פורום אוצר החכמה

הכול לפי הרצף בהמשך;
בתהלים פרק קיג:

הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י יְיָ֑ - הַֽ֝לְלוּ אֶת־שֵׁ֥ם יְיָֽ: יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְיָ֣ מְבֹרָ֑ךְ - מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם: מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ - מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְיָֽ:...

המשורר ממשיך בדבר שם י"י.
שם פרק קלה:

הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ הַֽ֭לְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְיָ֑ - הַֽ֝לְלוּ עַבְדֵ֥י יְיָֽ: שֶׁ֣֭עֹֽמְדִים בְּבֵ֣ית יְיָ֑ - בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ:

ממשיך בעניין עבדי ה'.

בפרשת מצורע
וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔ם וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה

יל"ע למה נתפרש בת שנתה בכבשה ולא בכבשים

פרשת אחרי מות

רש״י ד״ה וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' . מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן.

משמע קצת מלשון רש״י שהאי אחר לאו רופא הוא, ואולי נקט כן לחידושא דאע״ג שאינו רופא מ״מ זרזו יותר מהרופא.

וע״ע גירסא אחרת בתורת כהנים.

איני חושב שאפשר להוכיח מרש"י דבר זה. בפשטות 'אחר' הכוונה היא רופא אחר.

ויעויין גם בסיום לשון רש"י 'זה .. יותר מן הראשון' - ולא כתב 'יותר מן הרופא'. ובפשטות גם השני רופא הוא, אלא שיש רופא ראשון ורופא אחרון.

דרומי כתב:איני חושב שאפשר להוכיח מרש"י דבר זה. בפשטות 'אחר' הכוונה היא רופא אחר.

ויעויין גם בסיום לשון רש"י 'זה .. יותר מן הראשון' - ולא כתב 'יותר מן הרופא'. ובפשטות גם השני רופא הוא, אלא שיש רופא ראשון ורופא אחרון.

יישר כח!

גם במפרשי רש"י נראה שהבינו פשוט שמדובר בשני רופאים.

מעניין לראות שמשה רבינו בכל ספר משנה התורה בכל תוכחתו אינו מזכיר להם לישראל היותם צאצאי עובדי אלהים אחרים, ורק יהושע מזכיר להם.

גם רואים, אם אני לא טועה, בפעם הראשונה שאבותינו ישבו "בעבר הנהר". עד אז, שמענו רק על אור כשדים בפ' נח. גם, הנהר, איזה נהר ?

בנוסף לכך, בבראשית י"א,ל"א מבואר שתרח לקח את בניו ללא ציווי אלקי"ויקח תרח וגו' ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען", בניגוד למה שמבואר ביהושע ש"ואקח את אביכם וגו' מעבר הנהר" שהיציאה מחו"ל לא"י הייתה כבר על פי ציווי ה', ישירות לאברם ולא תרח.

1. ואל יבוא בכל עת אל הקודש - הראב"ע מפרש שה"קודש" שמוזכר בפ' עבודת יוה"כ טעמו - מבית לפרוכת, דהיינו קה"ק.

לדעתו , מה פשוטו של המקרא "וכיפר על הקודש", על מה צריך קה"ק כפרה ?

2.בפסוק הראשון של הפרשה : לא מוצאים את התיבה "לאמר" בניגוד להרבה פרשיות בתורה, אלא במקום זה מוצאים בפסוק השני "ויאמר ה' אל משה" . מה השתנה כאן ?

לגבי שאלה 2 - ראה באריכות במפרשי רש"י.

במדבר טז, ז.
פרש"י וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכו' ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה עכ"ל
א. האם נביא יכול לראות שיעשה\יעשו תשובה, אצל קרח ואצל חזקיהו מצינו שלא ראו עניין התשובה (אצל קרח נראה שהוא אכן ראה משהו אבל לא ראה יפה, מה הכוונה?), וכן הוא בר"מ פ"י מיסודי התורה ה"ד, וצ"ב מדוע דבר זה נסתר מן הנביא. (ושמא נכנסים כאן לסוגיית ידיעה ובחירה)
ב. מדוע משה שונה בזה שהוא כן ראה שיעשו תשובה.

זאת חוקת הפסח (שמות י"ב, מ"ג), ות"א דא גזירת פסחא
חקת עולם (שמות כ"ח, מ"ג) ות"א קים עלם
ובחקתיהם לא תלכו (ויקרא י"ח, ג') ות"א ובנימוסיהון לא תהכון
אם בחקתי תלכו (ויקרא כ"ו, ג') ות"א אם בקימי תהכון

רואים שלמילה "חוקה" יש כמה תרגומים : לפעמים גזירה, לפעמים תורה, ולפעמים נימוסין...

מה מכנה המשותף מכל אלו, תורה ונימוסין יש להם טעם, בעוד שהגזירה בבחי' "והיא רחוקה ממני... " ?

יעקל כתב:זאת חוקת הפסח (שמות י"ב, מ"ג), ות"א דא גזירת פסחא
חקת עולם (שמות כ"ח, מ"ג) ות"א קים עלם
ובחקתיהם לא תלכו (ויקרא י"ח, ג') ות"א ובנימוסיהון לא תהכון
אם בחקתי תלכו (ויקרא כ"ו, ג') ות"א אם בקימי תהכון
רואים שלמילה "חוקה" יש כמה תרגומים : לפעמים גזירה, לפעמים תורה, ולפעמים נימוסין...
מה מכנה המשותף מכל אלו, תורה ונימוסין יש להם טעם, בעוד שהגזירה בבחי' "והיא רחוקה ממני... " ?

הלא בחז"ל "גזירות" מוטעמות ומנומקות תמיד.

באמונתו כתב:

יעקל כתב:זאת חוקת הפסח (שמות י"ב, מ"ג), ות"א דא גזירת פסחא
חקת עולם (שמות כ"ח, מ"ג) ות"א קים עלם
ובחקתיהם לא תלכו (ויקרא י"ח, ג') ות"א ובנימוסיהון לא תהכון
אם בחקתי תלכו (ויקרא כ"ו, ג') ות"א אם בקימי תהכון
רואים שלמילה "חוקה" יש כמה תרגומים : לפעמים גזירה, לפעמים תורה, ולפעמים נימוסין...
מה מכנה המשותף מכל אלו, תורה ונימוסין יש להם טעם, בעוד שהגזירה בבחי' "והיא רחוקה ממני... " ?

הלא בחז"ל "גזירות" תמיד מוטעמות ומנומקות.

מחילה, לא הבנתי מה כוונתך ...

יעקל כתב:

באמונתו כתב:

יעקל כתב:זאת חוקת הפסח (שמות י"ב, מ"ג), ות"א דא גזירת פסחא
חקת עולם (שמות כ"ח, מ"ג) ות"א קים עלם
ובחקתיהם לא תלכו (ויקרא י"ח, ג') ות"א ובנימוסיהון לא תהכון
אם בחקתי תלכו (ויקרא כ"ו, ג') ות"א אם בקימי תהכון
רואים שלמילה "חוקה" יש כמה תרגומים : לפעמים גזירה, לפעמים תורה, ולפעמים נימוסין...
מה מכנה המשותף מכל אלו, תורה ונימוסין יש להם טעם, בעוד שהגזירה בבחי' "והיא רחוקה ממני... " ?

הלא בחז"ל "גזירות" תמיד מוטעמות ומנומקות.

מחילה, לא הבנתי מה כוונתך ...

"גזירה" היא לא בחינת "והיא רחוקה ממני", כמבואר בכולא תלמודא.

מי אמר שאונקלוס משתמש בתיבת "גזירה" כמו חז"ל, אולי לדעתו גזירה היא כן בלי טעם...

כלשון רש"י "חוקה חקקתי..."

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן",

ות"א את שיבה ב"דסבר באורייתא" ואת זקן ב"סבא"

מושכל ראשון היה צריך לתרגם הפוך, את שיבה "בסבא", ואת זקן "זה שקנה חכמה", ב"דסבר באורייתא"...

"...ולא דק לתרגם אחר התלמוד, כדמתרג' 'מפני שיבה' - 'מן קדם דסבר אנפין באורייתא תקום', ותלמודא דריש לקראי איפכא" (תוספות רבנו פרץ סנהדרין סה: - הובא ב'חמרא וחיי' שם).

וראה עוד ברמב"ן על התורה ובחידושיו על הש"ס (קידושין לב:), וכאן.

תודה רבה על המ"מ.

עכשיו מה שמוזר לי הוא שגם התרגומים נאמרו מסיני כמבואר בגמ' (לא זוכר איפה, אולי בויקראו בתורת האלקים, מפורש ושום שכל וגו' וע"ש, אולי מגילה). וא"כ, למה שתנאים לא יסמכו ע"ז ?

וגם אולי נוכל ליישב את תירגום אונקלוס ?
מה יכולה להיות סברתו ?

וגם מה הכוונה "מי שסובר פנים בתורה", איזה ביטוי מעניין ...!

יעקל כתב:

גרשיים כתב:"...ולא דק לתרגם אחר התלמוד, כדמתרג' 'מפני שיבה' - 'מן קדם דסבר אנפין באורייתא תקום', ותלמודא דריש לקראי איפכא" (תוספות רבנו פרץ סנהדרין סה: - הובא ב'חמרא וחיי' שם).
וראה עוד ברמב"ן על התורה ובחידושיו על הש"ס (קידושין לב:), וכאן.

תודה רבה על המ"מ.
עכשיו מה שמוזר לי הוא שגם התרגומים נאמרו מסיני כמבואר בגמ' (לא זוכר איפה, אולי בויקראו בתורת האלקים, מפורש ושום שכל וגו' וע"ש, אולי מגילה). וא"כ, למה שתנאים לא יסמכו ע"ז ?
וגם אולי נוכל ליישב את תירגום אונקלוס ?
מה יכולה להיות סברתו?

ייתכן לענ"ד, כי אונקלוס מקשר בין השורשים שׂיבה וסבר.

באמונתו כתב:ייתכן לענ"ד, כי אונקלוס מקשר בין השורשים שׂיבה וסבר.

הפירוש הזה מאוד הירשאי ( דומה לפירושיו של הרש"ר הירש) , במילים אחרות, אתה מתכוון שהסב הוא מישהו שסובר הרבה ( שע"ז הוא נקרא סב) ?

יעקל כתב:

באמונתו כתב:ייתכן לענ"ד, כי אונקלוס מקשר בין השורשים שׂיבה וסבר.

הפירוש הזה מאוד הירשאי (דומה לפירושיו של הרש"ר הירש), במילים אחרות, אתה מתכוון שהסב הוא מישהו שסובר הרבה (שע"ז הוא נקרא סב)?

מחמאה היא לי. יישר כוח!
באדרת אליהו - דברים פרק לב פסוק כה:

איש שיבה. אלו בעלי חכמה - כמ"ש בישישים חכמה...

אכן, כי ה' ור' שניהם אותיות גרוניות, כך ששורש סבה וסבר קרובים, אולי כדאי להסתכל ברש"ר היאש על המקום, לא יצא לי לראות.

בברכה

יעקל כתב:אכן, כי ה' ור' שניהם אותיות גרוניות, כך ששורש סבה וסבר קרובים...

תודה!

כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה ות"י אלהן בנימּוסא דיי רעּותיּה ובאֹוריתיּה מרנן ימם ולילי.

למה ת"י תורת ה' בנימוסא ותורתו באורייתיה ?

גם, מה זה נימוסא דה' ?

יעקל כתב:כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה ות"י אלהן בנימּוסא דיי רעּותיּה ובאֹוריתיּה מרנן ימם ולילי.
למה ת"י תורת ה' בנימוסא ותורתו באורייתיה ?
גם, מה זה נימוסא דה' ?

היות והתחיל:

אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב:

מעִניין הכתוב ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יח פסוק ג:

ובחקתיהם לא תלכו:

ובתרגום אונקלוס:

ובנימוסיהון לא תהכון:

לכן המשיך: כי אם בתורת יי חפצו - אלהן בנימּוסא דיי רעּותיּה, נגד הליכה בחוקותיהם.

בקראי שמו"ת בשבת, שמתי לב שבפסוק א' וידבר ה' וגו' בהר סיני התו"א והוספות של מהדורת "המאור" אינו מציין את התו"כ שמובא ברש"י, אלא מציין רק תנחומא ישן.

למישהו יש הסבר לזה ?

בנוסף לכך, למה הכתוב מביא את שאילת וכי תאמרו מה נאכל וגו' אחרי הפסקה ארוכה של דיני יובל מיקח וממכר ואונאה, הו"ל לקרא להביא את השאילה הזאת מיד אחרי בארו דיני שמיטת קרקעות ?

חיפשתי במקראות גדולות ולא מצאתי מי שעמד ע"ז...

נתבאר כאן

דרומי כתב:נתבאר כאן

תודה

בפ' בחקותי, להפר בריתי איתם ות"א לאשנאה קימי עמהון ע"ש.

ובפסוק מ"ו אלה החוקים והמשפטים וגו' ת"א אלין קימיא ודיניא וגו' ע"ש.

הרי שברית וחוק תרגם אונקלוס אותו דבר "קימא", למה ? ברית זה ברית וחוק זה חוק, שני דברים שונים ?

יעקל כתב:בפ' בחקותי, להפר בריתי איתם ות"א לאשנאה קימי עמהון ע"ש.

ובפסוק מ"ו אלה החוקים והמשפטים וגו' ת"א אלין קימיא ודיניא וגו' ע"ש.

הרי שברית וחוק תרגם אונקלוס אותו דבר "קימא", למה ? ברית זה ברית וחוק זה חוק, שני דברים שונים ?

ראה רש"ב שפטל, פרשגן ומעט צרי, שמות יב מג.

ואגב, יש חפיפה סמנטית מסויימת בין שתי המילים, הש':
אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה / חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי
חָלְפוּ חֹק / הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם
וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו / וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק / לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם
אשר שמר מצות עליון ובא בברית עמו / בבשרו כרת לו חק ובניסוי נמצא נאמן (ב"ס, וראה M. Martitila, Scripture in Transition, pp. 73ff; L. A. Askin, Scribal Culture in Ben Sira, pp. 45-46. והש' 'וחוק בשארו שם' - מ"צ סגל ספר ב"ס עמ' שח, מ' קיסטר לשוננו מז עמ' 125-6 הע' 3, הנ"ל שם נג עמ' 38.)
לכן גם לו הקים חק / ברית שלום לכלכל מקדש (ב"ס על פנחס, גם 'חק' מתורגם שם διαθήκῃ, ברית.)
בתה"ש במדבר יט ב (זאת חקת התורה) - διαστολὴ (ברית).
וראה רד"ק שרשים שב"ר. (והש' תרגום 'גזירא' לחוק, וראה מילואים לת"א במק"ג עוז והדר במדבר שם; אך לגבי שרש חק"ק ראה מילון TDOT כרך 5 עמ' 139-47; א' קגן, סוגיות בלשון המקרא, עמ' 278 והלאה. וע"ע י' בלאו, לשוננו עז, עמ' 205; J. Day, Covenant as Context, pp. 91-109.)

יאיר אתמר כתב:

יעקל כתב:בפ' בחקותי, להפר בריתי איתם ות"א לאשנאה קימי עמהון ע"ש.

ובפסוק מ"ו אלה החוקים והמשפטים וגו' ת"א אלין קימיא ודיניא וגו' ע"ש.

הרי שברית וחוק תרגם אונקלוס אותו דבר "קימא", למה ? ברית זה ברית וחוק זה חוק, שני דברים שונים ?

ראה רש"ב שפטל, פרשגן ומעט צרי, שמות יב מג.

ואגב, יש חפיפה סמנטית מסויימת בין שתי המילים, הש':
אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה / חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי
חָלְפוּ חֹק / הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם
וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו / וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק / לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם
אשר שמר מצות עליון ובא בברית עמו / בבשרו כרת לו חק ובניסוי נמצא נאמן (ב"ס, וראה M. Martitila, Scripture in Transition, pp. 73ff; L. A. Askin, Scribal Culture in Ben Sira, pp. 45-46. והש' 'וחוק בשארו שם' - מ"צ סגל ספר ב"ס עמ' שח, מ' קיסטר לשוננו מז עמ' 125-6 הע' 3, הנ"ל שם נג עמ' 38.)
לכן גם לו הקים חק / ברית שלום לכלכל מקדש (ב"ס על פנחס, גם 'חק' מתורגם שם διαθήκῃ, ברית.)
בתה"ש במדבר יט ב (זאת חקת התורה) - διαστολὴ (ברית).
וראה רד"ק שרשים שב"ר. (והש' תרגום 'גזירא' לחוק, וראה מילואים לת"א במק"ג עוז והדר במדבר שם; אך לגבי שרש חק"ק ראה מילון TDOT כרך 5 עמ' 139-47; א' קגן, סוגיות בלשון המקרא, עמ' 278 והלאה. וע"ע י' בלאו, לשוננו עז, עמ' 205; J. Day, Covenant as Context, pp. 91-109.)

מאוד מעניין, איפה מצאת את כ"ז ?

וגם, איך אתה מסביר את החפיפה הסמנטית הנ"ל, איזה קשר יש בין ברית דהיינו סוג של חוזה, וחוק גזירה בלי טעם... ?

יעקל כתב:

יאיר אתמר כתב:

יעקל כתב:בפ' בחקותי, להפר בריתי איתם ות"א לאשנאה קימי עמהון ע"ש.

ובפסוק מ"ו אלה החוקים והמשפטים וגו' ת"א אלין קימיא ודיניא וגו' ע"ש.

הרי שברית וחוק תרגם אונקלוס אותו דבר "קימא", למה ? ברית זה ברית וחוק זה חוק, שני דברים שונים ?

ראה רש"ב שפטל, פרשגן ומעט צרי, שמות יב מג.

ואגב, יש חפיפה סמנטית מסויימת בין שתי המילים, הש':
אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה / חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי
חָלְפוּ חֹק / הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם
וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו / וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק / לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם
אשר שמר מצות עליון ובא בברית עמו / בבשרו כרת לו חק ובניסוי נמצא נאמן (ב"ס, וראה M. Martitila, Scripture in Transition, pp. 73ff; L. A. Askin, Scribal Culture in Ben Sira, pp. 45-46. והש' 'וחוק בשארו שם' - מ"צ סגל ספר ב"ס עמ' שח, מ' קיסטר לשוננו מז עמ' 125-6 הע' 3, הנ"ל שם נג עמ' 38.)
לכן גם לו הקים חק / ברית שלום לכלכל מקדש (ב"ס על פנחס, גם 'חק' מתורגם שם διαθήκῃ, ברית.)
בתה"ש במדבר יט ב (זאת חקת התורה) - διαστολὴ (ברית).
וראה רד"ק שרשים שב"ר. (והש' תרגום 'גזירא' לחוק, וראה מילואים לת"א במק"ג עוז והדר במדבר שם; אך לגבי שרש חק"ק ראה מילון TDOT כרך 5 עמ' 139-47; א' קגן, סוגיות בלשון המקרא, עמ' 278 והלאה. וע"ע י' בלאו, לשוננו עז, עמ' 205; J. Day, Covenant as Context, pp. 91-109.)

מאוד מעניין, איפה מצאת את כ"ז ?

וגם, איך אתה מסביר את החפיפה הסמנטית הנ"ל, איזה קשר יש בים ברית דהיינו סוג של חוזה, וחוק גזירה בלי טעם... ?

מה זה תה"ש ?

ואף גם וגו' לא מאסתים ולא געלתים

1. הוה ליה לקרא למימר לא אמאסם ולא אגעלם, כיון שמדובר במעמד ומצב שעתיד לבוא .

2. או הו"ל למימר לא מאסתים ולא געלתם נפשי, מכיון שרואים במקראות דלעיל שתמיד הגיעול קשור לנפש, "ולא תגעל נפשי אתכם", "ואת משפטי תגעל נפשכם"...

3. בסוף הקללות אלה החקים וגו' והתורת למה התורת חסר וי"ו כתיב ?
הלא לפי רש"י מדובר בב' תורות שבכ"ת ושבע"פ ...

בהרבה מקומות במקרא רואים שהפרייה קודמת לרבייה.

1.מ"ע הראשונה שבתורה פרו ורבו ומלאו וגו'

2.נאמר לא"א וליע"א אני וגו' פרה ורבה
3. בפ' בחקותי והפריתי וגו' והרביתי אתכם
4. בפ' שמות ובנ"י פרו וגו' וירבו.

וצ"ע כי הרי הפרייה נכללת ברבייה, ואם יש רבייה ודאי שיש פרייה ?

ואגב, יש עדיין ב' מקומות בהם מוזכרת הרבייה ללא פרייה

1. בפ' דברים ה' א-להיכם הרבה אתכם
2.בפ' עקב ואהבך וברכך והרבך

למה בשני המקומות הנ"ל הפרייה לא קדמה לרבייה ?

יעקל כתב:מאוד מעניין, איפה מצאת את כ"ז ?

וגם, איך אתה מסביר את החפיפה הסמנטית הנ"ל, איזה קשר יש בין ברית דהיינו סוג של חוזה, וחוק גזירה בלי טעם... ?

מה זה תה"ש ?

תרגום השבעים.
פעמים רבות הכוונה ב'ברית' - ההתחייבויות הכלולות בה (ויש הטוענים כי זוהי משמעותה המקורית של המילה 'ברית'); להתחייבויות אלו ניתן לקרוא חקים.
לא תמיד חוק זה גזירה בלי טעם (ואדרבה):
וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה
ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים
ותהי חק בישראל מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי
ואקח את ספר המקנה [...] והחקים
ועוד רבים.

כדאי לקרוא את הערכים על ברית וחוק במילון TDOT.

[quote="יעקל"]ואף גם וגו' לא מאסתים ולא געלתים

1. הוה ליה לקרא למימר לא אמאסם ולא אגעלם, כיון שמדובר במעמד ומצב שעתיד לבוא .

2. או הו"ל למימר לא מאסתים ולא געלתם נפשי, מכיון שרואים במקראות דלעיל שתמיד הגיעול קשור לנפש, "ולא תגעל נפשי אתכם", "ואת משפטי תגעל נפשכם"...
.../quote]
לענ"ד הכוונה שהקשר בין ישראל וקוב"ה הוא נצחי ומעולם לא נפגם בעצמותו ולכן אומר הכתוב "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם" ונראה כאילו ניתק הקשר, אבל באמת, מעולם "לא מאסתים ולא געלתים"

כדכד כתב:

יעקל כתב:ואף גם וגו' לא מאסתים ולא געלתים

1. הוה ליה לקרא למימר לא אמאסם ולא אגעלם, כיון שמדובר במעמד ומצב שעתיד לבוא .

2. או הו"ל למימר לא מאסתים ולא געלתם נפשי, מכיון שרואים במקראות דלעיל שתמיד הגיעול קשור לנפש, "ולא תגעל נפשי אתכם", "ואת משפטי תגעל נפשכם"...
.../quote]
לענ"ד הכוונה שהקשר בין ישראל וקוב"ה הוא נצחי ומעולם לא נפגם בעצמותו ולכן אומר הכתוב "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם" ונראה כאילו ניתק הקשר, אבל באמת, מעולם "לא מאסתים ולא געלתים"

ייש"כ. פשט שלך מסתדר טוב עם פשוטו של המקרא

בפ' במדבר וימת נדב וגו' לפני ה' בהקירבם אש זרה לפני ה'.

הלפני ה' הראשון נראה לכאורה קצת מיותר...

הנקודה המרכזית לכאורה היא שהא-ל ית' המית אותם בגלל שהקריבו אש זרה (אשר לא ציווה אותם) לפניו - דהיינו בקה"ק. מה הצורך ללמדנו שגם מיתתם הייתה לפני ה' ?

במקראות גדולות לא שואלים את השאלה. פעם שמעתי שלפני ה' ע"פ הסוד - קוצו של יו"ד של שם הוי"ה ב"ה (דהיינו ספירת הכתר). שמעתי את זה על פסוק כי ביום הזה וגו' לפני ה' תטהרו - דהיינו אם אני לא טועה שביוה"כ כל אחד חוזר לשורשו ע"י תשובה וגם ע"י עיצומו של יום.

אולי גם פה אפשר לפרש שבמיתתם (דהיינו בחטאם) הם היו במדריגה מאוד גבוהה ג"כ, וימת נדב וגו' לפני ה'...אולי...

פרייה זה אחד מאחד ורבייה זה כמה מאחד (דומני שמקור דברי ברש"י) ולכן אם לא היתה קודמת הפרייה לא היינו יודעים שעדיף גם לרבות (כי לא היינו יודעים שזה יותר מאחד מאחד אם לא כתוב "פרו" גם) אבל זה בעיקר כשזה בא בהוראה לפרייה ורבייה.
כשהקב"ה מברך שירבה את העם אינו צריך להקדים שגם יפרה אותם קודם

עדיין בימי התשלומין לפרשת נשא..

האור החיים הק' מפרש מדוע בבני גרשון מופיע 'לצבא צבא' לעומת בני קהת, כי בני קהת לא עבדו בפועל [הארון נשא את עצמו], משא"כ בני גרשון.
וכן בבני מררי, לא מופי בכפל לצבא צבא, כי אין מה להבדיל לעומת הקודמים [ע"ד ההבדלה בין בני קהת לבני גרשון].

לכאורה משמע מהאור החיים שפירש את ענין ה'צבא' כפועלים לעבודה. בדרך הפשט 'צבא' הוא ענין של התאספות של בודדים או פריטים
[וכל 'צבאם' - מעשה בראשית. ועל צבא מטה - אגודת אנשים].

יש עוד מובאות לפי' האור החיים? [או שהבנתי לא נכון באור החיים?]