פורום אוצר החכמה

בפרשתינו כתוב, שפינחס וי"ב אלף שעמו הרגו כל זכר במדין, וגם את הטף שלא הרגו, הרגו אח"כ ע"פ ציווי משה.
ואילו כמאתים שנים אח"כ אנו מוצאים את גדעון/ירובעל נלחם במדין.
מה שבעיקר קשה לי, זה שלא מצאתי אף אחד שמדבר ע"ז בכלל.

השגות הרמב"ן לספר המצוות שכחת העשין
מצוה חמישית שנצטוינו כשנצור על עיר להניח אחת מן הרוחות בלי מצור שאם ירצו לברוח יהיה להם דרך לנוס משם כי בזה נלמוד להתנהג בחמלה אפילו עם אויבינו בעת המלחמה ובו עוד תקון שנפתח להם פתח שיברחו ולא יתחזקו לקראתינו שנ' (מטות לא) ויצבאו על מדין כאשר צוה י"י את משה ודרשו בספרי הקיפוה משלש רוחותיה ר' נתן אומר תן להם רוח רביעית שיברחו. ואין זו מצות שעה במדין אבל היא מצוה לדורות בכל מלחמת הרשות. וכן כתב הרב בחבורו הגדול בהלכות מלכים ומלחמותיהם (פ"ו ה"ז):

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ז
כשצרין על עיר לתפשה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלש רוחותיה, ומניחין מקום לבורח ולכל מי שירצה להמלט על נפשו, שנאמר ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה מפי השמועה למדו שבכך צוהו.

אמנם בספרי מטות פרשה קנז הם שתי דעות.
ויצבאו על מדין, הקיפוה מארבעה רוחותיה. ר' נתן אומר נתן להם רוח רביעית כדי שיברחו.

כמדומני שי"א שמדין היו יושבי אהלים ופרוסים לאורך שטח רב.

רמב"ן על התורה על אתר.

אני הקטן כיוונתי לשאלתך החזקה.
התירוצים שנאמרו פה אינם מיישבים, כיצד מכמה פליטים נעשה תוך כמה שנים כל כך אומה ענקית ששלטה בישראל 16 שנים ?
לבסוף מצאתי שבמדרש רבה [איני זוכר כעת אפוא] מבואר שיש שתי מדין, אחד של יתרו והשני של כזבי, ישראל השמידו את השניה. לפי"ז לק"מ.
גביע עולם!

הנה המדרש
במדבר רבה (וילנא) פרשת מטות פרשה כב
ד [לא, ו] וישלח אותם משה אמר הקדוש ברוך הוא למשה נקם נקמת אתה בעצמך והוא משלח את אחרים אלא מפני שנתגדל בארץ מדין אמר אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה, המשל אומר בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן וי"א שאינה זו מדין שנתגדל בה משה שזו בצד מואב והיא חרבה עד עכשיו.

כהמשך:
אין תחת ידי את המדרש עם המפרשים אולם שם ישנם דברי חפץ.
עסקתי פעם בנושא והנני להציע מה שאז הסקתי שבני מדין הלוא הם "וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה:", וכידוע כל בני קטורה נעשו אומות [כמבואר בב"ר, ושוב סליחה שאינני זוכר את המקור], ואם כן אכן ישנם כמה וכמה מדין.

איש גלילי כתב:בפרשתינו כתוב, שפינחס וי"ב אלף שעמו הרגו כל זכר במדין, וגם את הטף שלא הרגו, הרגו אח"כ ע"פ ציווי משה.
ואילו כמאתים שנים אח"כ אנו מוצאים את גדעון/ירובעל נלחם במדין.
מה שבעיקר קשה לי, זה שלא מצאתי אף אחד שמדבר ע"ז בכלל.

עי' ביפיח אמונה

ברשות הטלה אעלה את דבריו

עוד הפנה אותי ת"ח א'

היו כמה וכמה קבוצות של מדין, והרי גם יתרו ושבטו היו מדיינים ולא היו בכלל המלחמה.

יורה_דעות כתב:היו כמה וכמה קבוצות של מדין, והרי גם יתרו ושבטו היו מדיינים ולא היו בכלל המלחמה.

כפי שכבר כתבתי.
לא אמנע טוב מלהעיר את ליבך מהמדרש ששלך לי אחד בפרטי בענין זה.
במדב"ר פרשה כ פסקה ד
(ד) ויאמר מואב אל זקני מדין מה טיבן של זקני מדין כאן שהיו רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ ואמרו מנהיג שלהן במדין נתגדל נדע מהן מה מדותיו אמרו לו זקני מדין אין כחו אלא בפיו אמרו להם אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכחו בפיו ויאמר מואב אל זקני מדין והלא את מוצא שמדינים נלחמים עם המואבים שנא' (בראשית לו) המכה את מדין בשדה מואב והשנאה ביניהם מעולם משל לשני כלבים שהיו מריבים זה עם זה בא זאב על אחד מהן אמר השני אם איני עוזרו היום הורג את זה ולמחר יבא עלי לפיכך נתחברו מואב עם מדין.

והנה מה שמצאתי רשום עמדי השייך לענין זה.


לא, ז ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ויהרגו כל זכר.

והתמיהה מבוארת, דה"ל למימר 'כאשר צוה את משה' אחר ויהרגו כל זכר, ולמה נכנס זה באמצע הציווי.

ובספר 'מציון מכלל יופי' ביאר הגאון רבי אביגדר הלוי נבנצאל שליט"א באופן נפלא, דהנה כתב הרמב"ם הל' מלכים (ו, ז), וז"ל: כשצרין על עיר לתופשה אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלש רוחותיה, ומניחין מקום לברוח למי שרוצה להמלט על נפשו, שנאמר ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה. מפי השמועה למדו שכך צוהו.

ולפי"ז מדויק היטב מאי דכתיב כאשר צוה ה' את משה אחר ויצבאו וגו', שהרי 'כאשר צוה ה' את משה' קאי על ויצבאו על מדין ולא על הריגת כל זכר. שפתותיו שושנים.

ויש לצרף לזה מה שהביא בספר 'קהלת משה' משמיה דהגה"ק רבינו שמשון מאוסטרופולא לפרש המקרא: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך, דהנה איתא בר"ה כה, ב: שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו. הרי מבואר דיש שייכות בין ירובעל שהוא גדעון למשה רבינו.

והנה בגדעון כתיב בשופטים (פרק ח) שהרג את כל מדין, וזה היה ההשלמה של מלחמת מדין הזאת, שלא עשה כן משה לצד שמשה היתה לו הכרת הטוב למדין. וזה מכוון הפס' נקום נקמת... אחר תאסף. והיינו שאחר מיתתו ישלים גדעון מלאכת כילוי המדינים ויחשב לו כאילו הוא עצמו נקם, ע"כ.

ולפי דברי הרמב"ם נראה, דאמנם היה כאן ציווי מיוחד 'ביד משה' להניח מקום לברוח למי שרוצה להמלט על נפשו, אף שלא היה זה מלחמת הרשות אלא מלחמת נקם, וזה משום שהיה ביד משה שהיתה לו הכרת הטוב למדין, ואת מלאכת הנקמה ישלים גדעון אחר מיתתו.

כיו"ב נאמר בדוד וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם... עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם ומ"מ נשארו אדומים חיים גם אחרי כן. כבר בימי שלמה נסו למרוד בו, ובימי יורם פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה וכו' וכו'

גם שם יש תירוצים מקומיים, אבל אולי יש טעם לבדוק את האפשרות שבאופן כללי "כל" יכול להיות גם רוב וכדומה, וכמו שכותב הנצי"ב שהובא לעיל

יישר כח לכל מביאי המקורות והסברות, עזרתם לי מאד.
יש להוסיף, לפי דעת הראב"ע והרשב"ם בפרשת וישב - שכל בני הפלגשים אשר לאברהם מכונים זה בשמו של זה (וראייתם ממלחמת מדין!), אפשר לומר שבמלחמת גדעון לא היו אלו מדין ממש, אלא עמים אחרים מאחיהם, ונקראו על שמם.
וגם לדעת הרמב"ן שחולק שם ע"ז, אפשר אולי לומר שהכונה לאנשי ארץ מדין.
אולם מה שבעיקר היה לי קשה, זה שהראשונים לא מתיחסים לקושיא, ובזה עזר לי הרב השטייגעניסט, יישר חילו.

ראיתי מובא בשם הגרח"ד מינצר שליט"א:

אפשר שקודם שהרגו ישראל כל זכר במדין, היו מדינים שנשאו נשים מאומות אחרות והן נתעברו מהם, וכיון שבנכרים הייחס נקבע לפי האב, נמצא שהעוברים שבמעי אותן נשים היו שייכים לאומה המדינית.
ונראה פשוט, שהגם שהיה ציווי על ישראל להרוג את המדינים, מכל מקום לא היה ציווי להרוג נשים מעוברות מאומות אחרות אשר נושאות במעיהן "מדינים"...
ומעתה יתכן, שלאחר מכן ילדו אותם נשים מעוברות, ונולדו להם זכרים מדינים, ומהם יצאו ורבו עד אשר בימי השופטים נלחמו בישראל מאה ועשרים אלף מהם.

ברזילי כתב:כיו"ב נאמר בדוד וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם... עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם ומ"מ נשארו אדומים חיים גם אחרי כן. כבר בימי שלמה נסו למרוד בו, ובימי יורם פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה וכו' וכו'

גם שם יש תירוצים מקומיים, אבל אולי יש טעם לבדוק את האפשרות שבאופן כללי "כל" יכול להיות גם רוב וכדומה, וכמו שכותב הנצי"ב שהובא לעיל

וכן בעמלק, וַיַּךְ שָׁאוּל, אֶת-עֲמָלֵק ... וְאֶת-כָּל-הָעָם הֶחֱרִים לְפִי-חָרֶב וזמן קצר לאחר מכן, בערך בזמן מותו של שאול, כבר נלחם דוד שוב בעמלק