פורום אוצר החכמה

אשמח לקבל את עזרת הפורום בענין אם יש דעות שסוברים שמה שהקב"ה מנע את בלעם מלקלל זה בגלל שאם הוא היה מקלל אז הקללות היו צריכים להתקיים, היות וזה כח שהקב"ה נתן בבריאה שיש כוח לקללות בפרט אם הם ברגע שהקב"ה זועם,
שמפשטות כל הראשונים נראה שגם אם בלעם היה מקלל הקב"ה היה עושה שהם לא היו מתקיימים, ומה שהקב"ה מנע אותו מלקלל זה מסיבות אחרות, עיין אבן עזרא (כב,ט) רבינו יונה בדרשות, רבינו בחיי (כב,ב), חזקוני (כב,יב), תו"ש אות צב בהערות מבמדבר זוטא, טירת כסף פרק כח, ועוד, וראה עוד תרגום יונתן תרגום ירושלמי ורלב"ג עה"פ מה אקב וגו'

איתא בילקוט תצא תתקל"ג:
ויהפוך ה' אלהיך את הקללה קללה ולא קללות, כולן חזרו לקללות חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות

בילקוט מבואר שכל הברכות חזרו לקללה חוץ מאחד,
ולא מבואר שאילו בלעם היה מקלל הדברים היו צריכים להתקיים, ושלכן הקב"ה מנע את בלעם מלקלל.
ואגב על לשון הפסוק שצוטט בילקוט צריך לעמוד שמשמע שבלעם קילל והקב"ה הפך את זה לברכה, והפשטות היא שבלעם לא קילל

היה בדעתו לקלל והקב"ה הפך זאת שיאמר ברכות מעין קללותיו.
כדפירש"י עה"פ 'מה טובו' מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בליבו לקללם.
כלומר הקב"ה שם לו רסן וחכה בפיו - לא שיאמר לו נבואה חדשה על ישראל כי אינם צריכים לא לברכותיו ולא לקללותיו כדפירש"י עה"פ 'לא תאור את העם כי ברוך הוא', אלא שכיון שראהו תאב לילך עמהם אמר לו לך עם האנשים ואפס גו', כלומר הרשהו להתנבאות עליהם, אבל שם לו חכה בפיו להפוך קללותיו לברכות - שמה שהוא רוצה לקלל נמצא מברך היפך הדבר שאותו רצה לקלל.
נמצא שאילו היה מקללם אפשר שתחול קללה, והקב"ה הפך הקללה לברכה כדתי' גביה 'ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה', וזה שאמר 'מה אקוב לא קבה א-ל' שאמרו חז"ל ןבפירש"י שלא זעם הקב"ה, זה חלק מ'ויהפוך' כי הוא חשב לשעה והקב"ה הפך שלא כעס.

ודברי הילקוט צ"ל שבאמת היו בשרעפיו לקללם, ורק הקב"ה הפכם לטובה, אבל היה קיים הקיטרוג של ההיפך מהברכה, וכולן חזרו כשבני ישראל יצאו חייבים בדין.

יישר כוח על הדברים

אבל עדיין מכל הנ"ל רואים שהקב"ה מנע את בלעם מלהוציא קללה בפיו, והוא שם חכה ורסן בפיו שבמקום להוציא קללה הוא יוציא ברכה, וכעת השאלה אילו בלעם היה מוציא הקללה האם הקללה הזו הייתה צריכה להתקיים, כי זה הכוח שהקב"ה הטביע, או שגם אם הוא היה מקלל הקב"ה היה הופך זאת לברכה, ומה שהקב"ה מנע אותו מלהוציא קללה, היינו משום הטעמים שהוזכרו בראשונים שציינתי בתחילת הדברים

קללה לא יכולה להתקיים על מי שהוא נקי לגמרי - שהרי מידת הדין לא תיתן זאת !!
אבל מכאשר יש תביעה על האדם, והוא בסכנת קללה, כי לדיבור יש כח עליון, אזי יתכן שיחול הקללה, כמו בקריעת ים סוף הללו עובדי ע"ז והללו..
ולכן הפך השם את רצון הקללה למטבע של ברכה, מתוך הקללה יצר ברכה. ולא ברכה חדשה.
והעד, כי בזמן שחטאו, קללות אלו עצמן באו עליהם.

מה נעשה עם הנא' קללה אפי' על חינם באה?

פרי יהושע כתב:מה נעשה עם הנא' קללה אפי' על חינם באה?

זה נאמר על קללת חכם.

גימפעל כתב:

פרי יהושע כתב:מה נעשה עם הנא' קללה אפי' על חינם באה?

זה נאמר על קללת חכם.

כלפי שאמרו שאי אפשר שקללה תשפיע דין על מי שהוא נקי וצדיק, הלא שם היא "קללת חינם", ומה יושענו מה שהיא יצאה מפיו של חכם.

מובא בראשונים שבאמת בלעם כן קילל ואמר חצאי פסוקים והקב"ה ענה אחריו והשלים דבריו לברכה

עזרי כתב:אשמח לקבל את עזרת הפורום בענין אם יש דעות שסוברים שמה שהקב"ה מנע את בלעם מלקלל זה בגלל שאם הוא היה מקלל אז הקללות היו צריכים להתקיים, היות וזה כח שהקב"ה נתן בבריאה שיש כוח לקללות בפרט אם הם ברגע שהקב"ה זועם,
שמפשטות כל הראשונים נראה שגם אם בלעם היה מקלל הקב"ה היה עושה שהם לא היו מתקיימים, ומה שהקב"ה מנע אותו מלקלל זה מסיבות אחרות, עיין אבן עזרא (כב,ט) רבינו יונה בדרשות, רבינו בחיי (כב,ב), חזקוני (כב,יב), תו"ש אות צב בהערות מבמדבר זוטא, טירת כסף פרק כח, ועוד, וראה עוד תרגום יונתן תרגום ירושלמי ורלב"ג עה"פ מה אקב וגו'

משום מה הזכיר לי את השאלה, אילו פרעה היה חוזר בו האם לא היו כל המכות???
(עסקו בשאלה זו הראשונים הרמב"ם והרמב"ן כידוע)
לעצם העניין, בפשטות הקב"ה יכול לסובב שגם מקללה תצא הטובה ואין לחוש אם היה מקלל.

פרי יהושע כתב:

גימפעל כתב:

פרי יהושע כתב:מה נעשה עם הנא' קללה אפי' על חינם באה?

זה נאמר על קללת חכם.

כלפי שאמרו שאי אפשר שקללה תשפיע דין על מי שהוא נקי וצדיק, הלא שם היא "קללת חינם", ומה יושענו מה שהיא יצאה מפיו של חכם.

גמרא מכות דף י"א. מבואר שקללה על חנם לא באה "טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא" וכו'.

לכאורה כיוון שידע בלעם לכוון את השעה בה זועם הקב"ה אזי שהקללה הייתה צריכה להתקיים כי כך קבע הקב"ה בבריאה.
וכך משמע במעשה של ריב"ל וההוא צדוקי בפ"ק דברכות.

שמעתי מר' נתן רוטמן ביאור,
שקללה וברכה אינם סתם מה שאומר האדם בפיו,
אלא שמתייחס לנקודה חיובית או שלילית באדם,
ומזה רואה את התמונה.
וכך בלעם הלך לראות את עם ישראל מפה ומשם כדי לראות אותם בעין של בנים לא אמון בם, שחטאו פה ופה, וניסה בכך לקבל מהקב"ה חזון שלילי על עם ישראל.
רק הקב"ה לא נתן לו חזון כזה, ובכל נקודה שראה הקב"ה נתן לו חזון חיובי על אותו עניין.