פורום אוצר החכמה

שומע ומשמיע כתב:למה על התרומה אחוז מן החמש מאות נאמר שינתן ל'אלעזר', ולא כפשוטו לכהנים. אשמח למקורות.

מהי הפשיטות(!) שלכהנים הוא?

לבי במערב כתב:

שומע ומשמיע כתב:למה על התרומה אחוז מן החמש מאות נאמר שינתן ל'אלעזר', ולא כפשוטו לכהנים. אשמח למקורות.

מהי הפשיטות(!) שלכהנים הוא?

ככה מונח אצלי, הסתכלתי שוב במפרשים. כן מדויק ברמב"ן שמשווה לשאר מקומות שבהם אין לכהניםץ ובספןרנו כתב 'שרצה שיתקיים בכולה'. ובחזקוני הוא מפורש.

מדוע לא הקריב משה את משפטן לפני ה׳ ?

עי' שפתי צדיק
מצו"ב (אכן קושייתו הוא מ'עמדו ואשמעה' אבל התירוצים מועילים...)

ייש״כ!
בנוגע ״אשר דבר ה׳ - אדוני״ עיין רבינו בחיי ומשך חכמה.

בפרק לב, פסוק ג' מתרגם ת"א תיבת ונבו - ובית קבורתיה דמשה, ובפסוק לח, מתרגם אונקלס ונבו - ית נבו - מה נשתנה?

ישראליק כתב:בפרק לב, פסוק ג' מתרגם ת"א תיבת ונבו - ובית קבורתיה דמשה, ובפסוק לח, מתרגם אונקלס ונבו - ית נבו - מה נשתנה?

התרגום של פסוק לב כולו - אינו שמות המקומות אלא "ביאורים" עליהם. וכבר דנו בזה רבותינו הראשונים והאחרונים, ונכב"ב, שקרוב לודאי שאין פסוק זה מתרגום אונקלוס אלא מתרגום ירושלמי.

סמיכות ספר ירמיה לספר יחזקאל
זכיתי בס"ד לסיים השבת ספר ירמיה, ולהתחיל ספר יחזקאל, ונפל ברעיוני בס"ד רעיון לקשרם

ספר ירמיה מסתיים:

,וַיְדַבֵּר אִתֹּו טֹבֹות וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאֹו מִמַּעַל לְכִסֵּא ַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתֹּו בְּבָבֶל
,וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאֹו וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּו
וַאֲרֻחָתֹו אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לֹּו מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל דְּבַר יֹום בְּיוֹמֹו עַד יֹום מוֹתֹו כֹּל יְמֵי חַיָּיו

וכ' במהר"י קרא:

וידבר אתו טובות - מכאן אמרו כל שהוא ברעה אל יתיאש עצמו מן הטובה

והנה ספר יחזקאל מתחיל בפסוק:

וַיְהִי בִּשְׁלשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים

ומוהרנ"ת ז"ל כתוב שהמילים נפתחו השמים ואראה מראות אלקים, ראשי תיבות אמונה, שמי שיש לו אמונה שלימה הרי זה כאילו רואה בענים את הדבר, שהאמונה יכולה להאיר כ"כ עד שיהי' כאילו השמים פתוחים לפניו ורואה הכל בעיניו, ומה שהנביאים השיגו הי' ג"כ בכח גדול אמונתם החזקה.

ועפי"ז י"ל שע"י שיש לאדם אמונה חזקה וברורה אינו נופל ביאוש, כי מאמין בה' שהכל לטובתו, שזה נותן הכח והאומץ לטפס הלאה ולבסוף לזכות לטוב

דבר אלינו בחורב..כ' החזקוני פתח להו הכי כדי לקרובי דעתייהו במילי דבדיחותא..
האם ידוע לחברים מה כוונתו?

לכאורה לאו דוקא בדיחותא, אלא סיפור דברים בעלמא הידועים להשומעים. וכדי להיכנס לדברים הבאים, דברי מוסר הנאמרים ביראה.

וכמו שלמדו חז"ל מאמרו יתברך איכה.
וכמו שסיפרו על הני חכימי דפתחו במילתא דבדיחותא [ואת לשונם זה תפס החזקוני] והדר נתעטפו באימה ללמד תורה לתלמידיהם.

.השוחט כתב:לכאורה לאו דוקא בדיחותא, אלא סיפור דברים בעלמא הידועים להשומעים. וכדי להיכנס לדברים הבאים, דברי מוסר הנאמרים ביראה.

וכמו שלמדו חז"ל מאמרו יתברך איכה.
וכמו שסיפרו על הני חכימי דפתחו במילתא דבדיחותא [ואת לשונם זה תפס החזקוני] והדר נתעטפו באימה ללמד תורה לתלמידיהם.

יפה ייש"כ

בפרשת פנחס במוסף של יום ראשון של חג הסוכות נקוד על ו' ד"ועשרון" במנחת כבשים.

חשבתי בזה רמז נפלא למה שאמרו (מנחות פי"ב מ"ד) שאין מנחה גדולה מששים עשרון, ואם יש ששים ואחד, יחלקנה לשנים. ולתנא קמא נלמד זה ממוסף יום ראשון של חג הסוכות שחל להיות בשבת, כי אז תהיה מנחת התמיד והמוספין יחד בת ס"א עשרון. ולכן נקוד על תיבה זו, לדרוש שעשרון אחד של מנחת היום היא יתירה על שיעור המנחה.

רמז נפלא. רחוק מאד שלא נאמר כבר. (זאת אני אומר להשבחת המקח).

"לא תתגודדו", תרגום אונקלוס "לא תתהממון" -- מה הפירוש?

בערקע חייט כתב:"לא תתגודדו", תרגום אונקלוס "לא תתהממון" -- מה הפירוש?

זה התרגום של פשוטו של מקרא, על גדידה ושריטה בבשר, יעוי' פני משה על הירושלמי ע"ז פ"ב ה"ב.

פרשת ראה ט"ז, י"א: ושמחת לפני ה' אלוקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך...
וכתב רש"י והוא מהתנחומא: והלוי והגר והיתום והאלמנה ארבעה שלי - כנגד ארבעה שלך בנך ובתך ועבדך ואמתך, אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך.

לכאורה אין הם שווים - ארבעה שלך הם בעצם שניים: ילדיך, ומשרתיך. לעומת הארבעה שלי שהם נפרדים.
[אומנם גם יתום ואלמנה קשר ישיר ביניהם, אבל עדיין אין מחייב שהם יהיו באותה משפחה]

דברים פרק י"ג פט"ז: הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ וְאֶת־ בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב:
אמאי נכתב לפי חרב פעמיים. [בשערי אהרון להרב רוטר שליט"א עמד בזה ע"פ הרמב"ם]
וכן בשמואל א' פכ"ב פי"ט: וְאֵ֨ת נֹ֤ב עִיר־הַכֹּֽהֲנִים֙ הִכָּ֣ה לְפִי־חֶ֔רֶב מֵאִישׁ֙ וְעַד־אִשָּׁ֔ה מֵעוֹלֵ֖ל וְעַד־יוֹנֵ֑ק וְשׁ֧וֹר וַחֲמ֛וֹר וָשֶׂ֖ה לְפִי־חָֽרֶב:

נוטר הכרמים כתב:

בערקע חייט כתב:"לא תתגודדו", תרגום אונקלוס "לא תתהממון" -- מה הפירוש?

זה התרגום של פשוטו של מקרא, על גדידה ושריטה בבשר, יעוי' פני משה על הירושלמי ע"ז פ"ב ה"ב.

זה לא כל כך פשוט, ולפום ריהטא 'תתהממו' אינו לשון גדידה/חתיוך ושריטה, אלא ביאור הענין.
כי מצאנו בנביאי הבעל (מלכ"א יח כח) 'ויתגדדו משפטם בחרבות וברמחים', ותרגם שם יונתן 'ואתהממו', אך כך תרגם גם בישעיה (יד כג) 'וטאטאתיה במטאטא השמד' - 'ואהמנינה כמה דמהממין במבינא'. וכן בעמוס (ח ו) 'ומפל בר נשביר', מתרגם 'ומהממת עיבורא נזבן'.
ולא מצאתי מי שמתרגם מה פשר המילה בארמית. וה' יאיר עיני.

בגמ' מגילה לא' מבואר שלא מפסיקים בקריאה של קללות של בחוקתי וכ' רש"י הטעם שלא להראות שמואסים בתוכחה..
והטעם נראה עפ"י הגמ' שם שנאמר מפי הגבורה ובמשנה תורה משה אמרם..
ויש לעיין מה החילוק הרי ודאי משה לא אמרם מפי עצמו אלא עפ"י רוה"ק וכמו שכ' רש"י כאן..(וכן מבואר להדיא בסוף הפרשה שנאמר עפ"י ה') וכן צ"ב החי' שנאמר כאן בלשון יחיד ושם בלשון רבים ? וראיתי במהרש"א שכ' שאינו דומה מה שנאמר מפי ה' למה שאמר משה אפי' שנאמר ברוה"ק.. ומדבריו נראה שזה פחות חמור ..ובכלי יקר כאן נראה שכ' להיפך..וצ"ב
אשמח מאד עם יחכמוני בזה עם עוד מקורות...

"ברוך טנאך ומשארתך", תרגם אונקלוס "ואצוותך". מה הפירוש?

פירושים נוספים: רש"י מפרש ש"משארתך" היינו דבר יבש, על שם שנשאר בכלי ואינו זב.

הרשב"ם מפרש שהוא כלי שנותנין בו הבצק.

באבן עזרא כתב: "טנאך, מקום הלחם, והוא מוקדם ומאוחר עם משארתך. או מקום שיושם שם הקמח." והבנתי הכוונה בדרך ראשונה, שלכאורה אם טנא הוא כלי ללחם, היה צריך ליכתב אחר "משארתך", שהוא כלי לבצק כדברי הרשב"ם. אבל לא הקפיד הכתוב על הסדר, והקדים את המאוחר ואיחר את המוקדם. ובספר אבי עזרי על האבן עזרא לא הבין כוונתו.

"יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו." האם יש מי שיודע מה בין כנף לאבר?

ראה 'העמק דבר' ו'הכתב והקבלה' על־אתר (וכ"כ המלבי"ם באיוב לט, יג).
וב'אדרת אליהו' להבא"ח עה"פ פירשו בכמה אופנים דרך דרוש.

האם "שנאי בצע" הם שונאי ממון בעצם, או שונאים לקבל ממון מאחר.
וכן מה הפירוש המילולי של המילה בצע ("מה בצע כי נהרג את אחינו" "מה בצע בדמי" "שנא בצע יאריך ימים")
מעיון במפרשי המקרא לא עלה לי דבר ברור משום שבכל מקום באה מילה זו באופן שונה (פעם גזל, פעם שוחד, פעם ממון סתם, ופעם ללא קשר לממון).

האם יחזקאל הנביא היה נזיר בעצמו?

וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.[דברים לד ח]
צ"ע למה חוזר עניין הבכי פעמיים הרי אמר ויבכו שלושים יום. מה זה ותמו ימי בכי.

עובדיה חן כתב:וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.[דברים לד ח]
צ"ע למה חוזר עניין הבכי פעמיים הרי אמר ויבכו שלושים יום. מה זה ותמו ימי בכי.

מצו"ב שיעור מאת הרב שניאור אשכנזי, שמבאר את ההבדל בין הבכי של עם ישראל על משה לבין הבכי על אהרן, ואולי בזה יבואר גם ענין ההדגשה "ויתמו ימי בכי אבל משה".
(להערה הראשונה שם - הקרדיט האמיתי שייך ל"אחד התלמידים" - viewtopic.php?p=641438#p641438 )

אדרת אליהו על דברים פרק ל"ד פסוק ח'
ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום, ויתמו ימי בכי אבל משה. כנגד שלשה מעלות דלעיל שהיה אב וכו'. לכן כתיב "ימי בכי אבל משה", שגם הימים היו בוכים.

אתמול שמעתי איזה דרוש,שהבכי השני היה על עצמם לאחר שראו שיהושוע נבחר להנהיג את עם ישראל שעיקר מעלתו היה שנער לא ימוש מאוהל,[בזמן שלכאורה היו שם גדולים ממנו כמו עתניאל בן קנז ועוד] א"כ בכו שגם אנחנו היינו יכולים להגיע למעלה הזאת .

עובדיה חן כתב:וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.[דברים לד ח]
צ"ע למה חוזר עניין הבכי פעמיים הרי אמר ויבכו שלושים יום. מה זה ותמו ימי בכי.

"....ויתום האבל אבל במשה שלא קם כמוהו ולא יקום לא תמו רק בכי של אבל משה שפסקו מלבכות אבל האבל על מיתתו לא יתום לעולם...."(מלבים).

האם ענני הכבוד שהסתלקו בעקבות חטא העגל, נסתלקו אף לבני לוי?, שהרי יש שלמדו (תו"ת ועוד) שרוח צפונית נשבה לבני לוי מכיון שלא היו נזופין (יבמות עב.) שהרי לא חטאו בעגל, ושאלתי האם ה"ה בעננים.

בבראשית ח כ: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ".
האם "מכל הבהמה הטהורה" בא לאפוקי שלא הקריב גם מן החיות הטהורות?

ראה זבחים קטו, ב.

ייש"כ.

מקצה חמשים ומאת יום - התחילו לחסור והוא אחד בסיון כיצד בכ"ז בכסליו פסקו הגשמים הרי ג' מכסליו וכ"ט מטבת הרי ל"ב ושבט ואדר וניסן ואייר קי"ח הרי ק"נ
למה רש"י מחלק החשבון, לכאורה הי' יכול לכתוב: מקצה חמשים ומאת יום - ... כיצד בכ"ז בכסליו פסקו הגשמים הרי ג' מכסליו וכ"ט מטבת, ושבט ואדר וניסן ואייר ... הרי ק"נ?

ירמיה ח, טו
בתרגום ולעידן סליחות חובין והא פורענות חטאין

נתבקשתי לשאול
לכאורה עידן סליחות חובין היינו יום הכפורים
איזה מאורע היה ביוה"כ בשעת החורבן?

לעת מרפה אין הכוונה תאריך מסוים, אלא כמו לעיל פסוק ח 'בעת צרה', וכמו הכ"ח עתים בקהלת. ועוד לאין סוף.

וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל־בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ: (בראשית פרק ז פסוק טז) עיין רש"י ובתרגום:
וְעָלַיָא דְּכַר וְנוּקבָּא מִכָּל בִּסרָא עָלוּ כְּמָא דְּפַקֵיד יָתֵיהּ ה' וְאַגֵּין ה' בְּמֵימְרֵיהּ עֲלוֹהִי :
וצ"ב מה ר"ל ואגין במימרה עלוהי ולמה לא הסביר כפשטו שה' סגר בעדו שלא ינזק כמו שפירש"י וצ"ע

כדרכו, להרחיק ההגשמה.

לבי במערב כתב:כדרכו, להרחיק ההגשמה.

אם כוונתו כמו רש"י לא היצ"ל במימרה אלא ואגין ה בעדו.