פורום אוצר החכמה

כה, ל וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם.

ופירש"י, מן האדם האדם - עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה... ובישל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם.

לכאורה צ"ב שהרי צבע העדשים אינו אדום אלא ירוק. וברד"ק כתב שהעדשים הקלופים הם אדומים. ובלשון הרמב"ן נראה שנתחבט בזה, וז"ל, היה התבשיל מאודם מן העדשים שהיו אדומות, או שרקחו בדברים אדומים. ואמנם בתרגום יונתן נראה ש'האדם' קאי על התבשיל, אַטְעִים יָתִי כְּדוֹן מִן תַּבְשִׁילָא סִמוּקָא סִמוּקָא הָדֵין.

וראיתי מובא בשם האדמו"ר בעל בית ישראל מגור ששמע מזקני חכמי הספרדים בירושלים עיה"ק, שפירשו 'הלעיטני נא' נא מלשון אינו מבושל כמו דכתיב בפרשת בא (יב, ט), אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם. ופירש"י, שאינו צלוי כל צורכו קוראו נא בלשון ערבי, וכאן ג"כ ביקש עשו להלעיטו בתבשיל עוד קודם גמר בישולם, והעדשים קודם גמר בישולם אינם ירוקים אלא אדומים.

ויעויין בירושלמי סנהדרין (פ"ב ה"ה), הוא היה עם דוד באפס דמים. רבי יוחנן אמר בחקל סומקתה. ובפני משה, וז"ל, בחקל סומקתה. פס דמים כמשמעו שהיתה שדה מלאה עדשים והן אדומים וכדלקמן עדשים היו.

על דברי האדמ"ר, קצת יש להעיר כי נראה שהאדום עורר בו תאווה ואם מחמת שאינו מבושל אין כאן מעורר!

קיימות עדשים במגוון צורות וצבעים, בהן ירוקות/חומות, כתומות/אדומות ושחורות.

נוטר הכרמים כתב: ובלשון הרמב"ן נראה שנתחבט בזה, וז"ל, היה התבשיל מאודם מן העדשים שהיו אדומות, או שרקחו בדברים אדומים.

בפי' רבינו אברהם בן הרמב''ם כתב:

גרעיני העדשים לפני הבישול עינם אדומה, ואחר הבישול עינם ירוקה, ואם נתבשלו בחומץ ודבש תבשילם אדומה.

במקום אחר כתבתי בזה:

האדום האדום הזה, לפי אונקלוס פירושו כינוי ותואר, 'התבשיל האדמוני אשר הוא אדום', וכן מפורש שהבין ת"י ולכן תרגם 'תבשילא סמוקא' – והיינו שאת 'האדום' הראשון תרגם 'תבשילא' כי אינו אלא כינוי לתבשיל העדשים ואינו תוארו.
ויש לעיין למה הוסיף עשיו לתאר 'אשר הוא אדום' הרי כבר כינה אותו 'אדום' ע"ש צבעו, [ואפשר דבזה גופא גילה דהטעם שרוצה את אותו תבשיל אדום אינו משום טעמו אלא משום צבעו].
ונראה דהלא עדשים אדומות במהלך הבישול הופכות לבנות, אלא שעדיין כינויים 'אדומות' כפי צבעם בתחילה, אבל עשיו ביקש לאכול מן העדשים 'בעודם אדומות' קודם שנתבשלו כדרך הרעבתנים ולכן אמר 'האדום האדום הזה', העדשים האדומות (שם כינוי) האדומות (תואר צבעם) הללו. ודוק.

שמא יש להעמיס בלשון אונקלוס את ב' צדדי הרמב"ן, ש'סמוקא' הוא שם העצם לתבשיל עדשים אדומות, ו'סמקא' הוא התואר הנוסף מחמת שהאדימוהו בתבלינים וכיוצ"ב.
יש לציין שבאונקלוס מצינו שם 'סמוק' גם ביחס לצבע צהוב לענין מראות נגעים, ואף 'אדום' האמור בתורה לעתים מתפרש כצבע צהוב [יעוי' רס"ג ריש פר' חקת], ואפשר שהכפילות באה להדגיש את חוזק האדמימות ולאפוקי משאר צבעים.

אברהם כתב:במקום אחר כתבתי בזה:

האדום האדום הזה, לפי אונקלוס פירושו כינוי ותואר, 'התבשיל האדמוני אשר הוא אדום', וכן מפורש שהבין ת"י ולכן תרגם 'תבשילא סמוקא' – והיינו שאת 'האדום' הראשון תרגם 'תבשילא' כי אינו אלא כינוי לתבשיל העדשים ואינו תוארו.
ויש לעיין למה הוסיף עשיו לתאר 'אשר הוא אדום' הרי כבר כינה אותו 'אדום' ע"ש צבעו, [ואפשר דבזה גופא גילה דהטעם שרוצה את אותו תבשיל אדום אינו משום טעמו אלא משום צבעו].
ונראה דהלא עדשים אדומות במהלך הבישול הופכות לבנות, אלא שעדיין כינויים 'אדומות' כפי צבעם בתחילה, אבל עשיו ביקש לאכול מן העדשים 'בעודם אדומות' קודם שנתבשלו כדרך הרעבתנים ולכן אמר 'האדום האדום הזה', העדשים האדומות (שם כינוי) האדומות (תואר צבעם) הללו. ודוק.

דברים של טעם, ואמנם לפי פירוש רבנו אברהם בן הרמב"ם הנזכר למעלה יראה אולי לפרש באופן אחר. והיינו כמש"כ שעדשים אלו נקראו אדומים לפני בישולם ע"ש צבעם, ואמנם הדגיש עשו שהוא מבקש אדומים (קרי 'עדשים אדומים') אלו שהם עתה צבעם אדום ע"י שבישלם יעקב בחומץ ודבש, ומכיון שכן הם עתה בטעם שהוא כ"כ חמד וחשק.

נוטר הכרמים כתב:לכאורה צ"ב שהרי צבע העדשים אינו אדום אלא ירוק. וברד"ק כתב שהעדשים הקלופים הם אדומים ... והעדשים קודם גמר בישולם אינם ירוקים אלא אדומים.

מדריך תיירים: "שימו לב, זה עץ דובדבנים שחורים"
אחד התיירים: "אבל הדובדבנים על העץ אדומים!"
מדריך התיירים: "אה, זה בגלל שהם עדיין ירוקים"...

ולגופו של חידוש ש'נא' כאן אינו לשון בקשה אלא תיאור התבשיל:

נוטר הכרמים כתב:וראיתי מובא בשם האדמו"ר בעל בית ישראל מגור ששמע מזקני חכמי הספרדים בירושלים עיה"ק, שפירשו 'הלעיטני נא' נא מלשון אינו מבושל כמו דכתיב בפרשת בא (יב, ט), אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם. ופירש"י, שאינו צלוי כל צורכו קוראו נא בלשון ערבי, וכאן ג"כ ביקש עשו להלעיטו בתבשיל עוד קודם גמר בישולם

עיין ילקוט מעם לועז (אות עט), וכ"כ בהרחבה הרמ"ל שחור באבני שהם.

והנה בענין מאכל העדשים מבואר בגמ' בבא בתרא (טז, ב),

ותנא אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו. [ומ"ש של עדשים], אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי מה עדשה זו אין לה פה, אף אבל אין לו פה. דבר אחר מה עדשה זו מגולגלת, אף אבילות מגלגלת ומחזרת על באי העולם. מאי בינייהו, איכא בינייהו לנחומי בביעי.

ונראה מזה שכל ענינו ותוכנו של מאכל עדשים הוא מאכל אבילות וניחומים, ואצל יעקב אבינו הנזיד עדשים היה מאכל תנחומין על מיתתו של אברהם אבינו. ועי' בירושלמי ברכות (פ"ג ה"א), כד דמך רבי שמואל בר רבי יצחק קביל ר' זעירא אביליו ואייכלון טלופחי.

ובאמת בלשון הפרקי דר"א (פרק לה) נראה דעדשים זה מאכל מיוחד של אבילות, אבל האבילות לא היתה על מיתתו של אברהם אבינו, אלא לסימן אבילות של יעקב אבינו על הבכורה שהיתה ביד עשו, וז"ל,

ר' אליעזר אומר מאכל עדשים מאכל אבל, תדע לך שהוא כן שכשנהרג הבל היו אבותיו אבלים ועליו אכלו מאכל אבל, וכשנשרף הרן באור כשדים היו הורינו אוכלים על אבל עדשים כאבל וכצרה על שהיתה הצרה, השררה והבכורה לעשו, ובאותו היום מת אברהם אבינו, וישראל אוכלים מאכל עדשים על אבל וצרת בית המקדש ועל גלות ישראל, מכאן אתה למד שאין בני עשו שכניך נופלים עד שיבא שריד מיעקב ויתן לבני עשו מאכל עדשים כאבל וצרה ויקח מהם ששררה ומלכות ובכורה מה שקונה יעקב ממנו בשבועה, שנ' השבעה לי כיום וישבע לו.

וכתב הרד"ל בהגהותיו שם, דנראה שענין מיתת אברהם שנזכר כאן הוא שירבוב המדפיס ממדרשים אחרים, אבל כאן נראה שהמכוון הוא שאכלו כאבל על שהבכורה היתה שייכת לעשו.

וראה בטור (הלכות תשעה באב סימן תקנב), ויש מקומות שנוהגין להפסיק בעדשים שהוא סימן לאבילות מה עדשה זו גלגל אף אבילות גלגל הוא שחוזר בעולם ומה עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה שאין לו להרבות בדיבור. מדברי הטור נראה דזהו מהדין הכללי של אבילות, אולם לדברי הפרדר"א נראה שנתייחד מאכל זה לאבילות על בית המקדש ועל גלות ישראל.

======

ברם, דבר חידוש מצינו במדרשים, שמאכל עדשים הוא סימן גם לאבל וגם לשמחה, ומצינו בזה ב' נוסחאות, בבראשית רבה (פרשת תולדות פרשה סג סימן יד),

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, מה עדשה זו עשויה כגלגל כך העולם עשוי כגלגל, מה עדשה זו אין לה פה כך אבל אסור לו לדבר, מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה כך אבל, שמת אבינו אברהם, שמחה, שנטל יעקב את הבכורה.

ובמדרש תנחומא (פרשת תולדות סימן ג),

ויזד יעקב (בראשית כה כט). נכנס עשו מן השדה וראה פניו של יעקב מפוחמות, א"ל מה את עושה, א"ל אין את יודע שמת אברהם זקנינו ואני עושה תבשילין, וילך להברות עליו, א"ל עשו, אהבי ושונאי מתו כאחד, אברהם מת ונמרוד מת, ומה זה לי בכורה, ומה היה התבשיל עדשים, שמקדם היו מכניסין [אל] האבל עדשים, ולבית המשתה עדשים.

ומעתה יש לתמוה על מה דאיתא במחזור ויטרי (סימן תסה), ארור האיש אשר יאכל עדשים. בלילי פורים ובמועדים ובחדשים. ונראה מזה שהטעם הוא לצד היותו מאכל אבילות ואינו מתאים ליום של משתה ושמחה, וצריך תלמוד.

כיוצא בזה יעויין בבאר היטב לשו"ע או"ח סימן קלא סעיף יז בשם המהרי"ל, בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין, משום דדמי לאבלות המתגלגל, וכן העתיק המג"א שם ס"ק יד. [ועי' בשו"ת דברי יציב או"ח סי' רצז אות ו].

והקשה בספר ילקוט המאירי דאמרינן בסנהדרין (ע, ב), תנו רבנן אין עולין בעיבור החודש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית, ופירוש שעושין סעודה לפרסם שהחודש מעובר, וקשה דמבואר להדיא שהיו אוכלים קטניות בר"ח.

ואשר נראה בזה, דבימים קדמוניים אכן היו העדשים גם מאכל למשתה ושמחה, אבל עתה הוי רק מאכל אבילות, וכמדויק בלשון המדרש, שמקדם היו מכניסין [אל] האבל עדשים, ולבית המשתה עדשים, וצ"ב שהרי המנהג של אכילת עדשים באבלות לא פסק, וכמו שהבאנו לעיל. וע"כ שהמנהג פסק בבית המשתה, וכמש"נ.

זה סיוע לכך שאף הכתום [העז] אסור, לענין מראות דמים.
viewtopic.php?f=51&t=27377&p=583619&hilit=%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%9D#p583521

ישראל אליהו כתב:זה סיוע לכך שאף הכתום [העז] אסור, לענין מראות דמים.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 9D#p583521

נושא: לבישת עניבה אדומה

ישראל אליהו כתב:

חיים שאול כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:הלזה יקרא אדום? אני הייתי מכשיר את זה במראות.

בהנחה שכך הצבע האמיתי...

גם כתום אסור.
זה צבע כרכום המוזכר במשנה "כקרן כרכום" ותירגמו הראשונים "זעפראן".
והרמב"ם אומר משרת הזעפרן.
ומי משרת הזעפרן הם כתומים. נמצא שכתום אסור מהתורה.
וכ"כ בטללי טוהר.

נושא: לבישת עניבה אדומה

עזריאל ברגר כתב:ויש שאמרו להתיר כתום מהא דקיי"ל שכחלמון הביצה טהור, וחלמון של ביצה טבעית (אורגנית) הוא כתום.
ומסתמא כמה גווני כתום ישנם.

נושא: לבישת עניבה אדומה

יוסף חיים אוהב ציון כתב:viewtopic.php?t=28018#p287651
יעיין מר כאן בדברי השבט הלוי בסוף העמוד.

על שני ענינים אלו (הן העדשים והן הזעפראן) עמד הרב מיכאל אבישיד בספרו "מחנה מיכאל", במהלך דיוניו על מראה חום, ומצו"ב דבריו (ראו בעמוד 41-42 בעמודי הקובץ המצורף).
אבל שם הוא מדבר רק בתוך הדיון על מראה חום, ולא מדבר במפורש על כתום (ראוי לציין, שאת הראיה שהבאתי לעיל מחלמון הביצה - שמעתי מאחד מתלמידיו של הרב אבישיד).
ושמא בספרו המלא האריך יותר, ואינו תחת ידי לעת עתה.