פורום אוצר החכמה

מקדמוננו שהתפללו אל הוי"ה בתור יושב הכרובים למיטב ידיעתי - חזקיהו המלך כמ"ש ה' אלקי וגו' אלדי ישראל יושב הכרובים אתה וגו' ודוד כמ"ש יושב הכרובים הופיעה.

בעוד שמשה רבינו שהוא בעצמו נצטווה בועשית את הכרובים התפלל אליו ית' במיוחד בי"ג מידות הרחמים אבל אינו מזכיר שה' יושב הכרובים, כאילו שהי"ג מידות נמצאות בבחי' ובדרגה הרבה יותר גבוהה מהכרובים...

מי אמר דברים אלו?

כן מסתבר כתב:מי אמר דברים אלו?

תראה, אני לומד פשט ממה ואיך שמבואר בכה"ק. אולי אני טועה...

ואולי אפשר לשאול הפוך, למה חזקיהו לא התפלל בסדר בקשת רחמים שלימד ה' את משה ? מה הוא צריך להזכיר את אלדי הצבאות, אלדי ישראל ויושב הכרובים ...

האם יש למי מחברי הפורום תשובה למה גבי חושן דפ' תצוה כתיב את האורים ואת התומים וגבי ברכות מ"ר דוזאת הברכה גבי לוי כתיב וללוי וגו' תומיך ואוריך - בסדר הפוך ?

בספר ויקהל משה מביא בשם הגאון ר' חיים מוואלוזין זצ"ל, דזה הוקשה לו לרש"י, וע"ז כתב "תומיך ואוריך, כלפי שכינה מדבר". היינו ע"פ מה שאמרו חז"ל למה נקרא שמם אורים שמאירים את דבריהם, כי האותיות היו מאירים. תומים שמתאימים את דבריהם, דע"י רוח הקודש שהיה שורה אז על הכהן גדול, נודע לו איך לצרף ולהתאים האותיות המאירות אחת אל אחת ומזה יצא לו התשובה.נמצא שלגבי הכהן היה קודם אורים ואח"כ תומים, משא"כ אצל הקב"ה נשלם הענין מקודם, ואח"כ היה מראה לנו מה בדעתו, א"כ לגבי הקב"ה שייך להקדים תומים לאורים, וזה כוונת רש"י תומיך ואוריך כלפי שכינה מדבר.

ובש"ך עה"ת כתב "תומיך ואוריך לאיש חסידיך. אולי לזה הקדים התומים, כי אין דרך בכל התורה לאמר תומים ואורים אלא אורים ותומים, וכאן הקדים התומים, לומר שתם חובו".

ייש"כ ל התשובה. כאשר קראתי את דברי רש"י דפ' תצוה היום, זוהי הגירסא שהייתה לי "שמאירים את דבריהם ומתממים את את דבריהם", והיבנתי שהכוונה שעד אז היה הדבר חשוך ומעורפל ועכשיו הואר וברור, וגם שעד אז היה העניין מסובך ומתוסבך בסבך הספיקות והשם המפורש מתממו - עושה את העניין והדבר תם, פשוט ולא מלשון מתאים.

אבל לפי הבנתי אין כ"כ נפ"מ בין האורים לתומים...

ועוד שאילה יש לי : גבי כלי המשכן רוב הפעמים כתוב ונתת את, ונתת על, ופעמים בודדות כתוב ושמת, ולכאור' היה יותר מתאים לכתוב ושמת בכ"מ, כי נתינה שייכת ממשפיע למקבל, מה שלא שייך כאן..

עכ"פ מה שמתי לב עליו כרגע, שמושכל ראשון משתמשת התו' יותר בנתינה כאשר מדובר בהרכבת הכלי, בעוד שכאשר מדובר במיקומו בשטח המשכן נוטה הפסוק להשתמש בשימה.

אשמח להערות...

יעקל כתב:ייש"כ ל התשובה. כאשר קראתי את דברי רש"י דפ' תצוה היום, זוהי הגירסא שהייתה לי "שמאירים את דבריהם ומתממים את את דבריהם", והיבנתי שהכוונה שעד אז היה הדבר חשוך ומעורפל ועכשיו הואר וברור, וגם שעד אז היה העניין מסובך ומתוסבך בסבך הספיקות והשם המפורש מתממו - עושה את העניין והדבר תם, פשוט ולא מלשון מתאים.
אבל לפי הבנתי אין כ"כ נפ"מ בין האורים לתומים...

בגמ' (יומא עג:) ובמדרש ילקוט (במדבר רמז תשעו) איתא "למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירין את דבריהן (פרש"י, מפרשים את דבריהן). תומים שמשלימין את דבריהם (פרש"י, כדאמרן אין גזירתן חוזרת)". רק בלקח טוב (פר' תצוה, כט) איתא "תומים שמתממים את דבריהם, שאע"פ שגזירת נביא חוזרת, כגון גזירת יונה בן אמתי על נינוה, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת". מבואר שאכן אין הכוונה מלשון מתאים, אלא מלשון תם ונשלם, ושפיר יש חילוק בין אורים לתומים.

ואולי בכל זאת יש ליישב מאמר הגאון הנ"ל, שכלפי השכינה כאילו כבר נגמר הדבר עוד קודם שמאיר ומפרש את דבריו לכהן גדול.

יעקל כתב:

כן מסתבר כתב:מי אמר דברים אלו?

תראה, אני לומד פשט ממה ואיך שמבואר בכה"ק. אולי אני טועה...

ואולי אפשר לשאול הפוך, למה חזקיהו לא התפלל בסדר בקשת רחמים שלימד ה' את משה ? מה הוא צריך להזכיר את אלדי הצבאות, אלדי ישראל ויושב הכרובים ...

התכוונתי לשאול האם יש לך מקור לי”ג מידות הרחמים ביחס לכרובים, מה למעלה ומה למטה, שלא תיכווה בגחלתן.

לעצם השאלה:

כיוון שאין לי תשובה נותר לי רק להרחיב את השאלה, למה כל תפילת נביא מתחילה בתואר אחר, ואנחנו מתחילים בתארים אחידים ’א”א א’ אברהם יצחק ויעקב, הגדול הגבור’ וכו’.

ואולי הענין קשור לעשרה סוגי תפילות המוזכרים במדרשים בריש ואתחנן, ואנחנו מתפללים בכולם יחד, כיוון שזו תפילה כללית.

לא, אנחנו מתפללים בתוארים אחידים כי כך תיקנו לנו אנשי כנה"ג ע"ה - דבר השווה לכל נפש

יעקל כתב:האם יש למי מחברי הפורום תשובה למה גבי חושן דפ' תצוה כתיב את האורים ואת התומים וגבי ברכות מ"ר דוזאת הברכה גבי לוי כתיב וללוי וגו' תומיך ואוריך - בסדר הפוך ?

מה שהביא רך כקנה בשם ספר ויקהל משה שהביא משם ר"ח מוואלאזין, כן מפורש בשל"ה פ' וזאת הברכה, וספר ויקהל משה מן המלקטים הוא ולאו דסמכא, וגם זה לקוח מדבש וחלב (קרענגיל שנדפס בתרע"א), ומשם הובא גם בשאר מלקטים למיניהם.

ובספר חפץ חיים על התורה מובא זאת בשם הגר"א, ובאמת באדרת אליהו כתב בזה ע"פ הסוד כפי דרכו.

ובחת"ס ביאר כעין דברי השל"ה באופן אחר דבסתם כהן הי' ההשגה באורים ותומים במדריגה פתוחה מרוה"ק והי' קודם משיג באורים ואח"כ בתומים משא"כ באהרן הכהן שהשיג ברוה"ק השיג תיכף בשם התומים לתמם את דבריו.

ועי' עוד ברבינו בחיי שכתב דהעיקר הוא האורים ומ"מ הקדים כאן תומים להורות שהן שלמות ענין ואין אלו בלתי אלו.

ודבר נפלא ראיתי באמרות טהורות השלם [להגה"ק ר' משה ארי' ליטש ראזענבוים זצ"ל מגדולי תלמידי החת"ס ומדייני ק"ק פרעשבורג מחבר ספר מתא דירושלים ועוד הרבה ספרים] שנדפס מחדש ובתוכו הוספות משאר ספריו, ומקור קטע זו מחיבורו שערי אמת ובית אריה על הלכות מזוזה (סי' רפט פט"ו אות ד')
ותוכן דבריו ע"פ הרמב"ן דאורים ותומים הן שני שמות קדושים נפרדים ושתיהן נתונים בתוך כפלי החושן אחד על חבירו נמצא דבשעת הנתינה האורים קודם אבל אחר כך הי' התומים מלמעלה שייך להקדים התומים לאורים, עיי"ש שהביא מזה ראי' לשיטת ר"ת בהנחת המזוזה בשכיבה.

למה התו' לא נתנה מימדים לבגדי כה"ג ? וכ"ת דתו' דיברה כל כהן גדול וכהן גדול לפי מדדי גופו, והרי כתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו ע"כ ומה עם בנו של אהרן אם הוא הרבה יותר נמוך/גבוה/ שמן/רזה ממנו - הוא ילבש בגדים שלא מתאימים לו ?

יעקל כתב:למה התו' לא נתנה מימדים לבגדי כה"ג ? וכ"ת דתו' דיברה כל כהן גדול וכהן גדול לפי מדדי גופו, והרי כתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו ע"כ ומה עם בנו של אהרן אם הוא הרבה יותר נמוך/גבוה/ שמן/רזה ממנו - הוא ילבש בגדים שלא מתאימים לו ?

לחושן יש מימדים, וגם לאבנט ולמצנפת, ואולי גם לציץ.
שאר הבגדים צריכים להיות "מדו - כמדתו".

ומה שאמרה התורה שבגדיו יהיו לבניו אחריו - כנראה אין זה חיוב אלא רשות, שלא נאמר שהם אסורים בהנאה וכדו' כפי שמצאנו בבגדי מלך או בבגדי כה"ג ביוה"כ.

מעניין שגבי הלבשת מ"ר את הבגדים לאהרן ובניו, המכנסיים אינם מוזכרים ...

אולי אפשר לדייק מכך שעניינם של המכנסיים צניעות וקדושה ומורא מקדש, ופחות לכפר על עון מסויים. אחרת מ"ש משאר בגדים ?

עזריאל ברגר כתב:

יעקל כתב:למה התו' לא נתנה מימדים לבגדי כה"ג ? וכ"ת דתו' דיברה כל כהן גדול וכהן גדול לפי מדדי גופו, והרי כתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו ע"כ ומה עם בנו של אהרן אם הוא הרבה יותר נמוך/גבוה/ שמן/רזה ממנו - הוא ילבש בגדים שלא מתאימים לו ?

לחושן יש מימדים, וגם לאבנט ולמצנפת, ואולי גם לציץ.
שאר הבגדים צריכים להיות "מדו - כמדתו".

ומה שאמרה התורה שבגדיו יהיו לבניו אחריו - כנראה אין זה חיוב אלא רשות, שלא נאמר שהם אסורים בהנאה וכדו' כפי שמצאנו בבגדי מלך או בבגדי כה"ג ביוה"כ.

תחושת בטן שלי על דין של כמדו - כמידתו... לכאו' הייתי אומר שאם הכהן לבש כותונת עם שרוולים ארוכים מידי או קצרים מידי שלא מעכב את העבודה, דלא הרי הכותונת כהרי המכנסיים לדוג', גבי מכנסיים כתיב בדווקא ממותניים ועד יריכיים בעוד שגבי כותונת לא נתנה תו' סימנים מסויימים

מה אומרים חברי הבמה ע"ז ?

למה כתוב ועשית מזבח מקטר קטרת ? ועשית מקטר קטרת מבעי לי' ... הרי הכלי הזה אינו עשוי לא לזביחה ולא להקרבה אלא להקטרה בלבד, ודרך אגב גם על מזבח הנחושת לא זבחו ורק הקיבו ולמה נקרא שמם מזבח ...?

יעקל כתב:למה כתוב ועשית מזבח מקטר קטרת ? ועשית מקטר קטרת מבעי לי' ... הרי הכלי הזה אינו עשוי לא לזביחה ולא להקרבה אלא להקטרה בלבד, ודרך אגב גם על מזבח הנחושת לא זבחו ורק הקיבו ולמה נקרא שמם מזבח ...?

קושיא נפלאה.

לתירוץ הקושיא אקדים כי מזבח אינו המקום שזובחים (שוחטים) עליו, אלא המקום שזובחים עבורו, ואת הדם זורקים או נותנים עליו, או גם מקטירים עליו מחלקי הבהמה, וזו היא משמעות הכתוב ’מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך’ וגו’.

ואחר הדמה זו יבואר כי הא גופא כוונת הכתוב שבסוף פרשת ’ועשית מזבח מקטר קטורת’: ’וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים’ וגו’, ועל שם כפרה זו על קרנותיו נקרא ’מזבח’ על אף שאכן בכל השנה נועד רק ל’מקטר קטורת’ על גגו.

עזריאל ברגר כתב:
ומה שאמרה התורה שבגדיו יהיו לבניו אחריו - כנראה אין זה חיוב אלא רשות, שלא נאמר שהם אסורים בהנאה וכדו' כפי שמצאנו בבגדי מלך או בבגדי כה"ג ביוה"כ.

לענ”ד אין לפרש את הכתוב ’ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו’ שהכוונה על אותם בגדים עצמם שלובש הכה”ג דוקא, אע”פ שבפועל הלביש משה לאלעזר את בגדי אהרן ממש, כי לא מצאנו בשום מקום חיוב להלביש את הכה”ג החדש בבגדי הכה”ג הקודם דוקא.
ומשמעות הכתוב ’בגדי הקודש אשר לאהרן’ אינו אלא על שמונת בגדי הכהן גדול, שעליהם נאמר ’ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך’ וגו’, בין ישנים ובין חדשים.

גבי האבות כתיב כמ"פ ויבן שם מזבח, ויקרא בשם הוי"ה, האם צריך להבין מכך האבות הקריבו קרבנות ?

עזריאל ברגר כתב:

יעקל כתב:למה התו' לא נתנה מימדים לבגדי כה"ג ? וכ"ת דתו' דיברה כל כהן גדול וכהן גדול לפי מדדי גופו, והרי כתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו ע"כ ומה עם בנו של אהרן אם הוא הרבה יותר נמוך/גבוה/ שמן/רזה ממנו - הוא ילבש בגדים שלא מתאימים לו ?

לחושן יש מימדים, וגם לאבנט ולמצנפת, ואולי גם לציץ.
שאר הבגדים צריכים להיות "מדו - כמדתו".

אכן, החושן יש לו מידת זרת וזה כפה”נ מתאים לכל כהן גדול (ובדוחק אפשר לומר שנמדד לפי זרתו של הכה”ג, דהיינו מזרת עד אגודל לפי מיתוח ידו).
האבנט והמצנפת נכרכים בכריכות זו ע”ג זו ואין נפק”מ בגודל הראש או רוחב המתניים.
הציץ יש לו מידת רוחב ב’ אצבעות שזה מתאים לכל כה”ג, ואילו מידת ארכו היא מאוזן לאוזן, וזה כבר תלוי באורך מצחו של כל כה”ג, כמו שאר הבגדים.
הכתונת צריכה להיות עד עקבו ועד פס ידו של הכהן שלובשה, ומסתמא היו לכל משמר הרבה כתונות בכמה מידות אורך. המכנסיים מפורש בתורה ממתניים עד ירכים וכנ”ל בכתונת.
המעיל הוא מסתמא ג”כ לפי מידתו של הכה”ג, כדי שתהיה תואמת את הכתונת שלו ביחס מסוים, כגון שנאמר שהיתה קצרה טפח מהכתונת, כגלימא דת”ח.

יעקל כתב:גבי האבות כתיב כמ"פ ויבן שם מזבח, ויקרא בשם הוי"ה, האם צריך להבין מכך האבות הקריבו קרבנות ?

ללא ספק.
המזבח לא היה אנדרטה, וכשרצו להעמיד אבנים סתם נאמר ’עד הגל הזה ועדה המצבה’ ולא נזכר שם לשון מזבח.

עכ"פ מזבחות האבות חוץ מהקרבנות שימשו כבמה לקריאה בשם ה' בניגוד למזבח הנחושת או הזהב

יעקל כתב:גבי האבות כתיב כמ"פ ויבן שם מזבח, ויקרא בשם הוי"ה, האם צריך להבין מכך האבות הקריבו קרבנות ?

רש"י כותב בפרשת בלק על "את שבעת המזבחות ערכתי" שזה כנגד שבעה מזבחות שבנו שלשת האבות (ומפרט אותם שם), ועל המשך הפסוק "ואעל פר ואיל במזבח" אומר רש"י שבלעם משתבח בכך שהוא הקריב 14 קרבנות "ואברהם לא הקריב אלא איל אחד"!

הערה נחוצה - על עצם אשכול זה, חבל על המרגליות שבתוכה שנאבדים, למשל באשכול מנא הני מילי עיקר התועלת להשואל ושוב כשמוצא המקור אין כ"כ נחוץ לשאר הקוראים, אבל באשכול כזה שיש בה כמה מילי מעלייתא שמעניין לכל, באריכות האשכול בלי כותרת על תוכן הדיוקים נאבדים המרגליות שבתוכה. ומ"מ לעשות מזה חלק חדש אין מספיק וודאי אפשר להכנס תחת מקרא ותרגום, לכן הבו עצה לעשות דבר ממוצע.
ושלא להיות בבחינת 'לא טוב הדבר' אלא בבחינת 'ואתה תחזה' אציע הצעתי - שמזמן לזמן פותח האשכול [או בהתנדבות אחד ממנהלים המורשים] יעשה מפתח וקישור לראשית תגובה חדשה שמתחיל דיוק חדש, ותהי' נעוץ בתגובה ראשונה שבאשכול.

ייש"כ על היוזמה

יעקל כתב:מעניין שגבי הלבשת מ"ר את הבגדים לאהרן ובניו, המכנסיים אינם מוזכרים ...

אולי אפשר לדייק מכך שעניינם של המכנסיים צניעות וקדושה ומורא מקדש, ופחות לכפר על עון מסויים. אחרת מ"ש משאר בגדים ?

המכנסים ענינם מפורש בתורה "לכסות בשר ערוה" ואולי לכן לא הלבישם משה אלא לבשו בעצמם. יש לי איזה זכרון שהרמב"ן מדבר על זה

שמות כח:

ב וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. ג וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. ד וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.
מ וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. מא וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי. מב וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ.

רבינו בחיי בפסוק ד:

והיו בגדי כהן גדול שמונה והזכיר הכתוב ששה מהם, ולא הזכיר ציץ מפני שהוא כלי זהב אינו בכלל הבגדים, ולא הזכיר מכנסי הבד כי לא רצה להזכיר רק הששה שהיה משה מלבישם לאהרן, ולכך הזכירם ביחד בכתוב הזה, וכתיב בסוף הפרשה והלבשת אותם את אהרן וגו', וכתיב אחריו ועשה להם מכנסי בד, לבאר כי המכנסים הם היו הלובשים אותם לעצמם בהצנע, כדי שלא תבין שהיו המכנסים בכלל והלבשת הוצרך בהכרח להזכירם באחרונה וא"א לו שיכללם ביחד עם שאר הבגדים.

ויברך אותם משה ופירש"י אמר להם יה"ר שתשרה וכו' ויהי נןעם ה' ןגו'

מבואר מכך שנועם ה' והשכינה זה היינו הך ...

למה ? מה קשר בין נעימות והשכינה ?

וכן פירש"י בתהילים שם:
"ויהי נועם ה' אלהינו" - שכינתו ותנחומיו.

כאילו שבשכינת ה' בתחתונים יש בזה משהו נעים ...
נעים היינו נוח, מתאים, מותאם, משתלב טוב ...

משום מה אהליאב לא ניחון במילוי רוח אלדים בחכמה בתבונה ובדעת וגו' כבצלאל

רק בפ' ויקהל אחרי שדיבר על שניהם בנפרד אומר הפסוק על שניהם מילא אותם חכמת לב

כאילו פה ורק פה בחר הכתוב להוסיף שגם אהליאב ניחון בחכמת לב...

ואמלא אותו רוח אלדים ות"א ואשלימית יתיה וכו' ולפי ביאור מעט צרי (שמביא את הרמב"ן ואת המהר"ל) הכוונה של אונ' שבצלאל היה שלם בחכמה

מה ז"א שלם בחכמה ? אף בן אדם שלם בחכמה ....?

יעקל כתב:משום מה אהליאב לא ניחון במילוי רוח אלדים בחכמה בתבונה ובדעת וגו' כבצלאל
רק בפ' ויקהל אחרי שדיבר על שניהם בנפרד אומר הפסוק על שניהם מילא אותם חכמת לב
כאילו פה ורק פה בחר הכתוב להוסיף שגם אהליאב ניחון בחכמת לב...

מה הקושייא?
לשניהם היתה חכמת לב אבל רק לבצלאל היתה רוח אלקים וכו'.

יעקל כתב:ואמלא אותו רוח אלדים ות"א ואשלימית יתיה וכו' ולפי ביאור מעט צרי (שמביא את הרמב"ן ואת המהר"ל) הכוונה של אונ' שבצלאל היה שלם בחכמה

מה ז"א שלם בחכמה ? אף בן אדם שלם בחכמה ....?

אף בן אדם לא שלם כי האדם מטבעו הוא חסר
רק אצל הבורא אפשר למצוא שלמות
אבל כשהבורא ממלא מישהו בחכמת לב וכו' אז נהשלמות שלו אלקית ולא אנושית

או כלך לדרך זו: השלמות היא רק לענין החכמה שנצרכת למלאכת המשכן

מדוע כתוב במנחת מחבת "ואם ממנחה על המחבת קרבנך" בלשון נוכח וכן במנחת מרחשת בעוד שאר הקרבנות כתובים בלשון נסתר, "קרבנו"?

המונח "דת" המוזכר באסתר הינו מושג שהיה יכול להופיע בקאפיטל קי"ט שבתהילים עם כל המכנים השותפים של דברי התורה : עדות, אמרים, אמרות, תורה, מצוות, דברים, משפטים, דרכים, וכו'

כ"כ, המונח "דין" ג"כ אינו מופיע בקי"ט

1.אסתר (ט,כ) ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וגו' ופרש"י היא המגילה הזאת כמות שהיא, מושכל ראשון הייתי אומר שלא מדובר במגילה אלא בכתיבת ובפרסום תקנת מרדכי ובית דינו לקיים עליהם להיות עושים וגו' בכל שנה ושנה כימים אשר נחו וגו' לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות וגו' ומתנות לאביונים ... ? וכ"ת א"כ מאי קאמר את הדברים האלה, אפשר לפרש את הדברים האלה של לעשות יום משתה ושמחה וכו' באותם הימים ...

2. לא כתוב במפורש שפורים של שושן היו משלוח מנות ומ"ל. מוזכר רק המשתה ושמחה. כנראה מ"מ ומ"ל נתווספו ממרדכי. האם נכון להסיק כך ?

3. גם בנזכרים ונעשים וגם בזכרם לא יסוף וגו' פירש"י במקרא מגילה. לפי"ז למה שהמגילה תכתוב את זה פעמיים ?