פורום אוצר החכמה

היה לי חידוש גדול לקרוא פעם ב'המעיין' את דבריו של הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן. לדעתו מנדלסון לא היה רשע כלל. אולי ההפך.
לאורך כמה גיליונות הוא מתווכח עם מישהו, איני זוכר כרגע מיהו, על היחס הנכון למנדלסון.

עקביה כתב:היה לי חידוש גדול לקרוא פעם ב'המעיין' את דבריו של הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן. לדעתו מנדלסון לא היה רשע כלל. אולי ההפך.
לאורך כמה גיליונות הוא מתווכח עם מישהו, איני זוכר כרגע מיהו, על היחס הנכון למנדלסון.

בעיקר בתשרי תשס"ט, אח"כ הגיבו ר' יהודה הרשקוביץ ור' יו"ט פורגס.

יגיד לי מישהו אם הי' יהודי אחד שיראת שמים שלו או אהבתו וחשקו בתורה וכו' נחסרה בגלל לימודו בפירישו של הרב שטינזאלץ , משא"כ - להבדיל - בספריו של המשכיךים הארורים שר"י, והמבין יבין

ישראליק כתב:יגיד לי מישהו אם הי' יהודי אחד שיראת שמים שלו או אהבתו וחשקו בתורה וכו' נחסרה בגלל לימודו בפירישו של הרב שטינזאלץ , משא"כ - להבדיל - בספריו של המשכיךים הארורים שר"י, והמבין יבין

טענה שאינה ממין הענין.

יש לכבודו מה לענות על שלל הציטוטים שהובאו לעיל בשמו, ובקבצים שצורפו? אם הציטוטים הללו נכונים, ישנה בעיה. ולא משנה אם למישהו נחסר יר"ש או לא.

לדעתי כל הציטוטים שהובאו לעיל בשמו, אינם נובעים מרישעות, אלא מתמימות מזרוחניקית, ומחינוך פשטני. ומכאן גם ההסבר לתמונה.

וידוע שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ומיירי באיזה כוונה הדברים אמורים, ובכגון דא לא יזיק...

דוקא פירוש שוטשטיין יביא ויביא ליראת שמים, הוא פירוש מובחר שבמובחרים מסלתה ושמנה של עולם התורה, ע"מ להביא למי שקשה עליו הלימוד העצמי, ומקרבו להשם! (אע"פ שמעודי לא עיינתי בפירוש זה, אבל ככה אומרים העולם).
כבר רשם לי מישהו בפרטי דברי ביקורת אודות שוטשטיין שהם ליטווקא'ס קאלטער'ס, ולכן חסידיש'ע אידן (כמובן גם אלו שלא יודעים ללמוד בעצמם) לא יאהבו אותם.. החרשתי, אלא שבחדא מחתא ההוא רשם לי ששטיינזלץ הוא 'ווארמערער חסיד' וזה מדבר אליהם יותר... מה אענה בתריה, עולם הפוך ראיתי.

אכן, רב שטינזאלץ הוא ווארימער חסידי'שע איד

ישראליק כתב:אכן, רב שטינזאלץ הוא ווארימער חסידי'שע איד

אוי לאותה כלימה.. וחשבתי לתומי שחסיד הוא מלשון מתחסד עם קונו, אך לא 'משכיל' בעת ההיא...

קראתי פעם שהרב ר' בנימין רבינוביץ מבד"ץ העדה החרדית ירושלים, אמר שאינו יוצא נגד הרב שטיינזלץ, מכיוון ששמע עליו שמתפלל בעבודה ובאריכות, והמליץ על כך מדברי הכת"ס שזה א"א באחד שיש לו דעות כוזבות.

גימפעל כתב:קראתי פעם שהרב ר' בנימין רבינוביץ מבד"ץ העדה החרדית ירושלים, אמר שאינו יוצא נגד הרב שטיינזלץ, מכיוון ששמע עליו שמתפלל בעבודה ובאריכות, והמליץ על כך מדברי הכת"ס שזה א"א באחד שיש לו דעות כוזבות.

אולי כוונת הכת"ס לדעות כוזבות כלפי הקב"ה, ולכן לא שייך שיתפלל לקב"ה באריכות אם אינו מאמין בו.
כאן הענין הוא על דעות כלפי תנאים ואמוראים. וסגנון כתיבה כלפיהם וכלפי התלמוד, כאל אנשים בני דורנו.
חוץ מזה, מדברי הכת"ס אין ראיה, כי פעמים יש שיוצא מן הכלל.
בכל אופן, דעת הרב שך והרב אלישיב והרב וואזנר והרב קרליץ ועוד, היפך הרב רבינוביץ הנ"ל.

.

הם אינם מנצחים.. הם מקדישים כוחותיהם ללמד לבני יהודה קשת..
והמצדדים שכתביו ישרים ואינם מרחיקים אותם מעצמם - הינם, או שוטים או טעונים בדיקה
(לא דברתי על האיש עצמו, כי הוא תינוק שנשבה בבתי הדעת החילוניים והחילוניים למחצה, אך חלילה לא רשע בעצם).

.

לייטנר כתב:ובתחרות גדולי ישראל ניצחו...

מה שייך כאן ניצחו? הם שלמדו כל ימיהם תורה, והמיתו עצמם עליה, חושיהם חדים ומחודדים, והם מבינים שהביטויים והסגנון בעייתיים, ועל כן אסור ללמוד בספריו.
ולכן למי שלא מבין לבדו מה הבעיה, מביאים כאן את דעת גדולי ישראל, כי הם כפרופסורים מומחים. והם כותבים שביאורו 'סר כל זיק קדושה'.

כבר בהקדמתו

"התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור".

כך מגדירים את התלמוד? זו הגדרה שטחית! [ולצערינו, ישנם אנשים עם כיפה, שבאמת כך רואים את התלמוד. ומה הפלא שהתלמוד הוא 'המקצוע' השנוא ביותר בין תלמידי הציונות הד', ולעומתם האהוב ביותר על בני הישיבות]

.

קו ירוק כתב:

ישראליק כתב:אכן, רב שטינזאלץ הוא ווארימער חסידי'שע איד

אוי לאותה כלימה.. וחשבתי לתומי שחסיד הוא מלשון מתחסד עם קונו, אך לא 'משכיל' בעת ההיא...

יש לו מזל לרב שטיינזלץ שאת הסגנון הנפלא שלו הוא שומר רק לר' טרפון ולעוד חכמים כיוצא בו. שכן אם היה כותב בסגנון הנפלא הזה על המיטאלע רבה למשל או על שאר רבותינו נשיאינו, שאז היתה מתהפכת (כלומר: הופכים) שלייתו על פניו...

אורח כתב:

קו ירוק כתב:

ישראליק כתב:אכן, רב שטינזאלץ הוא ווארימער חסידי'שע איד

אוי לאותה כלימה.. וחשבתי לתומי שחסיד הוא מלשון מתחסד עם קונו, אך לא 'משכיל' בעת ההיא...

יש לו מזל לרב שטיינזלץ שאת הסגנון הנפלא שלו הוא שומר רק לר' טרפון ולעוד חכמים כיוצא בו. שכן אם היה כותב בסגנון הנפלא הזה על המיטאלע רבה למשל או על שאר רבותינו נשיאינו, שאז היתה מתהפכת (כלומר: הופכים) שלייתו על פניו...

זה ברור שבניגוד מהרבה מהמגיבים כאן הרב המדובר מבין ויודע על מה הוא כותב, ולדוגמא ולמשל הכותב האחרון כלל וכלל אינו יודע שהרבה מחסידי חב"ד אינם מסוגלים להציץ בספר הביוגרפיה שכתב על הרבי.

כבר בהקדמתו
"התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור".


כך מגדירים את התלמוד? זו הגדרה שטחית! [ולצערינו, ישנם אנשים עם כיפה, שבאמת כך רואים את התלמוד. ומה הפלא שהתלמוד הוא 'המקצוע' השנוא ביותר בין תלמידי הציונות הד', ולעומתם האהוב ביותר על בני הישיבות]

זה לא נורא אם הוא כותב זאת עבור אנשים רחוקים מיהדות, אך לנו אין צורך בכך, ואפילו מזיק - יחד עם זאת המשפט האחרון שציטטת "של סיפורי מעשיות ושל הומור" באמת מעיד על ריקנות וקלות דעת אישית של הכותב, לא מצאתי לו את הצידוק שכתבתי

הנה עוד משהו שנראה בעינינו קצת תמוה כנראה רק בגלל שאנחנו לא מבינים אפילו את העברית של השרף הזה.

עד זמנו (של הרבי מחב"ד) היה ברור לכל שהיהדות היא עסק שהולך לפשוט את הרגל במוקדם או במאוחר עוד שנה שנתיים

מתוך קרוב אליך, גליון 131, חוקת ע"ו

קו ירוק כתב:כבר רשם לי מישהו בפרטי דברי ביקורת אודות שוטשטיין שהם ליטווקא'ס קאלטער'ס, ולכן חסידיש'ע אידן (כמובן גם אלו שלא יודעים ללמוד בעצמם) לא יאהבו אותם.. החרשתי, אלא שבחדא מחתא ההוא רשם לי ששטיינזלץ הוא 'ווארמערער חסיד' וזה מדבר אליהם יותר... מה אענה בתריה, עולם הפוך ראיתי.

דוקא אינו אמת וחלק מהצוות של שוטנשטיין הם יהודים עם הרגש חסידי וכמו העורך הראשי הרב נתן שרמן וגם הרי א' העורכים הראשיים הוא הרה"ג ר' ישראל שמחה שארר בנו של הגאון ר"י תורה ודעת רבי גדלי' שארר וכידוע יש בהם הרבה חסידות (תרתי משמע)

אורח כתב:הנה עוד משהו שנראה בעינינו קצת תמוה כנראה רק בגלל שאנחנו לא מבינים אפילו את העברית של השרף הזה.

עד זמנו (של הרבי מחב"ד) היה ברור לכל שהיהדות היא עסק שהולך לפשוט את הרגל במוקדם או במאוחר עוד שנה שנתיים

מתוך קרוב אליך, גליון 131, חוקת ע"ו

אינני מעוניין להכנס בדברים מרובים על משפט זה, אך פטור בלא כלום אי אפשר:

ע"פ מה ששמעתי עכ"פ, מהשואה והלאה, היהדות החרדית היתה בעמדת מגננה מבית ומחוץ (לדוג' - ההתעסקות בשימור זכר השואה). ואכן בכזה אופן היא היתה בתהליך של צניחה (אל תתמקד במילים שאני כותב, אלא בתוכן).
הרבי יצא במלחמת תנופה לכבוש את העולם, שלא יהי' יהודי אחד שלא שומר תורה ומצוות, וזה מה שהביא להצלת יהדות מרוקו תוניס ואלג'יר, וכן עוד ריבוי מקומות, שהחיות ביהדותם התחזקה בשלו.
ולהעיר ממצב וכמות מגדלי הזקנים באמריקה.

יין המשמח כתב:

אורח כתב:הנה עוד משהו שנראה בעינינו קצת תמוה כנראה רק בגלל שאנחנו לא מבינים אפילו את העברית של השרף הזה.

עד זמנו (של הרבי מחב"ד) היה ברור לכל שהיהדות היא עסק שהולך לפשוט את הרגל במוקדם או במאוחר עוד שנה שנתיים

מתוך קרוב אליך, גליון 131, חוקת ע"ו

אינני מעוניין להכנס בדברים מרובים על משפט זה, אך פטור בלא כלום אי אפשר:

ע"פ מה ששמעתי עכ"פ, מהשואה והלאה, היהדות החרדית היתה בעמדת מגננה מבית ומחוץ (לדוג' - ההתעסקות בשימור זכר השואה). ואכן בכזה אופן היא היתה בתהליך של צניחה (אל תתמקד במילים שאני כותב, אלא בתוכן).
הרבי יצא במלחמת תנופה לכבוש את העולם, שלא יהי' יהודי אחד שלא שומר תורה ומצוות, וזה מה שהביא להצלת יהדות מרוקו תוניס ואלג'יר, וכן עוד ריבוי מקומות, שהחיות ביהדותם התחזקה בשלו.
ולהעיר ממצב וכמות מגדלי הזקנים באמריקה.

גם בלי הלימוד זכות של הכותב הקודם, האם יש במשפט הנ"ל בעייתיות ?

לייטנר כתב:

קו ירוק כתב:תמונות מכתבי הרבנים שהובאו כאן, מבלי לקוראם אפילו, מדברות יותר מתמונה זו..
ועל כן דיון בפורום בית המדרש על תנ"ך אבן ישראל - פסול מעיקרו.

אכן, אחר שהובאו דברי הרבנים הנ"ל, הדיון נפסל, ועל דא קבכינא.

א. לדעתי יש כאן קצת 'שיח של חרשים'. אם דנים לגופו של ציטוט [כפי שנעשה ע"י חלק מהכותבים] ניחא, אבל שאר הדיונים הם פשוט הבדל של סגנונות חינוך: יש ציבורים מסויימים שבהם מי שמחדש, או מדבר בסגנון שאינו מקובל, וכדו', הוא אולי 'מחוץ לדרך המרכזית' אך אינו 'פוקר ואפיקורס' ח"ו, בייחוד אם הוא יהודי יר"ש, ובעל מסי"נ לעמ"י ולתורה. ויש ציבורים שסטיה שכזו מוציאה את האדם מחוץ לגדר. כמדומני שזה נכון לא רק על הרב שטיינזלץ אלא על עוד רבים שלא הולכים בתלם (מה עם ר' שריה דבליצקי? ר' גדליה נדל? ר' בנימין הצדיק? הרבנים שעולים להר הבית, או מקורבים למזרוחניקים). אני משער שהדוגמאות שלי לא מדוייקות לגמרי אבל כמדומני שעיקר הטענה מובנת בעזרתם. תחושתי היא שזו גם עיקר ה"בעיה" שיש לחלק ממשתתפי הפורום עם הרב שטיינזלץ ולא עצם הציטוטים.

ב. הדיון שהועלה ביקש לשאול לגופו של פירוש מה ערכו של פירושו החדש על התורה של הרב שטיינזלץ, לזה אף אחד לא השיב. מי שחושב שאסור לעיין בכל ספריו (!) ניחא, אבל שאר המשתתפים האם לא ראוי שיעסקו לגופו של פירוש ולא רק (!) לגופו של אדם.

אשי ישראל כתב:

לייטנר כתב:

קו ירוק כתב:תמונות מכתבי הרבנים שהובאו כאן, מבלי לקוראם אפילו, מדברות יותר מתמונה זו..
ועל כן דיון בפורום בית המדרש על תנ"ך אבן ישראל - פסול מעיקרו.

אכן, אחר שהובאו דברי הרבנים הנ"ל, הדיון נפסל, ועל דא קבכינא.

ונקודה נוספת:
בפרשיות אחרות גיליתי שהסתמכות על 'פשקווילים' של גדולי ישראל היא לפעמים לא נכונה [בלשון המעטה]. יש בזה לפי מה ששמעתי הרבה זיופים. שמעתי כמדומני פעם מת"ח שאמר שאחרי שהכניסו את חתימתו הרי הוא לא יכול לצאת בכרוז שחתימתו כנגד אדם מסויים הוכנסה שלא ברשותו כי אזי הדבר ייתפס כאילו הוא הכריע בעד אותו אדם [וזה לא נכון. הוא פשוט חושב לעיתים שלא צריך לצאת בקולות וברקים, אע"פ שאותו אדם לא נהג כהוגן]. היה נשמע מאותו רב גדול שכותבי הכרוזים יודעים את החשבון הזה ומשתמשים בו כדי לפאר את כרוזיהם בעוד חתימות של גדולי ישראל. רציתי לשאול: האם אני צודק בידיעותי והנחותי הנ"ל? עד כמה ניתן לסמוך על כרוזים ופשקווילים ובאלו תנאים?

קו ירוק כתב:

כבר בהקדמתו
"התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור".


כך מגדירים את התלמוד? זו הגדרה שטחית! [ולצערינו, ישנם אנשים עם כיפה, שבאמת כך רואים את התלמוד. ומה הפלא שהתלמוד הוא 'המקצוע' השנוא ביותר בין תלמידי הציונות הד', ולעומתם האהוב ביותר על בני הישיבות]

זה לא נורא אם הוא כותב זאת עבור אנשים רחוקים מיהדות, אך לנו אין צורך בכך, ואפילו מזיק - יחד עם זאת המשפט האחרון שציטטת "של סיפורי מעשיות ושל הומור" באמת מעיד על ריקנות וקלות דעת אישית של הכותב, לא מצאתי לו את הצידוק שכתבתי

קודם כל התלמוד כמובן ככל דברי התורה וחז"ל כל דבר בו קדש קדשים ולא דבר ריק הוא מכם.
אבל בכל אופן מסקרן. איפה מצא סיפורי מעשיות בתלמוד אני מבין. אבל איפה מצא הומור (אנא שני חדא ואת שני חדא?)

מי יודע מה הייתה דעת הגרש''ז אוירבעך זצ''ל על ספרי הרב שטינזלץ

בזמנו סיפרו שהוא לא הסכים לחחום על המכתבים נגדו

אוצר החכמה כתב:

קו ירוק כתב:

כבר בהקדמתו
"התלמוד כולל בתוכו את אוצר החכמה היהודית של עם ישראל במשך אלפי שנים, בהיותו אוסף של חוק, אגדה ופילוסופיה, של שיטה לוגית מיוחדת, של חכמת חיים מעשית, של היסטוריה ומדע של סיפורי מעשיות ושל הומור".


כך מגדירים את התלמוד? זו הגדרה שטחית! [ולצערינו, ישנם אנשים עם כיפה, שבאמת כך רואים את התלמוד. ומה הפלא שהתלמוד הוא 'המקצוע' השנוא ביותר בין תלמידי הציונות הד', ולעומתם האהוב ביותר על בני הישיבות]

זה לא נורא אם הוא כותב זאת עבור אנשים רחוקים מיהדות, אך לנו אין צורך בכך, ואפילו מזיק - יחד עם זאת המשפט האחרון שציטטת "של סיפורי מעשיות ושל הומור" באמת מעיד על ריקנות וקלות דעת אישית של הכותב, לא מצאתי לו את הצידוק שכתבתי

קודם כל התלמוד כמובן ככל דברי התורה וחז"ל כל דבר בו קדש קדשים ולא דבר ריק הוא מכם.
אבל בכל אופן מסקרן. איפה מצא סיפורי מעשיות בתלמוד אני מבין. אבל איפה מצא הומור (אנא שני חדא ואת שני חדא?)

כדבריכם היקרים כתבתי גם אני בשורה שלפני כן. מסתמא צרפתם דבריכם כיהודה ועוד לקרא.

בעצם כתב:מי יודע מה הייתה דעת הגרש''ז אוירבעך זצ''ל על ספרי הרב שטינזלץ

בזמנו סיפרו שהוא לא הסכים לחחום על המכתבים נגדו

נדמה לי שבנו הגר"ש אויירבך שליט"א כתב נגדו.

ונקודה נוספת:
בפרשיות אחרות גיליתי שהסתמכות על 'פשקווילים' של גדולי ישראל היא לפעמים לא נכונה [בלשון המעטה]. יש בזה לפי מה ששמעתי הרבה זיופים. שמעתי כמדומני פעם מת"ח שאמר שאחרי שהכניסו את חתימתו הרי הוא לא יכול לצאת בכרוז שחתימתו כנגד אדם מסויים הוכנסה שלא ברשותו כי אזי הדבר ייתפס כאילו הוא הכריע בעד אותו אדם [וזה לא נכון. הוא פשוט חושב לעיתים שלא צריך לצאת בקולות וברקים, אע"פ שאותו אדם לא נהג כהוגן]. היה נשמע מאותו רב גדול שכותבי הכרוזים יודעים את החשבון הזה ומשתמשים בו כדי לפאר את כרוזיהם בעוד חתימות של גדולי ישראל. רציתי לשאול: האם אני צודק בידיעותי והנחותי הנ"ל? עד כמה ניתן לסמוך על כרוזים ופשקווילים ובאלו תנאים?

כל מי שידע את חומרת הענין ואת הפרשיה שהתגלגלה באותם ימים יודע שכל החתימות יצאו בלב קורע ומורתח, וגם יודעים שידו של מרן הרב שך זיע"א היתה בענין לרגל חששותיו מכל שינוי קוצו של יו"ד מהמסורה. ביודעי ומכירי קאמינא, ועשרות אלפי בני בינה בימים ההם זוכרים את הפרשיה. (לא ניכנס לדעות המטופשות כהמשכילים בשעתם, ולא משנה מאיזו סיבה! שחושבים שאצל הרב שך היו חשבונות פוליטיים. רק רפוסי מוח יכולים לחשוב כך)

אוצר החכמה כתב:אבל בכל אופן מסקרן. איפה מצא סיפורי מעשיות בתלמוד אני מבין. אבל איפה מצא הומור (אנא שני חדא ואת שני חדא?)

מצינו בגמ' ליצנותא דעבודה זרה כמו מעשה דאמא שלום בשבת.
ואולי גם "משתעי בלשון חכמה" שייך לכאן.

יש מקומות שאנו רואים שחז"ל הכניסו בדבריהם הומור דק, וכמו שמצינו בספרי פר' מטות: "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב - נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו, לפי שבא ליתן להם עצה; אמר להם לכשהייתם ס' רבוא לא יכלתם בהם, ועכשיו אתם יכולים בהם? לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו", וברש"י שם: "בלעם הלך שם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו (ספרי), ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכולתם להם ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להלחם נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו".

חשבתי לפתוח אשכול על מקומות בחז"ל בהם אנו רואים מעין זה.

יש שני ספרים שראיתי את כריכתם שכותבים שהנושא שלהם זה ההומור בתלמוד

קו ירוק כתב:כדבריכם היקרים כתבתי גם אני בשורה שלפני כן. מסתמא צרפתם דבריכם כיהודה ועוד לקרא.

לא הבנתי כוונתך. אתה התקפת אותו על התבטאותו וזה עניין אחר. אני רק שאלתי איפה מצא הומור בגמרא. (והערתי שגם אם נמצא הומור עיקר העניין הוא עומק הדברים שהם קודש קדשים) וזה מתוך סקרנות.

אוצר החכמה כתב:

קו ירוק כתב:כדבריכם היקרים כתבתי גם אני בשורה שלפני כן. מסתמא צרפתם דבריכם כיהודה ועוד לקרא.

לא הבנתי כוונתך. אתה התקפת אותו על התבטאותו וזה עניין אחר. אני רק שאלתי איפה מצא הומור בגמרא. (והערתי שגם אם נמצא הומור עיקר העניין הוא עומק הדברים שהם קודש קדשים) וזה מתוך סקרנות.

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לט עמוד ב
ת"ר: שור חרש שוטה וקטן שנגח - רבי יעקב משלם ח"נ. ר' יעקב מאי עבידתיה? אלא אימא, רבי יעקב אומר: משלם ח"נ.

זה סגנון הומורי. אף כי אין זה אומר שאין דברים אלה קודש קדשים ושאין במשפט זה סודות (ר"י אירגס כותב בשומר אמונים על הקטע המסוים הזה שיש בו סוד).

אוצר החכמה כתב:קודם כל התלמוד כמובן ככל דברי התורה וחז"ל כל דבר בו קדש קדשים ולא דבר ריק הוא מכם.
אבל בכל אופן מסקרן. איפה מצא סיפורי מעשיות בתלמוד אני מבין. אבל איפה מצא הומור

יש בנו"ט להזכיר הגמ' בנדה כג
"בעא מיניה רבי ירמיה מר' זירא ולר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא קבל בה אביה קידושין מהו וכו'
אמר רב אחא בר יעקב עד כאן הביאו ר' ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחיך"

ועיין רש"י בד"ה לידי גיחוך - שחוק, בכל תחבולות הללו עסק ר' ירמיה להביא ר' זירא לידי שחוק ולא שחק דאסור לאדם שימלא פיו שחוק ור' זירא מחמיר טפי עכ"ל.

ועיין במהר"ץ חיות שכתב דר' ירמיה היה מתעסק להביא את ר' זירא לידי שחוק ואולי כל השאלות הזרות אשר נמצאו בתלמוד מן ר' ירמיה עד שפעם אחת הוציאוהו מביהמ"ד (ב"ב כד) כל אלו השאלות הזרות היו לשמח את ר' זירא או את החכמים שהיו עצבים

יש עוד דוגמאות לסגנון של בדיחותא בגמרא (זה במענה לשאלת אוצה"ח, בלי להיכנס לנושא עצמו), ואלה העולים בראשי כרגע: וכי חולדה נביאה היא (פסחים ט, ב). אנא לא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא אלא מתניתא ידענא (ברכות נג, ב). מעשה חנן בישא, שהוא ממש כעין בדיחה בגמרא (ב"ק לז, א).

ראיתי מציינים שעסק בנושא זה הרב מרגליות בספרו מחקרים בדרכי התלמוד. אולי יביא לכאן מישהו את הדברים (ושמא באשכול נפרד...)

אשי ישראל כתב:ב. הדיון שהועלה ביקש לשאול לגופו של פירוש מה ערכו של פירושו החדש על התורה של הרב שטיינזלץ, לזה אף אחד לא השיב. מי שחושב שאסור לעיין בכל ספריו (!) ניחא, אבל שאר המשתתפים האם לא ראוי שיעסקו לגופו של פירוש ולא רק (!) לגופו של אדם.

סוף סוף יש כאן מישהו שמבין עניין...

עקביה כתב:

אוצר החכמה כתב:

קו ירוק כתב:כדבריכם היקרים כתבתי גם אני בשורה שלפני כן. מסתמא צרפתם דבריכם כיהודה ועוד לקרא.

לא הבנתי כוונתך. אתה התקפת אותו על התבטאותו וזה עניין אחר. אני רק שאלתי איפה מצא הומור בגמרא. (והערתי שגם אם נמצא הומור עיקר העניין הוא עומק הדברים שהם קודש קדשים) וזה מתוך סקרנות.

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לט עמוד ב
ת"ר: שור חרש שוטה וקטן שנגח - רבי יעקב משלם ח"נ. ר' יעקב מאי עבידתיה? אלא אימא, רבי יעקב אומר: משלם ח"נ.

זה סגנון הומורי. אף כי אין זה אומר שאין דברים אלה קודש קדשים ושאין במשפט זה סודות (ר"י אירגס כותב בשומר אמונים על הקטע המסוים הזה שיש בו סוד).

אינו סגנון הומורי, אלא ציטוט מברייתא מא"י שכדרך הירושלמי חסרה בה המילה 'אומר', ופיסוקה: ר' יעקב, משלם חצי נזק. וזה תירוץ הגמ'.

לוצאטי כתב:

עקביה כתב:תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לט עמוד ב
ת"ר: שור חרש שוטה וקטן שנגח - רבי יעקב משלם ח"נ. ר' יעקב מאי עבידתיה? אלא אימא, רבי יעקב אומר: משלם ח"נ.

זה סגנון הומורי. אף כי אין זה אומר שאין דברים אלה קודש קדשים ושאין במשפט זה סודות (ר"י אירגס כותב בשומר אמונים על הקטע המסוים הזה שיש בו סוד).

אינו סגנון הומורי, אלא ציטוט מברייתא מא"י שכדרך הירושלמי חסרה בה המילה 'אומר', ופיסוקה: ר' יעקב, משלם חצי נזק. וזה תירוץ הגמ'.

הסגנון ההומורי הוא בשאלה: מה עשה ר' יעקב?

ספר ברוח טובה בפורטל הדף היומי וכן באתר דעת http://daf-yomi.com/BookFiles.aspx?type=1&id=242
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=739

קו ירוק כתב:

בעצם כתב:מי יודע מה הייתה דעת הגרש''ז אוירבעך זצ''ל על ספרי הרב שטינזלץ

בזמנו סיפרו שהוא לא הסכים לחחום על המכתבים נגדו

נדמה לי שבנו הגר"ש אויירבך שליט"א כתב נגדו.

מה ענין הגר"ש להגרש"ז...?