בפרשתינו [וישלח], אנו קוראים על יעקב, שנענש ע"ז שהטמין את דינה בִתו בתיבה.
וכל זה מדוע? כי שמא היתה נישאת לעשיו ומחזירתו לטובה.
לכאורה רק לפני שבוע קראנו על לאה שעינה רכות, כי היתה חוששת שתינשא לעשיו
כי הכל אומרים גדול לגדולה וקטן לקטנה. וא"כ חששו של יעקב הוא מוצדק.
אפשר לתרץ בפשטות, שלאה היתה 'בת לבן' משא"כ דינה היתה 'בת יעקב', והיה בידה אכן כח לשנות את עשיו.
אך בדרך מחודשת יש לומר, ע"פ רש"י נוסף בפרשתינו ותצא דינה בת לאה:
ולא בת יעקב, אלא על שם 'יציאתה' נקראת בת לאה שאף היא 'יצאנית' היתה.
לכאורה קשה, חז"ל באו לדרוש שלא לשבח?! יצאנית מידה מגונה היא.
בואו ונעיין במדרשי פ' לך לך, הקב"ה אומר לאברהם: 'צא' - צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל.
אברם אין מוליד בן. אברהם מוליד בן.
וע"פ זה יבואר אף 'יצאנית' של לאה.
לאה אכן היתה ע"פ מזל להנישא לגדול - עשיו. אך בכח תפילתה הצליחה 'לצאת' ממזלה ולהינשא ליעקב
א"כ אף דינה 'בת לאה' היתה 'יצאנית', יכלה בכל תפילות ומידות לשַנות אכן את נישואיה, ולאו דוקא ע"י הטמנתה בתיבה