעלה ארוכה', אותו חיבר הקלירי (זו היתה תגליתו של רפלר, כדומני, ועכ"פ לא של יוסף יהלום, שהוא, מצידו, שמח 'לרכוב' עליה...).
אחרי שנתגלתה הדבקת הסילוקים, הלכה ראייתו החתוכה של פליישר, אם כי עדיין הדבר ניתן להוכחה מהסילוק הקטוע '...תעלה ארוכה'. ובמיוחד שברור, למי שמתמצא היטב בתהליך התפתחותו של הפיוט הארצישראלי, שהקלירי היה בתחילת המאה השביעית.

ייש"כ על הדיוק. (אני כתבתי מהזכרון, לפי שיחה בע"פ שנערכה לפני חמש שנים ויותר.).

[בברכה המשולשת]

ב. לעצם האשכול, כבר כתבתי לעיל שדרכו של רש"י להביא את דברי רבי משה הדרשן גם על דברים הרמוזים בדברי חז"ל או האמורים במדרשים בקצרה.

אולי תביא כמה דוגמאות "לדרכו של רש"י" הנ"ל ?!

בעז"ה אקבץ ואכתוב.

[נוטר הכרמים]

בברכה המשולשת, בדקתי את הנושא, והתשובה איננה חד משמעית, אבל בהחלט ברוב המקומות נמצא מקור קדום, כפי שאביא להלן.
א
רש"י בראשית פרק לה,ח

ותמת דבורה - מה ענין דבורה בבית יעקב, אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (כז מה) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה:

שכל טוב (בובר) בראשית פרק לה,ח

ותמת דבורה מינקת רבקה. ומהיכן נמצאת דבורה עם יעקב, והכתיב כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב יא), אלא מלמד ששלחתה רבקה להביא את יעקב, כדכתיב ושלחתי ולקחתיך משם (שם כז מה), ואירעה אסון בדרך ומתה בבית אל, ובא הכתוב ופירש מי היתה דבורה, שעד עכשיו לא נודע לנו שמה, אלא סתם כתיב וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה (שם כד נט).

[נוטר הכרמים]

ב
רש"י בראשית פרק מח,ז

כברת ארץ - מדת ארץ, והם אלפים אמה כמדת תחום שבת, כדברי רבי משה הדרשן. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק מח,ז

כברת ארץ. אלפים אמה

ועי' עוד רש"י בראשית פרק לה, טז שהביא בסתמא

כברת הארץ - מנחם פירש לשון כביר, רבוי, מהלך רב. ואגדה בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהניר מצוי, הסתיו עבר, והשרב עדיין לא בא. ואין זה פשוטו של מקרא, שהרי בנעמן מצינו (מ"ב ה יט) וילך מאתו כברת ארץ. ואומר אני שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר, כמו שאתה אומר (ישעיה ה י) צמד כרם, (לעיל לג יט) חלקת שדה, כך במהלך אדם נותן שם מדה כברת ארץ:

[נוטר הכרמים]

ג
רש"י במדבר פרק ח

והעבירו תער - מצאתי בדברי רבי משה הדרשן, לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים

:
מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק ח

וטהרתם אותם. ולמה היו צריכים טהרה, והלא אהרן שהיה מקריב לא היה צריך טהרה לא הוא ולא בניו, שהיו נכנסים לפני ולפנים מן ההיכל, ולוים לא היו משמשים אלא לישא את המשכן ואומרים שירה, והיו צריכים טהרה בזו, ולמה כן, לפי שהקב"ה לקחם בחלקו הלוים, שנאמר תחת פטרת כל [רחם] בכור (בבני) [כל מבני] ישראל (פסוק ט"ז), ואותם בכורות לא נפסלו, אלא על שעבדו ע"ז, וע"ז נמשלה במת, שנאמר ויאכלו (מזבחי) [זבחי] מתים (תהלים ק"ו כ"ח), מצורע נמשל במת, שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר י"ב י"ב), ואומר בשנת מות המלך עוזיהו (ישעיה ו' א'), לפיכך הצריכם הזייה, של מי חטאת, כשם שעושים לטומאת מת, ולפי שנכנסו במקום הבכורים שהיו כאלו טמאי מתים, ולפי שהיו בכורות כמצורעים, לכך נאמר והעבירו תער על כל בשרם, ככתוב בטהרת המצורע והיה ביום השביעי יגלח וגו' (ויקר' י"ד ט'), וכשם שנאמר במצורע יכבס בגדיו, נאמר בלוים וכבסו בגדיכם, שצריכים טבילה:

[נוטר הכרמים]

רש"י במדבר פרק לב,מב

ויקרא לה נבח - לה אינו מפיק ה"א. וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן לפי שלא נתקיים לה שם זה, לפיכך הוא רפה, שמשמע מדרשו כמו לא. ותמהני מה ידרוש בשתי תיבות הדומות לה (רות ב, יד) ויאמר לה בועז, (זכריה ה, יא) לבנות לה בית:

רות רבה פרשה ה

ודכותה: ונבח הלך וילכד את קנת [ואת בנותיה ויקרא לה נבח בשמו] (במדבר לב: מב), מלמד שלא עמד לה אותו השם

.

[נוטר הכרמים]

רש"י במדבר פרק ז

(יח - יט) הקריב נתנאל בן צוער. הקרב את קרבנו - מה תלמוד לומר הקריב בשבטו של יששכר, מה שלא נאמר בכל השבטים, לפי שבא ראובן וערער ואמר די שקדמני יהודה אחי, אקריב אני אחריו. אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם. לכך אמר הקרב את קרבנו, והוא חסר יו"ד, שהוא משמע הקרב, לשון צווי, שמפי הגבורה נצטווה הקרב. ומהו הקריב הקרב שני פעמים, שבשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים אחת שהיו יודעים בתורה, שנאמר (ד"ה א' יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו. וביסודו של ר' משה הדרשן מצאתי אמר רבי פנחס בן יאיר, נתנאל בן צוער השיאן עצה זו:

ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא נב

(נב) ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר הקריב את קרבנו מה ת"ל לפי שבא ראובן ועירער אמר דיי שקדמני יהודה למסעות אקריב אני לתולדות נזף בו משה ואמר לו מפי הקודש נאמר לי להקריב למסעות שנאמר הקריב אין הקריב אלא שנאמ' לו מפי הקדש הקרב למסעות: נשיא יששכר לפי שזכה נתנאל בעצת נשיאים העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחילה אבא חנין אומר משום רבי אליעזר לפי שזכה נתנאל בעצה זכה שניתן בינה בשבטו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (ד"ה א' יב לג) ואומר ושרי ביששכר עם דבורה ויששכר כן ברק בעמק (שופטים ה טו) וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים שנאמר לישוב משפחת הישובי (במדבר כו כד) ואין ישוב אלא בתי דינין שנאמר ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי (יחזקאל לג לא) ואומר ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כה כז) ואומר ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג יח) (סליק פיסקא).

וע"ע בראשית רבה ויצא פרשה עב, מדרש תנחומא פרשת נשא סי' כב