מי שלא למד את קהלת כראוי - כמוני, מתקשה להבין את היחס שלו להשארת הנפש. אולי מישהו ממכם יואיל להחכימני?
על פניו, רוב הטענות על החיים בעולם הם בגלל ההתעלמות מהשארת הנפש. הסיבה שאנו לא חשים כך ביחס לדברים רבים היא משום שאנו מחונכים להתייחס לעולם הזה כפרוזדור. ואילו בקהלת נראה שבדרך כלל יש התעלמות מכוונת מכך. (יש "יביאך האלוקים במשפט" ועוד). האם המטרה היא להוכיח שלא ייתכן קיום לעולם הזה בלי העולם הבא, וזו על דרך השלילה? על משקל דבריו המפורסמים של המסילת ישרים "ותראה כי כבר לא יוכל להאמין שום בעל שכל"? מה המשמעות של הכמעט התעלמות הזו לכל אורך המגילה?
אודה לכם לכל מ"מ שעסק בנושאים הללו, יש"כ