נטע רבעי כביכורים-ישוב לדברי תרגום יונתן ואבן עזרא שזה לכהן
פורסם: ו' אוגוסט 13, 2010 8:25 am
כ,ו: ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה איש אחר יחללנו.
וכתב הרמב"ן, וז"ל: וטעם ולא חללו כי לא באה השנה הרביעית, כי המנהג בכרם בבא תבואתו שיחולו שם וילכו בו בחלילים, וצוה הכתוב שיהיה כל פריו קדש הלולים, שיהללו את השם הנכבד בשמחה ההיא.
וראה עוד בפר' קדושים (ויקרא יט,כד): ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. ופירש"י: כמעשר שני שכתוב בו וכל מעשר הארץ קדש לה', מה מע"ש אינו נאכל חוץ לחומת ירושלים אלא בפדיון, אף זה כן, ודבר זה הלולים לה' הוא, שנושאו שם להלל ולשבח לשמים.
ונראה שזה מתבאר היטב עם דברי הרמב"ן שם בפס' כג, וז"ל: וטעם המצוה הזאת לכבד את ה' מראשית כל תבואתינו מפרי העץ ותבואת הכרם, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה', והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית, ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קדש לפני ה', ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה', והמצוה הזאת דומה למצות הביכורים.
ואולי זהו טעמו של האב"ע בפ' קדושים שכתב 'ויאכלנו הכהן', ועי' כיו"ב בתרגום יונתן כאן ושם בפר' קדושים. ותמוה שהרי הבעלים אוכלים אותו. (וראה שו"ת דובב מישרים ג,צו). אכן יתכן שדן בו דין ביכורים, ועיין.
וכתב הרמב"ן, וז"ל: וטעם ולא חללו כי לא באה השנה הרביעית, כי המנהג בכרם בבא תבואתו שיחולו שם וילכו בו בחלילים, וצוה הכתוב שיהיה כל פריו קדש הלולים, שיהללו את השם הנכבד בשמחה ההיא.
וראה עוד בפר' קדושים (ויקרא יט,כד): ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. ופירש"י: כמעשר שני שכתוב בו וכל מעשר הארץ קדש לה', מה מע"ש אינו נאכל חוץ לחומת ירושלים אלא בפדיון, אף זה כן, ודבר זה הלולים לה' הוא, שנושאו שם להלל ולשבח לשמים.
ונראה שזה מתבאר היטב עם דברי הרמב"ן שם בפס' כג, וז"ל: וטעם המצוה הזאת לכבד את ה' מראשית כל תבואתינו מפרי העץ ותבואת הכרם, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה', והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית, ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קדש לפני ה', ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה', והמצוה הזאת דומה למצות הביכורים.
ואולי זהו טעמו של האב"ע בפ' קדושים שכתב 'ויאכלנו הכהן', ועי' כיו"ב בתרגום יונתן כאן ושם בפר' קדושים. ותמוה שהרי הבעלים אוכלים אותו. (וראה שו"ת דובב מישרים ג,צו). אכן יתכן שדן בו דין ביכורים, ועיין.