פורום אוצר החכמה

מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה' וְהֵיכַל ה' לֹא יֻסָּד.
ולכאו' מה שהקריבו זה כפי הדין שמקריבין אע"פ שאין בית. (זכור לי שהגמ' מבארת כך, כעת ל"מ).
ויל"ע לשי' החינוך המפו' דהאי מקריבין הוי רשות ולא חובה,
ולד' האחרו' שמצות עשה קיומית לא דוחה ל"ת,
ולהמבו' בגמ' שקרבן דוחה שבת ויו"ט מכח של דחייה כעין עדל"ת,
א"כ איך הקריבו עולות ביו"ט של ר"ה בלי בית?

יש ליישב ע"פ גמ' מגילה י. וברש"י ד"ה קלעים להיכל, שעד שבנו הבית פרסו קלעים ונחשב כבנין ולכן היו יכולין להקריב שהרי יש שם בית.

א. אולי עשו ע"פ הדיבור, וכעין קרבנות המילואים.
ב. יו"ט קל משבת, ומותר להקריב בו גם דברים שאין חובתם גמורה (כגון עולות ראיה - שיכולות להידחות למחר, וגם היה יכול להביא אחד ומותר להביא רבים).

עזריאל ברגר כתב:ב. יו"ט קל משבת.

בפסוק ד' ויעשו את חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו. והלא אחד משבעת ימי החג הם שבת, הרי שהקריבו בשבת ג"כ.

טור תלגא כתב:

עזריאל ברגר כתב:ב. יו"ט קל משבת.

בפסוק ד' ויעשו את חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו. והלא אחד משבעת ימי החג הם שבת, הרי שהקריבו בשבת ג"כ.

צודק. חוזר בי.

לאידך גיסא יש לדייק מה שכתב הפסוק הבא, שהקריבו התמיד, וקרבנות ר"ח, ומועדי ד' המקודשים (ובא"ע שם - המקודשים מפי בי"ד), ולא נזכרו קרבנות שבת.

הר"א נבנצל (ירושלים במועדיה פסח) הציע שדווקא ביו"ט אפשר להקריב אע"פ שאין בית, כי קרבנות נדבה הקבוע להם זמן קרבים ביו"ט אך לא בשבת.

טור תלגא כתב:יש ליישב ע"פ גמ' מגילה י. וברש"י ד"ה קלעים להיכל, שעד שבנו הבית פרסו קלעים ונחשב כבנין ולכן היו יכולין להקריב שהרי יש שם בית.

אבל הרי אמרי' שם ד"קלעים לרבי אליעזר למה לי לצניעותא בעלמא", (ושמא יש ליישב דבריך ע"פ מש"כ התורי"ד שם).

שמעתי תירוץ בשם תלמיד חכם אחד [שביסס את הדברים]. שכל הדין של החינוך הוא בזמן שהבית חרב, שאז נאמר ולא אריח בריח ניחוחכם. אבל לא בזמן שעסוקים בבניינו.

יגלה עלינו מלכנו במהרה ונראה בבניינו.

הקושיא ידועה בשם הגאון ר' דוב לנדא שליט"א
וקלעים מבואר בגמ' למ"ד קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא אינם אלא לצניעות בעלמא.

וכבר תמהו וכן בקה"י שאם קרבנות בזה"ז כשרים למה ומהכ"ת שלא יהיו בכלל החיוב.

ושמעתי מת"ח שדברי ספר החינוך נמצאים בדין שחוטי חוץ בחינוך מצוה ת"מ ולא במצוות הקרבת הקרבנות
וביאר שדברי החינוך אמורים בהקרבה בזה"ז ללא מזבח. (כדברי הרדב"ז בסוף הלכות מעשה הקרבנות ובהל' תמידים ומספים פ"ג)
אמנם בעזרא ההקרבה היתה לאחר בניית המזבח.

והיינו שמבואר בגמרא שכדי לחייב באיסור שחוטי חוץ בעינן שיהיה ראוי לפנים
והקשו בתוס' זבחים נ"ט א"כ למה שחוטי חוץ בזה"ז חייב הרי אין מזבח ואפילו שלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור שהרי אינו ראוי לפנים , ותירצו בתוס' שאיסור שחוטי חוץ בזמן הזה הוא רק בקטורת או במנחות שלא בעינן מזבח, אבל שאר קדשים שהקריבם חוץ למקדש בזמן הזה פטור.
ודברי תוס' שקטורת ומנחות אפשר גם בלי מזבח מבוססים על הגמרא שם בזבחים דף נט עמוד א
האמר רב גידל אמר רב: מזבח שנעקר - מקטירין קטרת במקומו! כדאמר רבא: מודה היה ר' יהודה בדמים, הכא נמי מודה רב בדמים.
והתוס' פירשו שהכוונה שבקרבנות שיש בהם זריקת דם בעינן מזבח ובקרבנות שאין בהם זריקת דם לא בעינן מזבח.

ולגבי כך שבזה"ז כל הקרבנות הם כמו קודם פתיחת דלתות ההיכל, ביאר הרשב"א בשבועות שרק בזמן שיש בית שייך לומר קודם פתיחת דלתות וכשאין בית לא בעינן פתיחת דלתות

אמנם הרמב"ם בסוף מעשה הקרבנות לא חילק וסובר שכל הקדשים השוחט ומעלה בחוץ בזמן הזה חייב כרת ולא רק מנחות וקטורת אלא גם כל שאר הקדשים, וכן החינוך לא חילק וסבר כדברי הרמב"ם.
וכתב על כך הרדב"ז בביאורו על הרמב"ם שם בסוף מעשה הקרבנות (וכן בהל תמידים ומספים פ"ג), שלדעת הרמב"ם הקרבנות כשרים גם ללא מזבח כלל אם נשחטו לאחר שנעקר המזבח ולכן בזה"ז השוחט ומעלה בחוץ חייב שהקרבנות נחשבים ראויים לפנים גם ללא מזבח.
והרמב"ם יפרש בדברי הגמרא זבחים נ"ט "מודה רב בדמים" היינו בכל הקרבנות כולם רק שמודה רב שא אפשר לזריקת דם בלא מזבח. אבל כשאין מזבח כלל יש סוג הקרבה בלי זריקה כלל. [אכן מדויק הרמב"ם שרק לגבי שחיטה והעלאה בחוץ כתב הרמב"ם שחייב כרת בזמן הזה אבל מתן דמים פטור בזה"ז].

אמנם הרי ידוע היסודות שזריקת דמים היא מעיקרי ההקרבה והזריקה הוא המתיר וכו' והיינו שהקרבה בלי זריקת דם זה סוג הקרבה שונה לגמרי וכזו הקרבה בלי זריקה אינו החיוב שיש בקרבנות,(וקרבנות כאלו אינם מותרים באכילה)
ועל זה כתב החינוך בדין שחוטי חוץ, שאע"פ שהשוחט או מעלה בזמן הזה מחוץ למקדש חייב, כי ראוי לפנים גם ללא הזריקה וכדברי הרדב"ז, אבל הקרבה בפנים בלי זריקה אין בה שם קרבן אף שמותר ואין בו משום שחוטי חוץ.

שומע ומשמיע כתב:שמעתי תירוץ בשם תלמיד חכם אחד [שביסס את הדברים]. שכל הדין של החינוך הוא בזמן שהבית חרב, שאז נאמר ולא אריח בריח ניחוחכם. אבל לא בזמן שעסוקים בבניינו.
יגלה עלינו מלכנו במהרה ונראה בבניינו.

שמעתי כן מהגרח"מ שטיינברג, ולכאו' זה ישוב ברור.

דברי הבל ורעות רוח
1. הרי צרי יהודה ובנימין ביטלום מהבניה במשך 18 השנה ולא היו עסוקים בבניה.
ואם מאז שבאו לבנות את בית המקדש כבר נקרא עסוקים בבניה אז אולי מאז שבאו לבנותו בימי ר' יהושע בן חנניה זה נקרא עסוקים בבניה, ואולי רק בזמן הזה נקרא עסוקים בבניה.
2. מה פתאום ומה המקור לרעיון זה של עסוקים בבניה, האם הכוונה שזה סוג של אתחלתא דגאולה? אז למה לא גם בימינו אם יהיה אפשר להקריב זה יהיה כך.
3. טעות נוספת שלדברי החינוך מפורש שמותר להקריב בזמן הזה ולדברי הנציב אסור להקריב בזמן הזה שלטעמו או שחובה או שאסור ואין בשום אופן מצב של רשות וכמו שביאר הנציב במפורש שכשאין ריח ניחוח הקרבן פסול שכל שאינו ראוי לריח ניחוח הוא בכלל כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת עליו, כך שחולק על החינוך.

4. בניגוד לדברי החינוך שכתב שבמזמן הזה יש כרת של שחוטי חוץ, לדברי הנציב שגם אם יקריבו במקומם הקרבן פסול אין כל הקרבנות בזמן הזה נחשבים ראויים לפתח אוהל מועד והמקריבם בחוץ אין לו חיוב כרת של שחוטי חוץ.

רביעית אין מתרצים קושיא בקושיא גדולה יותר ודברי הנציב תמוהים
1. שבגמרא וברמב"ם מבואר שמקריבים כל הקרבנות בזמן הזה אף על פי שאין בית, ואין הכוונה שמקריבים רק בלומדעס מצד דין חיסרון של בית, אבל למעשה אין מקריבים.
2. דברי הנציב הם על פי הגמ' בסנהדרין י"א שם משמע שהקריבו בזמן רבן גמליאל קרבן פסח ומאידך מקשה שבמקומות אחרים משמע שלא הקריבו לאחר החורבן, ולכן מבאר שדוקא קרבן פסח הקריבו כי לא צריך ריח ניחוח
אמנם שם בגמ' עולה שאם הקריבו קרבן פסח הקריבו גם קיני יולדות,?!
אמנם הנציב עצמו מקשה זאת על עצמו, ומתרץ שקיני יולדות הוא צורך הפסח כדי שהיולדות לא יהיו מחוסרי כפרה ולכן מותר, אבל דבריו תמוהים מאוד בזה שהרי לדבריו הסיבה שהקריבו קרבן פסח היא לא בגלל חשיבותו הרבה של קרבן פסח אלא בגלל שבקרבן פסח לא צריך ריח ניחוח, ואם כן קיני יולדות שכותב שצריכים ריח ניחוח הם פסולים אסורים בהקרבה ובעיקר גם לא יועילו והיולדת שתקריב אותם תישאר מחוסרת כפרה.
3. ראייתו מלכתחילה תמוהה יתכן והיו זמנים שנתנו להקריב והקריבו כנל אבל מהחורבן וכן בהמשך בזמן אדריאנוס לא נתנו להקריב וכן היום ידוע בבירור שלאחר החורבן לא נתנו להקריב וכן בכתבי יוספיוס פלביוס (ואגב הוא מתאר שתוך כדי החורבן כן הקריבו), ואף שייתכן והיו שנים שהיה ניתן להקריב