יד,כח-כט מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך...ואכלו ושבעו: למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה.
והנה להלן טו,י דמיירי ממצות צדקה כתיב: נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך ובכל משלח ידך. ויש לדייק, דכאן כתיב רק בכל מעשה ידך אשר תעשה, ולא בכל משלח ידך.
ויתכן לבאר, דהנה במעשרות דמיירי הכא הרי אין החיוב מוטל על ממונו הקיים ועומד כבר, רק על מה שהוא מרויח במעשה ידיו השתא, ולכן מדה כנגד מדה הברכה היא במעשה ידיו אשר הוא עושה עכשיו. אבל בצדקה שהחיוב כולל הרבה יותר, ו'נתן תתן אפילו מאה פעמים, ואינו מוטל רק על רווחיו עתה, אלא על כל ממונו, לכן הברכה היא ג"כ בכל משלח ידך, היינו בכל ממונו שתחת ידו.
טו,יח לא יקשה בעיניך...כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים.
נראה לבאר בס"ד שנתן כאן הכתוב שני טעמים לשני חלקים במצות הענקה לעבד עברי. הנה רש"י לעיל פס' טו מביא בשם הספרי דהענק ושנה לו. ולפי"ז יש לומר ד'משנה שכר שכיר עבדך' היינו כדברי הגמ' בקידושין טו,א: שכיר אינו עובד אלא ביום עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה שרבו מוסר לו שפחה כנענית, והולדות לאדון וכמ"ש רש"י כאן. וזה טעם ראשון למצות הענקה.
וטעם נוסף: שש שנים, ולא שלוש שנים שאלו הן שני שכיר, ראה אב"ע ואוה"ח הק' כאן דאין רשות לשכור יותר מג' שנים, והוא שעבדך שש שנים מגיע לו הענקה. (ועי' פי' הרא"ש ודעת זקנים מבעלי התוס').