פורום אוצר החכמה

המשנה באבות אומרת, שפי האתון נברא בערב שבת בין השמשות, ובמפרשים שם מבוא' שכוח הדיבור ניתן לאתון של בלעם אז בבין השמשות של ער"ש. ולכאו' הרי מצינו בתורה עוד בעל חי שדיבר והוא 'הנחש' (פר' בראשית) 'ויאמר הנחש'. ולכאו' מתי ניתן לו כוח הדיבור? והאם מוזכר משהו מענין זה בספרים?

לכאורה יש לתרץ דהנחש תחילת בריאתו היתה שיוכל לדבר, כמו שמבואר בחז"ל שהיה הולך על רגליו ושוה לאדם בכמה דברים, רק לאחר שהסית את חוה לחטוא ניטלו כל אלו ממנו, ואילו האתון מטבע בריאתה אינה מדברת, ע"כ היה צריך פי האתון להיבראות בערב שבת.

ועפ"י הסוד כמובן, הנחש עצמו לא דיבר אלא הוא הס"מ שרכב עליו.

עוד תירוץ יש לומר שהנחש דיבר בגן עדן וזה עניין אחר.

ומי אומר שהנחש לא דיבר בשפת הנחשים ואדם וחוה פשוט הבינו את שפת החיות, משא"כ האתון דברה כדבר איש אל רעהו בשפת בני אדם.

תיקון לכותרת: השאלה היא לא בפרשת בלק אלא בפרשת בראשית... בפרשת בלק הכל מובן, השאלה היא איך לומדים בפרשת בראשית.

ובכן, כבר האריכו בזה המפרשים שם באופנים שונים וראה 'ביאורים לפירוש רש"י עה"ת' שם שנקט כמו שכתב לעיל מחולת המחניים - שהנחש היה מדבר בטבעו ורק לאחר החטא נענש ונלקח ממנו כח הדיבור, וכיון שחטא בענין זה של הדיבור לכן נלקח ממנו אפילו הכח להשמיע קול סתם כשאר החיות אלא הוא נושף בלבד, ועיי"ש שמייסד זה בלשונות רש"י בפ' בראשית

כמה מהראשונים הדנים בענין נלקטו באוצר מפרשי התורה (מכון ירושלים) ע' 137 (וחבל שלא ציינו שם לביאורים לפירוש רש"י הנ"ל)