פורום אוצר החכמה

ביקורת תהיה כתב:

זאב ערבות כתב:הדבר תמוה, שכן המלה מופיעה כמה פעמים בגמרא ומדוע כאן מופיע באל"ף, ומדוע רש"י אוחז בגרסת הגמרא ולא כותב ה"ג?

הספרות התלמודית מלאה בחילופי האותיות אלף וחית (בגלל הדמיון ביניהם), אין ספורות למו.

זאב ערבות כתב:לא שמעתי כזה מעולם. כנראה נתחלף לו בין ה"א לאל"ף.

זאב ערבות כתב:לרש"י לא היה גופן רש"י ולכן לא היה יכול לטעות בין א' לח'.

זאב ערבות כתב:הערות מהסוג הבא יש לרוב, אך בכל אופן מסקרן לדעת האם יש איזה סיבה טובה לכך.

בע"ז כד ע"ב רש"י ד"ה המחושקת (נ"א: המחושקה) - קשורה, כמו (שמות כז י) וחשוקיהם כסף.
בע"ז לה ע"א רש"י ד"ה חשוק שפתותיך - כדמתרגמינן (שמות לח י) וחשוקיהם - וכבושיהן (במ"ג: וכיבושיהון).
כך מובא בגמרא עוז והדר. בשני המקומות בע"ז כתוב וחשוקיהם אלא שהמ"מ לראשון שמות (כז י) והשני לשמות (לח י) וצ"ע כיון שאין שינוי ביניהם וחשקיהם נזכר פעמיים נוספות לפני פרק לח (כז יא, לו לח). ודרך אגב המלה נזכרת לאחר מכן עוד 5 פעמים ואם כבר דילג מדוע בחר לציין בדווקא לשמות לח י?

לבי במערב כתב:אי"ה, באור לועש"ק אערוך רשימה מפורטת.

לבי במערב כתב:

זאב ערבות כתב: . . אין דרכו של רש"י להוסיף הקדמות לד"ה בפסוק וזה שייך לסוף הדיבור בפסוק הקודם.

לאו דוקא, ובחמשת חומשי תורת משה יש באמתחתי דוגמאות שעכצ"ל דהקדמה הן להד"ה.
אא"כ כת"ר (העוסק רבות בתורת רש"י, כנודע) יודע דלא כן הוא בנ"ך. ואודה לו אם יואיל להאיר עיני בזה.

זאב ערבות כתב:אפשר לקבל דוגמאות

לבי במערב כתב:אי"ה, באור לועש"ק אערוך רשימה מפורטת.

(לד) ודבר אל בני ישראל - וראו קרני ההוד בפניו וכשהוא מסתלק מהם:
(לה) והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו - וכשבא לדבר אתו נוטלו מעל פניו:

(לד - לה) ודבר אל בני ישראל - וראו קרני ההוד בפניו. וכשהוא מסתלק מהם, והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו, וכשבא לדבר אתו נוטלו מעל פניו:

יהודה בן יעקב כתב:בלימודי בשב"ק פרשת השבוע, שמתי אל ליבי כי דברי רש"י [בחומש שהשתמשתי] סתומים וחתומים
רש"י שמות לד

(לד) ודבר אל בני ישראל - וראו קרני ההוד בפניו וכשהוא מסתלק מהם:
(לה) והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו - וכשבא לדבר אתו נוטלו מעל פניו:

זאב ערבות כתב: . . דרך אגב גם כאן בסוף הפירוש לפסוק י"א יש הקדמה לפסוק י"ב, אך במ"ג הכתר ההקדמה באה לפני הד"ה בפסוק י"ב . .

זאב ערבות כתב:'וַתֵּלַהּ' - כמו וַתִּלְאֶה, לשון עייפות.
צ"ע מדוע אין מציינים לפסוק כלשהוא, למרות שבאיכה (ג ה) יש פסוק "ותלאה" במובן עייפות?

ביקורת תהיה כתב:אין מופרך לשער, כי במקור היה כתוב 'כמו וַתֵּלֶא' והוא פסוק באיוב (ד ה), ובַהעתקות השתרבבה אליה ההא.

ביקורת תהיה כתב:הצורה 'וַתִּלְאֶה' היא צורה חריגה מכללי הלשון

במסתרים כתב:

ביקורת תהיה כתב:אין מופרך לשער, כי במקור היה כתוב 'כמו וַתֵּלֶא' והוא פסוק באיוב (ד ה), ובַהעתקות השתרבבה אליה ההא.

רד"ק בספר השרשים שרש להה: והגאון רבינו סעדיה ז"ל פירש ותלה כמו ותלא.

(ח) תורת ה' תמימה. גם היא מאירה כשמש כמו שנאמר בסוף הענין מאירת עינים ואומר כי נר מצוה ותורה אור ד"א ואין נסתר מחמתו ליום הדין וליהט אותם היום הבא אבל תורת ה' תמימה היא משיבת נפש לדרכי חיים ומגינה היא על לומדיה מאותו להט כמו שנאמר וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו':
עדות ה' נאמנה. נאמנת היא להעיד בלומדי':
משיבת נפש. משיבתו מדרכי מיתה לדרכי חיים:
(ט) ברה. מצהרת תורת עדות פקודי מצות יראת משפטי ששה כנגד ששה סדרי משנה ובין כל שם ושם חמשה תיבות עם השם עצמו כנגד ה' חומשי תורה וחותם בסופן אמת צדקו יחדיו כלם יחד מתוקנים בחסד ואמת:
מחכימת פתי. נותנת חכמה לפתאים:

לבי במערב כתב:ראשית כל, טוב לשמוע שנתנו זאת אל לבם.
ומ"מ, מסתמא יש טעם בדבר - ושמא יש כאן מן החכמים שיבארו.

זאב ערבות כתב:מדוע רואה בקיסם אינו נקרא שיצא מבשרו?

רש"י פסחים ב א כתב:האי ויקרא לאו קריאת שם הוא דתימא שקרא את שם האור יום אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו

רש"י סוטה יג ב כתב:בכנפי השכינה. בכנף לבוש הודו

זאב ערבות כתב:בב"ב כא ע"א מפרש רש"י ערקתא דמסנא - רצועות של מנעלים. בסנה' עד ע"ב מפרש ערקתא דמסאנא - שרוך הנעל. בשני מקומות אלו כתוב ערקתא בעי"ן. לעומת זאת ביבמות קב ע"א כתוב בגמרא: וארקתא (באל"ף) - ורש"י בד"ה וארקתא מפרש שרוך נעל (ברא' יד כג) מתרגם ארקתא דמסאנא. אך צ"ע שכן באונקלוס בבראשית כתוב "ערקתא דמסאנא" בעי"ן! ועוד, בשבת נט ע"ב מובא "ארוקתא" שרש"י מפרש רצועות ומן הסתם זה היינו הך וכן במילון סוקולוב לארמית בבלית מביא בערך ארקתא באל"ף. בקיצור, מהו הנכון, באל"ף או בעי"ן?
ראוי לציין שבספר פרשגן על ת"א (ר' בנימין פוזן) וכן בדפוסים החדשים של הש"ס לא מעירים על השינוי.

אוצר החכמה כתב:רק הערה שר' עזרא אלטשולר בעל תקנת עזרא טוען שרש"י לתענית אינו מרש"י.