בס"ד
ז"ל רש"י עה"פ (בראשית יב ו) והכנעני אז בארץ – 'היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם' עכ"ל. וצע"ג דהרי כתיב וחברון ז שנים נבנתה וגו' ודרשינן (כתובות קיב) אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו גדול, ומבואר דחם בנה חברון לכנען וא"כ הרי היה בחלקו של כנעני, ועוד קשה דמקרא מלא הוא (י יט) 'ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה' וגו' דהיינו שארץ ישראל היה בחלקו של כנען בעת דור הפלגה, וחלקו של שם היה במקום אחר כדכתיב (י ל) 'ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם' והוא בין הנהרות ובמדינות ערב ולא בארץ ישראל.
והיה נראה לומר דגבול כנעני הרי היה 'מצידון באכה גררה עד עזה' וזהו לכל אורך החוף המערבי של ארץ ישראל עד סוף הדרום, ואח"כ כתיב 'באכה סדמה ועמורה וגו' עד לשע' ועיירות אלו הם במזרחית דרומית של ארץ ישראל ליד ים המלח, וא"כ יתכן דבחלוקה ראשונה היה להכנעני רק חוף הים המערבי וכל דרומו של ארץ ישראל מגרר ועזה עד ים המלח, אבל כל ההר מירושלים צפונה וכל ערבות מואב עד חרמון לא היה להם להכנעני, וזה היה בחלקו של שם ולכן היה ירושלים בחלקו של שם, וע"ז נאמר והכנעני אז בארץ שהיו הולכים וכובשים אותו מזרעו של שם.
ובזה יש ליישב מה דלכאורה תמוה דהרי כתיב לגבי סדום ועמרה (יד ד-ה) 'שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר' וגו', ולולי פי' רש"י הייתי מפרש דשלש עשרה שנה מרדו היינו בשנת הי"ג מרדו ומיד בא כדרלעומר בשנת הי"ד, אבל רש"י פי' שעבדו אותו י"ב שנה ואח"כ מרדו בו י"ג שנים ובשנת הי"ד בא להלחם נמצא שכל משך הסיפור ארך כ"ו שנים, והיינו משנת הפלגה שאז נבנה סדום עד המעשה הזה. והוא תמוה לומר שמיד בההפלגה כשהוקמו סדום ועמרה נעשו עבדים לכדרלעומר, ועוד דהרי גם הוא הוקם מלכותו רק באותו שנה והאם מיד היה לו השפעה על מדינה רחוקה מאד, והרי לא היה עדיין ממלכה גדולה, וכל המדינות שבינו לסדום לא היו תחת מרותו, ואיך יקר המקרה שבני סדום ועמורה נשתעבדו אליו. והיה נראה לומר דעיירות אלו היו שייכים לבני עילם או לשאר בני שם, ובשנת הפלגה כשנפוצו הגיעו משפחות מסוימות של עילם ובני שם ליד ככר הירדן ולכן היו מוכנעים לאחיהם עילם הגדולה מיד בתחילת קיומם כי משם באו והם עזרו להם.
ולא מצאנו שסדום ועמרה הם כנענים דייקא ואדרבה נראה שהם מבני שם, ולשון הפסוק בענין גבול הכנעני הוא 'באכה סדמה ועמורה' פירושו על הדרך לסדום והוא כמו 'עד ולא עד בכלל', וכן מה דכתיב לעיל מיני' 'באכה גררה עד עזה' פירושו כך דהרי גרר היה מארץ פלישתים ולא מבני כנען. וא"כ יתפרש הכתוב שגבול הכנעני היה מצידון עד גרר ועזה ולא עד בכלל ומשם עד סדום ועמרה ועד לשע ולא עד בכלל.
אמנם קשה על כל דברינו דהרי א' מהעמים שניתנו לאברהם היה ארץ רפאים והיו גרים לכל ארך עבר הירדן המזרחי כמבואר בפסוקי דברים ובפסוקי לך לך שהיו שם עוד מלפני מלחמת ד' מלכים וא"כ היו בני כנען שם כבר מאז ההפלגה והיו לגוי גדול. אלא שיש לומר שגם רפאים אינם מבני חם אלא מבני שם, ולא נאמר לאברהם שיקבל חלקו מבני כנען דייקא וי"ל שארץ ישראל הוא גם מחלקו של כנען וגם מחלקו של בני שם. ובהמשך הזמן באו עמון ומואב ולקחו נחלתם מארץ רפאים (כדאיתא בפרשת דברים שירשו את האימים ואת הזוזים אשר ארץ רפאים יחשב אף היא), וחלק מנחלתם לקחו סיחון ועוג, והוא רפאים שניתנה לאברהם (כדעת רש"י), וכשהכנעני הלכו וכבשו את הארץ מבני שם לקחו האמורי את ארץ הרפאים כדכתיב שני מלכי האמרי, ורק עוג נשאר מיתר הרפאים והוא היה למלך עליהם.
ואע"ג דהם היכו מבני רפאים מ"מ נתגבר עוד להיות למלך עליהם, ומצינו כיוצא בזה בנמרוד/אמרפל שהיה למלך בשנער אע"ג ששנער ובין הנהרות היה שייך לבני שם ומבני נמרוד לעולם לא היו לעם ואומה בפני עצמם אלא שנמרוד נתגבר עליהם והיה למלכם כדכתיב כנמרוד גבור ציד לפני השם וכפי' הרמב"ן שם. (וצ"ע על הרמב"ן שאמר שהיה שם חלקו של חם, דאיזה מבני חם היה גר שם לא כוש ולא מצרים ולא כנען שנחלתם ידועה ומפורשת, ובהנביא משמע דפוט היה ליד כוש.)
[ומכח זה קשה לי על ראית רש"י מהא דכת' ומלכי צדק מלך שלם דמיירי בשם עצמו מוכח שחלק זה היה לבני שם, והרי דלמא המליכוהו כנען למלך עליהם מחמת חשיבותו שהיה בן נח ודודם החשוב ועבד עבדים היו לו, וכיון שהיה גר בירושלים להסתופף בנחלת ה' המליכוהו עליהם. וממ"נ הרי גם אחר מלחמת ד' מלכים עדיים מוצאים אנו את מלכי צדק כמלך שלם וא"כ גם אחר שבני כנען כבשו את הארץ נשאר הוא המלך וא"כ ליכא ראי' בכלל ממה שהיה מלך שם. וגם אם נימא שלא היה מלך על בני כנען דלמא דוקא העיר שלם היה שייך לשם כיון שהיה גר שם עם בניו ההולכים בדרכו, ולא שאר הארץ.]
וברמב"ן (בפרשת דברים) איתא דרפאים הם החוי שלא מצאנו את החוי בעשר העממין שנתן הקב"ה לאברהם, אמנם גם שעיר החרי פירש הרמב"ן שהם החוי וכן נקט שעוים הם חוים ונחלק בזה עם רש"י שכתב שהם פלשתים, (ולדעתו היה לבני החוי את כל עבר הירדן מחרמון למעלה עד למטה וכל הדרום דהיינו הר שעיר עד ארץ פלשתים, וצ"ע) ויתכן דהחוי הוא החורי לבד שמפורש בקרא ואין הכרח דגם רפאים הם מן החוי, ואולי החוי הוא חלק מקיני קניזי וקדמוני כמו שצידד שם הרמב"ן עוד דהרי עשיו ירש בהר שעיר והוא אחד מהם. ובפסוק ביהושע איתא (יא ג) דהחוי היה תחת חרמון בארץ המצפה והיינו ארץ הגלעד אמנם שם מיירי בעבר הירדן המערבי וא"כ היו יותר מערבה מהרפאים.
ועי' רש"י בפרשת משפטים (כג כח) עה"פ ושלחתי את הצרעה וגרשה את החוי ואת הכנעני ואת החתי מלפנים, שכתב וז"ל והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג, לפיכך מכל שבע אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה, שנו רבותינו במסכת סוטה (סוטה לו א) על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה. ומבואר מדבריו דלא היה חוי בעבר הירדן המזרחי בארץ סיחון ועוג. והחוי היה מתחת חרמון כמבואר ביהושע עד לשכם שהיה גם מהחוי כמבואר בקרא, וכל זה בעבר הירדן מזרחה. ויתכן שהחתי היה מעוג צפונה כדכתיב כל ארץ החתים ומשמע שהוא ליד לבנון ואולי ארץ בני עוג נחשב חתי והם אשר כבשו מהרפאים.