וַיַּעַט הָעָם אֶל הַשָּׁלָל וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם: וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה' לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַה' לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם:
וכתב רש"י:
"צאן ובקר ובני בקר" - אומר אני, זה "אותו ואת בנו לא תשחטו" (ויקרא כב, כח), ולכך קראם "חוטאים". ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים שהיו מקדישים אותם שלמים ואוכלים לפני זריקת דם, הוא שאמר "ויאכל העם על הדם" - אוכלים קדשים ועדין דם במזרק. "[גלו אלי] היום" - מבעוד יום, ולמטה נאמר "ויגישו איש שורו בידו הלילה". רבותינו נחלקו בדבר בסוף מסכת זבחים (קכ ע"ב), יש מהן פירשו: כאן בחולין כאן בקדשים, ויש מהן פירשו: כאן בקדשים שהוקדשו ליקרב בבמת נוב גדולה, כאן בקדשים שהוקדשו ליקרב בבמה קטנה, למד על עולת יחיד שכשירה לשחט בלילה.
ולא זכיתי להבין את תירוצו של שמואל 'כאן בחולין כאן בקדשים', שכן אם מדובר שם על חולין אזי תמוה ביותר לשם מה הם הוצרכו להביאם לשאול שיקריבם על האבן, והרי בחולין אין זריקת דם על גבי המזבח ואם כן לא הייתה צריכה להיות כל בעיה שכל אחד ואחד ישחטם במקומו?