פורום אוצר החכמה

ועל כן הדברים מתפרשים כמין חומר, שחשבו ל'מלך גדול', וכדלקמי'.

יעקב בורלשטיין כתב:שם. ואל תדבר עימנו יהודית. כינו השפה על שם יהודה. ולכאורה הלא דיברו אותה השפה כמו בישראל, ואם כן מדוע נקראה השפה 'יהודית'. (ומשל מזמננו שגם בארצות הברית מדברים אנגלית ומכל מקום אינה נקראת 'אמריקאית'). ואפשר שהיה זה כעין ניב שונה מעט ולפיכך נקרא יהודית, ואם כן הדבר מחזק עוד יותר את מה שאמרו חז"ל כי רבשקה ישראל מומר היה.

ושמא כבר אז ניתן הכינוי "יהודי" לכל אשר בשם ישראל יכנה, או עכ"פ לכל הכופר בע"ז?
וע"ד הצחות: יהודית = יידיש (בתרגום מילולי...).

לייטנר כתב:

יעקב בורלשטיין כתב:יח יט. כה אמר המלך הגדול מלך אשור. מלך אשור הוא המלך היחיד בשר ודם שנקרא 'מלך גדול'. מלבדו נקרא כך רק הקב"ה. 'מלך גדול על כל אלוהים' 'כי מלך גדול אני' 'מלך גדול על כל הארץ. וזאת כפי שעמדנו לעיל (טו יט) שמלך אשור היה שונה מכל המלכים עד אז, והוא זה שהתחיל מלכות כוללת בכל העמים, ולאחר מכן עברה מלכות זו לבבל מדי פרס יון עד רומי. ומאז ואילך תמיד היה את כל המלכים הרגילים, ומלך גדול.
ולא לחינם הוא נקרא בכינוי הדומה לכינויו של מקום כיוון, שבדומה לו כביכול הוא מושל בכל העולם וכל מלכי עולם נתונים למרותו. ועיין להלן, שרבשקה מתפאר בכך שכל האלוהים בעולם לא יכולים לעמוד כנגד מלך אשור. (וטעה וחשב שאף אלוקי ישראל כן, ועל זה קרעו את בגדיהם).

לא הכתוב קוראו 'המלך הגדול', כי אם נציגו, ועל כן ניתן לפלפל בדוחק.

אם היינו ממציאים שמלך אשור הגלה אוכלוסיות, שהוא המציא את המושג אימפריה, שצבאו היה עצום בכל קנה מידה מוכר, ואת כל זה היינו מוציאים מהעובדה שקראו לו 'מלך גדול', היה זה אכן עייל פילא בקופא דמחטא.
אך העובדות הינן ברורות, והתואר 'המלך הגדול' משתלב איתן בטבעיות.

יעקב בורלשטיין כתב:

לייטנר כתב:

יעקב בורלשטיין כתב:יח יט. כה אמר המלך הגדול מלך אשור. מלך אשור הוא המלך היחיד בשר ודם שנקרא 'מלך גדול'. מלבדו נקרא כך רק הקב"ה. 'מלך גדול על כל אלוהים' 'כי מלך גדול אני' 'מלך גדול על כל הארץ. וזאת כפי שעמדנו לעיל (טו יט) שמלך אשור היה שונה מכל המלכים עד אז, והוא זה שהתחיל מלכות כוללת בכל העמים, ולאחר מכן עברה מלכות זו לבבל מדי פרס יון עד רומי. ומאז ואילך תמיד היה את כל המלכים הרגילים, ומלך גדול.
ולא לחינם הוא נקרא בכינוי הדומה לכינויו של מקום כיוון, שבדומה לו כביכול הוא מושל בכל העולם וכל מלכי עולם נתונים למרותו. ועיין להלן, שרבשקה מתפאר בכך שכל האלוהים בעולם לא יכולים לעמוד כנגד מלך אשור. (וטעה וחשב שאף אלוקי ישראל כן, ועל זה קרעו את בגדיהם).

לא הכתוב קוראו 'המלך הגדול', כי אם נציגו, ועל כן ניתן לפלפל בדוחק.

אם היינו ממציאים שמלך אשור הגלה אוכלוסיות, שהוא המציא את המושג אימפריה, שצבאו היה עצום בכל קנה מידה מוכר, ואת כל זה היינו מוציאים מהעובדה שקראו לו 'מלך גדול', היה זה אכן עייל פילא בקופא דמחטא.
אך העובדות הינן ברורות, והתואר 'המלך הגדול' משתלב איתן בטבעיות.

אני זוכר אימפריה בתחילת ספר בראשית...

טוב, נו.
(אגב, הזכרתי את זה בדברי).

הרי בהתייחסות לדברי חז"ל על רבשקה כמומר, עשית בדיוק את התהליך ההפוך...

אגב, ראה תהילים קלה י.

שם. דבר נא אל עבדיך ארמית. רבשקה בתגובה החל לדבר ישירות אל העם. וכפי הנראה הבין מבקשה זו שהשרים חוששים לכך שהעם ישמע את חילופי השיח, וממילא בחר להפחיד את העם. אלא שאם כן יש להבין מדוע לא חששו לגלות זאת בפני רבשקה. ואפשר שהיו סבורים כי הבקשה תשמע כרצון להדיר את העם מדיונים מדיניים, ולא בתור חשש מפחדו של העם.

יח כז. לאכול את צואתם וגו'. לשון גסה זו ראויה למשומד שבא לחרף ולגדף. והכתוב עשה לו כתיב וקרי, עיין רד"ק.

יח לג. ההצל הצילו אלוהי הגויים איש את ארצו מיד מלך אשור. טענה זו של מלך אשור אינה באה לזלזל בכל אותם האלוהים שהרי לא יצא מכלל עובדי עבודה זרה. טענתו של מלך אשור היא כי יש בידו כוח שמסוגל להכניע את כל האלוהים, והראיה לכך היא העובדה שאכן הצליח לכבוש ארצות כה רבות תחת רגליו, ולא הבדיל בין אלוהי הארצות לאלוקי השמים והארץ.

יש לציין בהקשר זה, שבאופן טבעי קשה מאוד לתפוס שלטון על עמים רבים, וזאת מכיוון שלכל עם יש את האופי שלו, והמיקום והטבע השורר בו והיחודי לו, המנהגים החוקים וכו'. ומה רבו המכשולים ביד מי שרוצה להחזיק במלכות כה עצומה, ובעידן שבו לוקחים שבועות ארוכים להעברת מידע. וכמדומני שרבשקה מתכוון לציין בנקודה זו, שאכן מלך אשור גילה כביכול איך מנצחים את האלוהים המקומיים = הכוחות המקומיים הטבעיים, השולטים בכל מקום ומקום, והצליח למצוא דרך להחיל שלטון כולל על כל העמים.
ומה שמתבטא באמירה זו היא העובדה כי החל מימיו של מלך אשור בטלה האפשרות לשבטים ולעמים לחיות לעצמם מבלי להיות חלק בלתי נפרד מכל האנושות הכללית. ואכן מימיו ואילך אנו מוצאים תדיר מלכות שולטת בכיפה (באיזור המזרח התיכון) עד נפילתה של רומי.

ויש בזה משום חזרה למגדל בבל שהרי שם התקבצו כל האנשים בנסיון לעשות להם שם, והקב"ה נבל את שפתם, וכעת בימי אשור חוזרים העמים ומתחברים לשלטון אחד, ואף לשפה אחת כמו שרואים את שרי חזקיהו מבקשים לדבר בשפת בני ארם עם נציגו של המלך האשורי.

ואציין לדברי חז"ל על הפסוק 'מן הארץ ההיא יצא אשור' שאשור יצא מהעצה של מגדל בבל ולפיכך נתן לו ה' את ארבעת הערים ובראשן נינוה.

לייטנר כתב:
אגב, ראה תהילים קלה י.

ייש''כ

בעקבות הציון שלך נזכרתי בעוד פסוק 'למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו' שמדבר על מלכי האמורי.

שם. דבר נא אל עבדיך ארמית. רבשקה בתגובה החל לדבר ישירות אל העם. וכפי הנראה הבין מבקשה זו שהשרים חוששים לכך שהעם ישמע את חילופי השיח, וממילא בחר להפחיד את העם. אלא שאם כן יש להבין מדוע לא חששו לגלות זאת בפני רבשקה. ואפשר שהיו סבורים כי הבקשה תשמע כרצון להדיר את העם מדיונים מדיניים, ולא בתור חשש מפחדו של העם.

יח כז. לאכול את צואתם וגו'. לשון גסה זו ראויה למשומד שבא לחרף ולגדף. והכתוב עשה לו כתיב וקרי, עיין רד"ק.

יח לג. ההצל הצילו אלוהי הגויים איש את ארצו מיד מלך אשור. טענה זו של מלך אשור אינה באה לזלזל בכל אותם האלוהים שהרי לא יצא מכלל עובדי עבודה זרה. טענתו של מלך אשור היא כי יש בידו כוח שמסוגל להכניע את כל האלוהים, והראיה לכך היא העובדה שאכן הצליח לכבוש ארצות כה רבות תחת רגליו, ולא הבדיל בין אלוהי הארצות לאלוקי השמים והארץ.

יש לציין בהקשר זה, שבאופן טבעי קשה מאוד לתפוס שלטון על עמים רבים, וזאת מכיוון שלכל עם יש את האופי שלו, והמיקום והטבע השורר בו והיחודי לו, המנהגים החוקים וכו'. ומה רבו המכשולים ביד מי שרוצה להחזיק במלכות כה עצומה, ובעידן שבו לוקחים שבועות ארוכים להעברת מידע. וכמדומני שרבשקה מתכוון לציין בנקודה זו, שאכן מלך אשור גילה כביכול איך מנצחים את האלוהים המקומיים = הכוחות המקומיים הטבעיים, השולטים בכל מקום ומקום, והצליח למצוא דרך להחיל שלטון כולל על כל העמים.
ומה שמתבטא באמירה זו היא העובדה כי החל מימיו של מלך אשור בטלה האפשרות לשבטים ולעמים לחיות לעצמם מבלי להיות חלק בלתי נפרד מכל האנושות הכללית. ואכן מימיו ואילך אנו מוצאים תדיר מלכות שולטת בכיפה (באיזור המזרח התיכון) עד נפילתה של רומי.

ויש בזה משום חזרה למגדל בבל שהרי שם התקבצו כל האנשים בנסיון לעשות להם שם, והקב"ה נבל את שפתם, וכעת בימי אשור חוזרים העמים ומתחברים לשלטון אחד, ואף לשפה אחת כמו שרואים את שרי חזקיהו מבקשים לדבר בשפת בני ארם עם נציגו של המלך האשורי.

ואציין לדברי חז"ל על הפסוק 'מן הארץ ההיא יצא אשור' שאשור יצא מהעצה של מגדל בבל ולפיכך נתן לו ה' את ארבעת הערים ובראשן נינוה.

יח יג. ובארבע עשרה שנה כו' עלה סנחריב מלך אשור. גזר הכתוב גזירה שוה לאמור במלחמת ארבעת המלכים, (ואף פיסוק הטעמים שווה). והוא מרמז על השייכות בין הפרשיות שבשתיהן הגיעו לארץ ישראל מלכים עצומים מארץ מרחקים ומאותו האיזור שבין הפרת והחידקל (עילם, שנער). ויש בזה רמזים נוספים להקבלת הפרשות, כאשר המלכים משמידים בתחילה את כל הסובבים את הארץ וכך גם מלך אשור ניצח בתחילה את ארם, לאחר מכן המלכים מנצחים את סדום כפי שמלך אשור מנצח את מלכות ישראל, המלכים לוקחים את לוט בן אחי אברם, ובדומה למלך אשור שלוקח את ישראל בשבי. וכאן מגיע גם ההבדל הגדול שבין שתי הפרשיות, כאשר אברם רודף אחריהם ומשיב את לוט בן אחיו, ואילו חזקיהו אמנם עוצר כוח לפני מלך אשור, אך אינו מצליח להשיב את שבטי ישראל לארצם. (אם כי יש לציין שנתקיים בו 'מעשה אבות סימן לבנים' בענין זה בכך שקרא לכל שבטי ישראל לעשות את הפסח בירושלים, מה שלכאורה התרחש אחרי נפילת סנחריב).
כאשר אברם מסיים את המלחמה בארבעת המלכים, חוזר לירושלים למלכיצדק מלך שלם, הלא היא ירושלים שנשתגבה כנגד מלך אשור.
גם מפלת אשור היתה בלילה כפי שמרדפו של אברם התרחש בלילה. (ושניהם מוזכרים כמובן בפיוט 'אז רוב' הנאמר בליל הסדר).
ההצלה בשניהם מביאה להכרה בקב"ה מאומות העולם, על ידי מלכי צדק ועל ידי בראדך בלאדן. (כמבואר בדה"י ששמעו של הפלא נודע אצלם, וכמבואר כאן שנס הריפוי והנצחון על מלך אשור באו כאחד.
מלכי צדק אומר 'ברוך אברם לקל עליון קונה שמים וארץ' וחזקיהו מתפלל לקב"ה כיוון שהוא עשה 'את השמים ואת הארץ.

יעקב בורלשטיין כתב:יש לציין בהקשר זה, שבאופן טבעי קשה מאוד לתפוס שלטון על עמים רבים, וזאת מכיוון שלכל עם יש את האופי שלו, והמיקום והטבע השורר בו והיחודי לו, המנהגים החוקים וכו'. ומה רבו המכשולים ביד מי שרוצה להחזיק במלכות כה עצומה, ובעידן שבו לוקחים שבועות ארוכים להעברת מידע. וכמדומני שרבשקה מתכוון לציין בנקודה זו, שאכן מלך אשור גילה כביכול איך מנצחים את האלוהים המקומיים = הכוחות המקומיים הטבעיים, השולטים בכל מקום ומקום, והצליח למצוא דרך להחיל שלטון כולל על כל העמים.
ומה שמתבטא באמירה זו היא העובדה כי החל מימיו של מלך אשור בטלה האפשרות לשבטים ולעמים לחיות לעצמם מבלי להיות חלק בלתי נפרד מכל האנושות הכללית. ואכן מימיו ואילך אנו מוצאים תדיר מלכות שולטת בכיפה (באיזור המזרח התיכון) עד נפילתה של רומי.

מגילה יא...

דניאל ב

השאלה האם היו כמה שבטים בכל דור שהצליחו להתחמק מהשלטון המרכזי ולמרוד בו, שהיא הנידונת במגילה שם אינה משפיעה על העובדה הברורה שכל איזור המזרח התיכון היה נתון בשליטה אחת פחות או יותר מאז מלך אשור ואילך. ('בכיפה' בדבריי אין כוונתו שלא היתה אף עיר או עם שהצליחו להשתחרר מהעול למשך כמה שנים).

הגמרא במגילה מתייחסת לשלמה כאחד שמלך בכיפה (+ ), וכן לאחאב והם כמובן קדמו לאשור.

והלא ברור שאין כוונת כיפה בגמ' לכל העולם כולו.
אלא אם כן מישהו חושב ששלמה המלך משל על האינקה.

(שלא לדבר על אחאב שמהכתובים עצמם ברור כשמש שהוא לא משל אפילו בארצו כמו שצריך, כל שכן לא בכל העולם כולו מה שמכריח להבין את משמעות המילה 'כיפה' ואת משמעות המילה 'משל' באופן אחר מהרושם הראשוני שלנו. כן - ראיתי רש''י במקום)

אני מקבל את הבנתך ש'כיפה' היינו המזרח התיכון (אאמו"ר היה אומר לי: בעולם התרבותי דאז).

לא בכדי הדגשתי את המילה 'גמרא', כי לולא הדברים נאמרו ע"י חז"ל, כלל לא הייתי דן בהם.

עכ"פ, אימפריות היו תמיד. גם לפני ממלכת אשור...

לענ''ד כיפה של שלמה כוללת אף פחות מהמזרח התיכון.

לגבי אימפריות, כבר כתבתי שיש חידוש משמעותי באימפריה של אשור ש -
א. השתמשה בחילופי אוכלוסין.
ב. תפסה את השטח הגדול ביותר שהיה ידוע עד אז.
ג. האימפריה כשלעצמה לא התפוררה במשך מאות שנים, והיא רק החליפה בעלות בין העמים.

בנוסף לכל האמור זוהי גם ההופעה הראשונה ההיסטורית (היינו שיש לה המשך ומשמעות לדורות הבאים), של אימפריה בחייה של ארץ ישראל (וזאת בשונה ממצרים שיש צורך להאריך בענינה).

יח יז. ויעלו ויבואו ירושלים ויעלו ויבואו ויעמדו בתעלת הברכה כו'. כפל הכתוב את עלייתם וביאתם ומשמע מכך שהיתה זו בחירה מיוחדת לעמוד באותה תעלת הברכה העליונה. ואם כן יש להבין מה היה מיוחד באותו המקום שהתאים עבורם לניהול משא ומתן עם חזקיהו.

יח יח. ויצא אליהם כו'. משמע שיצאו מן העיר המבוצרת בכדי לדבר עימם, ואם כן יתכן לומר שאותו המקום שבו עמדו שרי מלך אשור היה מקום שהחיל לא יכול לעבור בו בקלות ולכן לא חששו שביציאתם ממקום זה תבוא התקפה מצד חיל אשור.

יח כב. הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו כו'. עיין להלן מה שכתבנו בענין היות רבשקה ישראל מומר, ואפשר שגם העובדה שרבשקה היה מודע להתפתחויות הפנימיות בארץ יהודה, לימדה זאת.

שם. שם. רבשקה נאם שתי פעמים. הראשונה כוונה אל שרי חזקיהו והשניה אל העם עצמו. בראשונה טענותיו הן: א. על מצרים אי אפשר להסמך והם מהווים סיבה לנפילה. ב. אפילו אם יקבל ממצרים סוסים אין לו רוכבים לתת עליהם. ג. אי אפשר לחזקיהו לבטוח על הקב"ה מכיוון שחזקיהו מיעט את עבודתו. ד. הקב"ה עצמו הוא זה ששלח את מלך אשור להלחם על ירושלים.
לעומת זאת אל העם פנה רבשקה בטענות שונות מאלו. א. יהיה לכם טוב בהפסקת המלחמה. ב. הוי ה שקול חלילה לאלוהי העמים האחרים שאף אחד מהם לא עמד בפני מלך אשור. כאשר מטרתו היא להביא לכך שהעם יעזוב את חזקיהו. וביחד עם הנאמר להלן שם נראה כי אכן חששו השרים שהמון העם ישמעו את הדברים, עולים הפסוקים בקנה אחד עם דברי חז"ל שהיו שתי סיעות בירושלים, שהגדולה מביניהם תמכה בכניעה למלך אשור והגלייה.

יח כו. דבר נא אל עבדיך. שמרו בלשונם על כינוי כבוד לרבשקה והסכימו לכך שיהודה הם עבדים לאשור, וכפי הנראה התכוונו למצוא איזו דרך של משא ומתן, אלא שרבשקה הפסיק לדבר עימם כמתואר להלן, ופנה ישירות אל העם, מה שסתם את הגולל על יכולת השרים לדון עימו.

שם. דבר נא אל עבדיך ארמית. יש לציין שבדרך כלל במשא ומתן, הצד החלש שרוצה למשוך זמן מעלה דרישות צדדיות כגון זו האמורה כאן.

יח לג. אלוהי הגויים איש את ארצו. לשון זו למרות היותה כעין מליצה (כמו שמצינו ביריעות המשכן 'אשה אל אחותה', מכל מקום היא מדביקה את התואר 'איש' לאלוהי הגויים. ואכן היא באה לזלזל באלוהותם, ובמובן זה רבשקה צדק שמלך אשור הוכיח כי אלוהי הגויים אינם יותר מאשר 'איש'.

שם. אלוהי הגויים איש את ארצו. לשון זו למרות היותה כעין מליצה מכל מקום היא מדביקה את התואר 'איש' לאלוהי הגויים. ואכן היא באה לזלזל באלוהותם, ובמובן זה רבשקה צדק שמלך אשור הוכיח כי אלוהי הגויים אינם יותר מאשר 'איש'.

יח לד. איה אלוהי חמת וארפד איה אלוהי ספרוים הנע ועוה כי הצילו את שומרון מידי. לכאורה אלוהי חמת וארפד אינם אלוקי שומרון. ותפס הכתוב מקרא קצר כאומר איה אלוהי חמת וארפד והיכן אלוהי שומרון שהצילו אותה מידי.
אך במקרא קצר זה יש רמז נפלא, כביכול בתוך דברי רבשקה עצמם נתבארה הסיבה מדוע שומרון לא ניצלה, והיא בגלל שאפשר היה בחדא מחתא לשים את אלוהי חמת וארפד ביחד עם אלוהי שומרון וזאת בגלל שאכן בשומרון לא שמרו על יחוד ה' ועבדו לאלוהים אחרים.
עוד יש להוסיף בזה, שחמת וארפד הם מארם (ירמיה מט כג), ומסתבר מאוד שבין העמים שררה התפיסה שיש שייכות וקשר בין אלוהי ארם לאלוקי ישראל חלילה, כביכול הם דומים או אותו הדבר, וזאת מפני שאנו מוצאים את בלעם שהוא קשור להויה, וכך גם לבן ובתואל הארמים אומרים 'מהויה יצא הדבר'. וכך גם יעקב אבינו ולבן כורתים ברית ולבן אמר אלוקי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלוהי אביהם. (ואף שהוא חול, לענ"ד אינו סותר שאלוהיהם הוא הויה, כמוכח ממה שלבן ובתואל הזכירו בלשונם את הויה, ובכל זאת הוא חול כמו שהשמות בפסל מיכה הינם חול, כי יש אופן שבו שם הויה עצמו מתחלל מקדושתו).
ולפיכך, יש לומר שהיה הדבר מתאים למלך אשור לכרוך את אלוהי חמת וארפד ביחד עם אלוהי שומרון כביכול הם אותו האל או על כל פנים קרובים זה לזה באיזה מובן. וזה עצמו מהווה גם את הסיבה לכך שישראל חרבה, דווקא בגלל שאלוקיהם היה ניתן להחלפה במחשבתו של מלך אשור באלוהי ארם.

יט טו. אתה הוא האלוקים לבדך לכל ממלכות הארץ. בתורה נתבאר 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו'. אך כאן מדובר לא רק שהוא האלוקים היחיד לישראל אלא שהוא 'אלוקי עולם הויה' בכל הממלכות כולן.

שם. אתה עשית את השמים ואת הארץ. דיבור זה הוא ניגוד לאמירת רבשקה 'ההצל הצילו אלוהי הגויים איש את ארצו'. שהאלוהים של כל אומה הוא האלוהים של ארצה, לעומת זאת הקב"ה הוא עושה שמים וארץ.

יט יח. ונתנו את אלוהיהם באש כי לא אלוהים המה. חזקיהו הוא הראשון שמכריז שאלוהי הגויים 'לא אלוהים המה'. ולפניו ההתיחסות לע"ז היא בעיקר כחסרון בקיום הברית עם הקב"ה, אבל חזקיהו אומר שהאלוהים האחרים כלל אינם אלוהים. ואחריו הנביאים מזכירים כמה פעמים את העובדה הזו. (ובדה"י ב יג אומר אבים כלפי עגלי הזהב שהם לא אלוהים, אך נראה לחלק טובא).

יט כב. ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל. הקב"ה עדיין קורא עצמו קדוש ישראל, ולא קרא עצמו קדוש יהודה. והרי מבואר כאן שאף שעיקרם של עשרת השבטים אבדו, מכל מקום עדיין יהודה אינו עיקרו של העם אלא בהתחברו עם שארית ישראל.

יט כח. והשיבותיך בדרך אשר באת בה. יש לידע מה טעם בהשבה זו ומה היה חסר אם היה סנחריב מת ביחד עם מאה שמונים וחמישה אלף חייליו. ואפשר שהיה זה מכוון בכדי שיהיה כאן פעם ראשונה שמלך אשור נסוג אחור, ובמיתתו לא היה הדבר מתרחש.

יט לה. וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים. והוא סתירה. ואפשר שישכימו מתיחס ליושבי ירושלים ואפשר כדברי רלב"ג שכולם היינו רובם.

כ לז. ויהי הוא משתווה בית נסרוך אלוהיו כו' הכוהו בחרב. תחת שהיה מתגאה שהוא רם על כל אלוהים, הנה נהרג כאשר השתחווה לאלוהיו ולא היה בכוחו להצילו מכף בניו.

שם. נסרוך. דרשוהו חז"ל שהוא נסר מתיבתו של נח, כלומר, מלך אשור ראה את התיבה עצמה כאלוהים שהציל את נח. ויש ליתן לב לכך שהתיבה עצמה היא פרי חכמה אנושית ליצור תיבה ולתקנה.

שם. ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב. אדרמלך הוא שם אלוהי ספרווים אותם הגלה מלך אשור, ושראצר, מצינו את נרגל האל של אחד העמים שהוגלו על ידי מלך אשור, ואת השם נרגל שראצר, ואם כן מסתבר הדבר שגם שראצר נקרא על שם אחד העמים שהוגלו על ידי סנחריב.
אלא שיש בכל זה קושי, כי נראה כביכול אלוהי העמים אותם הגלה סנחריב קמו עליו והרגוהו. ואפשר שקראום כן לאחר מכן כיוון שהיו לאויבי סנחריב קראום בשמות אויביו.

כ א. בימים ההם חלה חזקיהו. לא נתבאר בכתוב מדוע חלה, וחז"ל ביארו בברכות שהיה זה על שלא נשא אשה. ויש לידע מדוע הנביא לא פירש זאת ונראה כביכול הגיע זמנו של חזקיהו למות.

שם. בימים ההם. מבואר שהיה זה בזמן בוא מלך אשור. ובחז"ל אמרו ששתי הישועות באו כאחת, ואף בדברי ישעיהו התיחס לשתיהן כאחד.

כ ח. מה אות כי ירפא ה' לי. יש לידע מדוע צריך אות, וכיצד הוא מועיל.

כ ט. ויאמר ישעיהו זה לך האות מאת ה' כו' הלך הצל עשר מעלות וגו'. הוא פלאי שבשביל אות לרפואתו של חזקיהו עשה הקב"ה אות שנוגע לכל באי עולם. והיה לכאורה מספיק ליתן אות כדוגמת נפילת בנין וכדו', ומשמע שהיה רצון באות הזה להיוודע בכל העולם.

שם. הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות. וביארוהו, שהציע לו ישעיהו את שתי האפשרויות, וחזקיהו בחר את שרצה. וגם הוא פלאי לשם מה ניתן אות לבחירתו של חזקיהו.

כ י. נקל לצל לנטות עשר מעלות. אם לא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. וכי נקל לצל לנטות עשר מעלות עד כדי כך שאין בזה משום אות. ונראה כביכול היה לחזקיהו ענין להקצין את האות כמה שיותר וצריך ביאור מדוע. והוא מתחבר לשאלה האמורה לעיל מפני מה שאל חזקיהו אות לרפואתו.

כ יב. בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל. פרשיה זו היא התוצאה הישירה של מחלת חזקיהו והאות לרפואתו, ואם כן מסתבר גם שזוהי חלק ממטרת האות לרפואת חזקיהו להביא את שמע ממלכת יהודה לכל באי הארץ.

שם. מלך בבל. בבל היא יורשתה של אשור, ומשכך, משמע שגלגל המקום שיהיה חיבור בין יהודה לבבל. (אלא שצריך להבין את פשר חטאו של חזקיהו בזה, ומה היה ראוי לו לעשות).

שם. כי שמע כי חלה חזקיהו. אף שלכאורה מה ששמע היה את חזרת השמש אחורה. מכל מקום כיוון שהדבר היה נתלה במחלת חזקיהו, שוב היתה שמועת חזקיהו גדולה בעיניו מחזרת הצל, שכבודו גדול עד כדי כך שהצל חוזר עבורו. ובוודאי סברו שמי שיכול לגרום לצל לשוב לאחור, מן הראוי להביא לו מנחה.

כ טז. ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר ה'. הדבר צריך ביאור שהרי מתיאור המעשה עצמו לא נראה איזה חטא, ואף ישעיהו עצמו לא אומר לחזקיהו על מה ולמה נגזר עליו עונש שכזה. ואם מלך שלקח אשת איש והרג את בעלה בא אליו הנביא והוכיחו בדברים על ידי משל, הנה פלא הוא כיצד כאן הנביא אינו מסביר למלך את גודל החטא במעשיו, ומלבד זאת, אם נשווה את חטאו של דוד לחטאו של חזקיהו, הרי שבעוד החטא של דוד נראה גדול יותר, מאידך העונש המוטל על חזקיהו הוא גדול הרבה מאשר העונש על דוד המלך, שדוד המלך נענש במיתת בנו הנולד לו מבת שבע ובעוד כמה ילדים, ואילו על חזקיהו נגזר שכל אשר בביתו ילקח לבבל וזרעו יהפוך להיות סריסים בהיכל מלך בבל.

כ יח. ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. פסוק זה יכול להתפרש במידת מה על מנשה שנלקח על ידי שרי מלך אשור לבבל אלא שחזר בתשובה ושב לירושלים, אך הקיום המפורש שלו הוא בדניאל חנניה מישאל ועזריה וכמו שביארו המפרשים. ויש לציין שדניאל חנניה מישאל ועזריה נתקדש על ידם שם ה' בבבל, שלא נתגאלו, בחכמת דניאל בנפילתם לכבשן האש ולגוב האריות, ואפשר שזהו התיקון למעשהו של חזקיהו. ובחז"ל אמרו סריסים שנסתרסה ע"ז בימיהם , ואם כן נרמז כאן בכתוב מה יהיה תפקידם בהיכל מלך בבל.

כ יט. ויאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אשר דברת ויאמר הלא אם שלום ואמת יהיה בימי. הוא פלאי כיצד לא נחרד חזקיהו על הבשורה ששמע מפי ישעיהו. ולכאורה משמע מכך שחזקיהו כביכול לא ציפה שצאצאיו לא יהיו בהיכל מלך זר, וידע שעתיד המקדש להיחרב וירושלים לגלות, ולפיכך אם בימיו לא יקרה הדבר הרי זו כבר בשורה טובה. וצ"ת.

הקו' על חומרת העונש על מעשה חזקיה מתעצמת לנוכח דברי הגמ' בברכות (י), 'ולא תחיה' לעולם הבא.
יתכן שהתשובה היא בכיוון שדוד חטא בעבירה, ואילו אצל חזקיה זה שיבוש בכל הדרך והחיים באמונה.

(אגב, יש למחבר הקפדה שלא להביא שום ציטוט מחז"ל?).

נוטר הכרמים כתב:(אגב, יש למחבר הקפדה שלא להביא שום ציטוט מחז"ל?).

תעשה קונטרול F תכתוב חז"ל ותרו''נ

אפשר שהחומר אצל חזקיה היה שזה היה בחירה מכוונת לבטל מצווה ב'שיטה'.

מימיו של אחז אנו רואים שינוי גדול בתולדות מלכי בית דוד. ונעמוד בסקירה קצרה על כל המלכים בדרך כלל.
דוד עצמו הוא סמל למלך הראוי להיות על עם ישראל ולפיו נמדדים כל המלכים הבאים אחריו.
שלמה, מחד הוא בונה המקדש, בן להוי-ה, אוהב את הויה והויה אוהב אותו, ומאידך בסוף ימיו לא היה לבבו שלם כלבב דוד אביו.
מרחבעם ועד ליותם בן עוזיהו ניתן לומר כי המלכים היו כולם בתוך מסגרת צרה יחסית שנעה בין מלך צדיק שהבמות נשארו בימיו, לבין מלך שלא היה צדיק אך גם לא רשע, אלא שלבבו לא היה שלם מכל מיני סוגים. גם עוזיה יואש ואמציה שחטאו כמבואר בדברי הימים, מכל מקום עיקר משפטם נגזר במלכים שהיו מלכים טובים.
ומאחז ואילך חל שינוי עצום, מעתה ואילך קיימים שני סוגי מלכים, האחד מלכים רשעים שנוהגים בכל מיני רשעות כאחז מנשה אמון והבאים אחריהם, והסוג השני הם המלכים הצדיקים שהם חזקיהו ויאשיהו שמאבדים את כל העבודה זרה ומסירים את הבמות.
וכביכול לא היתה אפשרות מאחז ואילך להיות בינוני, אלא היו המלכים מוכרחים לנטות או לצד הרשעה או לצד הצדקות. ובלי זה קשה להבין כיצד תיתכן תנועה כה גדולה במספר דורות לא גדול בין מלכים הנוטים לפסגת הצדיקות ובין אלו שמדרדרים עד התהום.
וכמדומה שהדברים עולים בקנה אחד עם העובדה שאשור שינתה את ההיסטוריה של עם ישראל בכך שהוא הפך להיות כקנה הנתון לסערות של המלכויות הגדולות, ומשכך רבים היו האנשים שסברו כדבר סנחריב ביד רבשקה שכפי שאלוהי כל הארצות נסוגו אחור ונפלו מפני המלכויות העצומות של נהר הפרת והחידקל (בבל ואשור), כך גם הוי-ה חלילה ככל אלוהי הארצות ההמה, ומשכך אין שום טעם להמשיך לעבוד להוי-ה כאלוקי ישראל, וכביכול בעידנו של אשור בטלה אלוקות הוי-ה על ישראל והם נזרקו לחלל העולם ולמקריו, (וכפי שאפשר היה להוכיח מגלות עשרת השבטים, ומאוחר יותר מגלות יהודה וחורבן בית המקדש),
ואילו הצד השני היה חייב להקצין במחשבתו ולהבין כי הוי-ה שונה לחלוטין מכל האלוהים, ובעצם הוא היחיד שעדיין נחשב לאלוהים ולעומתו כל האלוהים האחרים אינם נחשבים כלל. וממילא הוביל הדבר שהמלכים הצדיקים לא יכלו עוד לסבול את הבמות ולהאריך אף לגילויי עבודה זרה, אלא הם יצאו והשמידום במלוא התוקף.

יעקב בורלשטיין כתב:יט לה. וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים. והוא סתירה. ואפשר שישכימו מתיחס ליושבי ירושלים ואפשר כדברי רלב"ג שכולם היינו רובם.

שיטת הרלב"ג ומצודות מדייקת את שני פרטים:
א. סנחריב עצמו הרי לא מת אז.
ב. המיתה של צבא אשור היתה בלכיש (שתושביה נכבשו והוגלו, ע"פ תבליט לכיש). כלומר, אנשי ירושלים לא ידעו בבוקר על כך.

גם בדברי־הימים־ב לב, כא משמע שלא מתו כולם ממש.

כמה ציונים בקשר לשינוי בהנהגה שציין הרב בורלשטיין.

-נבואת ישעיהו שליוותה בצורה מאד משמעותית את הנהגתו של חזקיהו מתחילה בזה שבעם ישראל יישאר רק ה'עשיריה', היינו אין מקום לבינונים יותר [יש מהר"ל בסגנון שבנימין ויהודה הם העיקר, לא מצאתיהו כעת].

-חזקיהו על פי מצות ישעיהו נוהג במידת בטחון מופלגת מול הסכנה איומה, בלי שום השתדלות. בשונה לחלוטין מימיו של דוד. [וגם זה נעשה מתוך התעלמות מדעת רוב העם שבירושלים עצמה, שאינה נחשבת כי היא קשר רשעים].

-חזקיהו עצמו בוטח בה' אפילו כשחרב חדה מונחת על צוארו, נגד כל מה שהמציאות הריאלית אומרת.

-חזקיהו פועל בכפיה שכל תינוק יהיה בקי בהלכות טומאה וטהרה [מה שנקרא היום בלע"ז 'חברת הלומדים']

כא ז. וישם את פסל האשירה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי כו' אשים את שמי לעולם. נראה שנקודה זו היא המשמעותית ביותר מכל חטאיו של מנשה והיא שהיטתה את הכף. וכל נבואת הפורענות בעקבות מנשה נכרכת בחטא זה של שימת פסל האשירה בבית המקדש, כאשר כינויו של בית המקדש כאן הוא 'הבית אשר אמר ה' וכו' אשים את שמי לעולם'. ועניינו הוא שאף שגם אחז כבר חטא חטאים גדולים והעביר את בנו באש (ובדה"י אף מבואר שעבד לע"ז, אך כפי הנראה זה היה פחות משמעותי כפי שיש לבאר במקומו), מכל מקום מנשה שירש וחילל את כל קדושת ובחירת הבית. ועשיית פסל האשירה בתוך הבית עצמו כביכול אינה מאפשרת לקב"ה 'לשום שם את שמו לעולם' והיא מכוונת גם את העבודה של בית המקדש עצמו למקום של עבודה זרה. (ובשונה מאחז שרק הקים מזבח נוסף, וגם עליו לא נאמר במלכים להדיא שהיה בכדי להקריב עבור אלוהי ארם, ואדרבא הקריב עליו את כל קרבנות התמיד הקבועים להוי-ה, וגם מבואר שהשאיר איזשהו מקום למזבח הרגיל באמרו 'ומזבח הנחושת יהיה לי לבקר').
ואף שהקב"ה הבטיח לשכון בירושלים לעולם, ודאי שבאופן פשוט ההבטחה אינה כוללת כאשר באים ומגרשים אותו כביכול, ומשל מאדם חשוב שהבטיח שיתארח תמיד אצל פלוני, ודאי שאם מגרשו במקלות אינו כלול בהבטחה.
אלא שמכל מקום ההבטחה עדיין קיימת במקום נסתר ונעלה יותר כמבואר בישעיה וביחזקאל.

כא ח. ולא אוסיף להניד. ביאר המלבי"ם שהוא מוסב על הבטחת הקב"ה לדוד 'ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד'. והבטחה זו ניתנה משום שדוד ביקש לבנות את בית המקדש, ואם כן מעשיו של מנשה שחילל את בית המקדש שמטו את מקומן של כל ההבטחות שניתנו לדוד על רצונו לבנות את הבית. (אמנם אחז כבר קלקל, אך מבואר בכתובים שעיקר החורבן נתלה במנשה, והיו חטאיו גדולים משל אחז וכמו שנתבאר לעיל). וכפי הנראה אחז עדיין היה בדרגה של 'בן האלוקים' המבוארת על זרעו של דוד, ולפיכך נהג בו ה' בהוכחה ב'שבט אנשים ובנגעי בני אדם', כמבואר בהבטחה לדוד, אך מנשה חילל את המקדש לחלוטין וממילא אינו כלול בהבטחה לדוד של 'אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן', (שניתנה על רצונו של דוד לבנות המקדש), ואין ההנהגה עימו בשבט אנשים אלא בביטול מלכות יהודה.

כא ט-יא. ויתעם מנשה לעשות את הרע מן הגויים אשר השמיד ה' כו', הרע מכל אשר עשו האמורי אשר לפניו. בזכרוני ובחיפושי כעת לא נאמר כדבר הזה על אף אחד ממלכי ישראל שעלה ברשעתו עוד יותר מהאמוריים יושבי הארץ (שהם הדוגמא בתורה למעשי תועבה 'כמעשה ארץ כנען לא תעשו'), ועולה שיהודה עלו ברשעתם על ישראל, ובכל זאת יהודה נשארו וישראל אבדו.

כא יב. הנני מביא רעה על ירושלים ויהודה אשר כל שומעה תצלנה שתי אוזניו. והוא גזירה שוה לאמור בעונשו של בית עלי 'הנה אנוכי עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצלינה שתי אוזניו'. ומכלל עונשו של בית עלי הוא גם חורבנה של שילה, ומכלל חורבנה של ירושלים הוא ביטולה של מלכות בית דוד. ומשכן שילה מחובר עם גורל הכהנים ובית המקדש עם מלכות בית דוד כמו שנתבאר בשמואל שעיקר המשיחות עוברת מהכהן אל דוד.

שם. שם. אף שכבר על חזקיהו נגזר כי בניו יהיו סריסים בהיכל מלך בבל, מכל מקום אין כלול בזה את חורבן ירושלים.

כא טז. וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד. נראה כי פסוק זה הוא נפרד ואינו בא להסביר את האמור לעיל אלא הכתוב חוזר לפרט את כל הנעשה בימיו של מנשה, בתחילה את מעשי העבודה זרה שלו, לאחר מכן את נבואת החורבן שבאה על מנשה, ולבסוף את שפיכות הדם שנהג בה.

ידועים דברי חז"ל אודות מנשה שאמר כי אם רב אשי היה בימיו היה מרים את שולי גלימתו בכדי לרוץ לעבוד את האלילים. ועד הנה הייתי מבין את הדברים שהוא בגלל שעדיין היה יצרא דעבודה זרה קיים בעולם. אך עתה נתחדש לי כי אפשר שדווקא מנשה הוא זה שאמר את הדברים מחמת דורו כיוון שבאותו הדור עמדה השאלה לפני האנשים האם כלל ועיקר עם ישראל עומד להמשיך, והאם אפשר להמשיך לבטוח בהויה אלוקי ישראל או חלילה לפנות אחר האלילים. משא"כ רב אשי שהיה אחר אלף שנה וראה וידע שעם ישראל ממשיך שוב אין לו את אותו הנסיון כלל ועיקר.

יעקב בורלשטיין כתב:וכמדומה שהדברים עולים בקנה אחד עם העובדה שאשור שינתה את ההיסטוריה של עם ישראל בכך שהוא הפך להיות כקנה הנתון לסערות של המלכויות הגדולות, ומשכך רבים היו האנשים שסברו כדבר סנחריב ביד רבשקה שכפי שאלוהי כל הארצות נסוגו אחור ונפלו מפני המלכויות העצומות של נהר הפרת והחידקל (בבל ואשור), כך גם הוי-ה חלילה ככל אלוהי הארצות ההמה, ומשכך אין שום טעם להמשיך לעבוד להוי-ה כאלוקי ישראל, וכביכול בעידנו של אשור בטלה אלוקות הוי-ה על ישראל והם נזרקו לחלל העולם ולמקריו, (וכפי שאפשר היה להוכיח מגלות עשרת השבטים, ומאוחר יותר מגלות יהודה וחורבן בית המקדש),
ואילו הצד השני היה חייב להקצין במחשבתו ולהבין כי הוי-ה שונה לחלוטין מכל האלוהים, ובעצם הוא היחיד שעדיין נחשב לאלוהים ולעומתו כל האלוהים האחרים אינם נחשבים כלל. וממילא הוביל הדבר שהמלכים הצדיקים לא יכלו עוד לסבול את הבמות ולהאריך אף לגילויי עבודה זרה, אלא הם יצאו והשמידום במלוא התוקף.

מקורי ויפה מאד. אך מקורו?

חרסון כתב:

יעקב בורלשטיין כתב:וכמדומה שהדברים עולים בקנה אחד עם העובדה שאשור שינתה את ההיסטוריה של עם ישראל בכך שהוא הפך להיות כקנה הנתון לסערות של המלכויות הגדולות, ומשכך רבים היו האנשים שסברו כדבר סנחריב ביד רבשקה שכפי שאלוהי כל הארצות נסוגו אחור ונפלו מפני המלכויות העצומות של נהר הפרת והחידקל (בבל ואשור), כך גם הוי-ה חלילה ככל אלוהי הארצות ההמה, ומשכך אין שום טעם להמשיך לעבוד להוי-ה כאלוקי ישראל, וכביכול בעידנו של אשור בטלה אלוקות הוי-ה על ישראל והם נזרקו לחלל העולם ולמקריו, (וכפי שאפשר היה להוכיח מגלות עשרת השבטים, ומאוחר יותר מגלות יהודה וחורבן בית המקדש),
ואילו הצד השני היה חייב להקצין במחשבתו ולהבין כי הוי-ה שונה לחלוטין מכל האלוהים, ובעצם הוא היחיד שעדיין נחשב לאלוהים ולעומתו כל האלוהים האחרים אינם נחשבים כלל. וממילא הוביל הדבר שהמלכים הצדיקים לא יכלו עוד לסבול את הבמות ולהאריך אף לגילויי עבודה זרה, אלא הם יצאו והשמידום במלוא התוקף.

מקורי ויפה מאד. אך מקורו?

תודה
ביחס לשאלה כוונתך לעובדות ההיסטוריות? של הרעיון? של יחוד הויה בתקופת חזקיה? לכוחו של סנחריב?

בעיקר לשינויים האמוניים-השקפתיים - בשני הצדדים.

חרסון כתב:בעיקר לשינויים האמוניים-השקפתיים - בשני הצדדים.

לא בטוח שהבנתי את כוונתך במדוייק, בכל מקרה אנסה לתת את המקורות בצורה מסודרת. (אמנם הדברים באו לעיל זעיר פה זעיר שם, אך כאן סידרתי אותם יותר)

המליצה שעם ישראל הפך לקנה הנתון בסערות של המלכויות הגדולות, מסתמכת כמובן על דברי אחיה השילוני לאשת ירבעם - וְהִכָּה יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר.
אשור שינתה את ההיסטוריה של עם ישראל – כפשוט, שאשור הגלה את כל עשרת השבטים, ובטלה מלכות ישראל, ומאז ועד היום עיקר שמנו הוא 'יהודים' שמקורו בגלל שאנו ממלכות יהודה, ואיננו 'ישראלים' כיוון שמלכות ישראל בטלה וגלתה.
אנשים רבים סברו שאלוהי כל הארצות ראויים ליפול לפני סנחריב ואין כוח שיוכל לעמוד כנגדו – הרי זה מפורש בדברי רבשקה, שחז"ל נקטו שהיה מומר, מה שאומר שבתקופתו של סנחריב אנו מוצאים את המומר הראשון. בנוסף לכך הוא כנראה משוכנע מאוד במה שהוא אומר ובטוח שיש לו אוזניים קשובות לכך בקרב היהודים כמבואר בכתוב שהם חוששים שמא העם על החומה ישמע את דבריו, וגם הוא עצמו סבור לשכנע בדבריו את היהודים.
אין לדמות את הוי-ה לשאר האלוהים בעולם, זהו המבואר בדברי חזקיה - וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, ובשונה למשל מדברי יתרו 'עתה ידעתי כי גדול הויה מכל האלוהים', כאומר שאמנם יש עוד אלוהיות וכוחות אלא שהויה הוא גדול עליהם, ואילו חזקיה מבטלם כליל. ועל כך חזקיהו מתפלל, מה שלא מצינו קודם לכן, שיכירו כל גויי הממלכות 'כי ה' אלוקים לבדך', כי אכן עתה הזמן לכך וכל שאר האלוהים הוכרו על ידי הגויים כמי שאינם אלוהים.
את השינוי האמוני השקפתי אפשר ללמוד מהמעשים שננקטו על ידי שני הצדדים, כאשר האחד הולך עד הקצה לע"ז והשני עד הקצה ליחוד העבודה לה', מה שמלמד כי לא נותר מקום לאמירה ולמחשבה שהויה הוא אחד מאלוהים רבים חלילה, אלא היו צריכים להכריע או שאין לו יחודיות כלל והרי הוא ככל אלוהי הארצות או שהוא מיוחד ונעלה על כולם וממילא אין לשתף עבודתו עם עבודה לאל אחר.

יפה מאד.
אודה ולא אבוש כי לו הי' נמצא תמך בדברי רז"ל לרעיון ה'הכרעה' האמונית בימי חזקיהו (ולא רק 'מה שלמד', 'אפשר ללמוד'*),
הייתי שלו יותר באמצי את הרעיון אל חיק מחשבתי...

____________
*ולהעיר בכל כיו"ב ממו"נ ח"ב ספל"ח.

חרסון כתב:יפה מאד.
אודה ולא אבוש כי לו הי' נמצא תמך בדברי רז"ל לרעיון ה'הכרעה' האמונית בימי חזקיהו (ולא רק 'מה שלמד', 'אפשר ללמוד'*),
הייתי שלו יותר באמצי את הרעיון אל חיק מחשבתי...

גם אני.

ולכן, השאלה הינה עובדה - הבדל ברור בין שני הזמנים מבחינת החלוקה לצדיקים ורשעים.
התשובה - הצעה.

יעקב בורלשטיין כתב:כאשר אחיה המליך את ירבעם לא מסופר שהוא משח אותו בשמן.
ויש להבין מהו ההבדל בין ירבעם לבין יהוא.

תָּנָא. מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין, מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מוֹשְׁחִין. וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי? מִפְּנֵי מַחֲלֹקֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב.
אָמַר מַר: מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין, וְאֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשְׁחִין. מְנָלָן? דִּכְתִיב 'קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא' - זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה, וְאֵין אַחֵר טָעוּן מְשִׁיחָה.
אָמַר מַר: מִפְּנֵי מַחֲלֹקֶת יוֹרָם. וּמִשּׁוּם מַחֲלֹקֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב נִמְעֹל בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה?! כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא בַּאֲפַרְסְמָא דַכְיָא, הָכָא נַמֵּי בַּאֲפַרְסְמָא דַכְיָא. (פ"ג דהוריות ופ"ק דכריתות)

יעקב בורלשטיין כתב:ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים. יש בלשון הכתוב רמז שירבעם יוצא מירושלים, וכחלק מיציאה זו הוא מקבל את הנבואה שמחזקת את יציאתו והופכתו למלך נפרד ממלכות ירושלים.

וכך יש בפרק חלק:

'וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָיִם'. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: שֶׁיָּצָא מִפִּתְקָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

יש מן המפרשים (רלב"ג ומלבי"ם) שכתבו שנבואת קריעת הממלכה היתה קודם הרמת היד של ירבעם במלך, אך לא כן משמע מדברי רבי חנינא בר פפא. ואף מדברי רבי יוחנן משמע איפכא, דאמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה.

ביקורת תהיה כתב:

יעקב בורלשטיין כתב:כאשר אחיה המליך את ירבעם לא מסופר שהוא משח אותו בשמן.
ויש להבין מהו ההבדל בין ירבעם לבין יהוא.

תָּנָא. מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין, מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מוֹשְׁחִין. וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי? מִפְּנֵי מַחֲלֹקֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב.
אָמַר מַר: מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין, וְאֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשְׁחִין. מְנָלָן? דִּכְתִיב 'קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא' - זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה, וְאֵין אַחֵר טָעוּן מְשִׁיחָה.
אָמַר מַר: מִפְּנֵי מַחֲלֹקֶת יוֹרָם. וּמִשּׁוּם מַחֲלֹקֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב נִמְעֹל בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה?! כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא בַּאֲפַרְסְמָא דַכְיָא, הָכָא נַמֵּי בַּאֲפַרְסְמָא דַכְיָא. (פ"ג דהוריות ופ"ק דכריתות)

בדברי הגמ' הנ''ל אין רפואה לשאלה זו, מפני שגם המלכת ירבעם היתה כנגד מלכותו של רחבעם. ואם כן נשאל את זה בנוסח הגמ', האם מחלוקת יורם שמה מחלוקת ומחלוקת רחבעם לאו שמה מחלוקת?

זו שאלה. ויש לומר, דהקריעה קדמה לַהמלכה. וכך הוה, ברישא 'ויפשעו ישראל בבית דוד', והדר 'ויקראו אותו אל העדה וימליכו אותו על כל ישראל'.