פורום אוצר החכמה

וב' שאילות לי.
א. טרסי/סורי זה ארמית?
ב. האם זה נמצא ב'המספיק' לפנינו?

אולי צ"ל "לשון סורסי" - עיין ב"ק פג. [אבל צ"ע אם מתאים לקרוא לזה 'אלסריאני'].

השפה הסורית הקדומה היא ניב של ארמית, אבל מוזר לכנות את האונקלוס כתרגום סורי.
יש תרגום ידוע לארמית סורית, הלא הוא הפשיטתא, אבל לא מובן מדוע לחשוב, אפילו כהוו"א, שדווקא תרגום זה עדיף על השאר.

ולעצם שיטת הרמב"ם, כן הוא גם ב"אהל מועד" (שער התפילה, דרך ד, סוף נתיב ח), ובאגור (שצח) בשם שבלי הלקט (סימן עח; ושם מיירי לענין תרגום בשעת קה"ת). וכן הוא בפירושי ריבב"ן (ברכות ח.) שנדפסו ב"גנזי ראשונים" על ברכות.

והתוס' (ברכות ח.) הביאו פירוש זה בשם 'יש מפרשים', ודחו: "ולא נהירא, שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי, כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ג.) 'אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר'. על כן אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום".

עושה חדשות כתב:וב' שאילות לי.
א. טרסי/סורי זה ארמית?

ראה למשל כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 01&pgnum=5

מסתבר כדברי ר' מעט-דבש שהכוונה ל'לשון סורסי', דהיינו ארמית, ובערבית של קדמונינו נקרא לשון ארמי בכלל 'סריאני' (ולאו דווקא ארמית בניב הסורי).

דברי ר' מעט דבש ור' אריסמנדי אין צריכים חיזוק, רק אוסיף שאכן כן קוראים כל קדמונינו ל"ארמית" "אלסריאני" בלי קשר לסוריה ולניב הסורי. באתר פרידברג לערבית יהודית יש 160 תוצאות למונח, שרובן ככולן עוסקות במובהק באונקלוס, יונתן לנביאים ותרגום הכתובים שלנו.

ולענין השאלה היכן הוא ב"המספיק" שלפנינו, בהנחה ש'לפנינו' היינו בדפוס גם לכך תשובה לאתר פרידברג: שלילית.

יעו"ע בספר המובא בפתיחת האשכול עמ' עז.

הוגה ומעיין כתב:דברי ר' מעט דבש ור' אריסמנדי אין צריכים חיזוק, רק אוסיף שאכן כן קוראים כל קדמונינו ל"ארמית" "אלסריאני" בלי קשר לסוריה ולניב הסורי. באתר פרידברג לערבית יהודית יש 160 תוצאות למונח, שרובן ככולן עוסקות במובהק באונקלוס, יונתן לנביאים ותרגום הכתובים שלנו.

וגם בארמית המקרא ובארמית של תלמוד בבלי (למשל ב'אלמרשד' סוף שורש חרת). אגב, לא בדקתי אך נראה לי שאיזכורי תרגומי הכתובים מעטים מאוד בקורפוס הכלול שם.

מה שנכון נכון כתב:יעו"ע בספר המובא בפתיחת האשכול עמ' עז.

ייש"כ על הציון. הנה דבריו.

כמה הערות על דברי רבינו סעיד האחרונים:

(א) מה שכתב שתרגום אונקלוס שונה מתרגום עזרא, הוא חידוש, שכן בגמרא במגילה (ג.) איתא:

תרגום של תורה אונקלוס הגר אֲמָרוֹ מפי ר' אליעזר ור' יהושע... ותרגום של תורה אונקלוס הגר אֲמָרוֹ? והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב 'וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר [בְּ]תוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא' (נחמיה ח, ח), 'ויקראו בספר [ב]תורת האלהים' - זה מקרא, 'מפורש' - זה תרגום (ואקשינן, והא תרגום של תורה בימי עזרא הוה, דכתיב 'ויקראו' וכו' - רבנו חננאל) ... שכחום וחזרו ויסדום".

ופשטות הגמרא (מגילה ג.) "שכחום וחזרו ויסדום" היינו שאותו תרגום עצמו שהיה בימי עזרא, הוא אשר חידשו אונקלוס.

וכמו שכתב רבנו נסים גאון (הובא ב'מלחמות ד' לרבנו אברהם בן הרמב"ם, אגרת י):

..שהחכמים הסכימו בדעה אחת, שתרגום התורה עזרא הסופר אֲמָרוֹ, וממנו נמסר, כמו שאמרו בתחילת תלמוד מגילה (ג.) ובתלמוד נדרים (לז:) בפרק אין בין המודר הנאה.

ורבנו חננאל (מגילה ג.) כתב:

ופרקינן, אין, תרגום מיהוה הוה בידייהו (מקמי) [מימי] עזרא, ושכחוהו רובא דאינשי, ואתא אונקלוס ויסדיה למיקרי ביה בציבור.

ומשמע שהוא אותו תרגום, רק שאונקלוס יסדו לקרוא בו בציבור, כדי שלא ישתכח [ובשו"ע הגר"ז הלכות ת"ת קו"א פ"א: "אמרו אונקלוס וגילהו לרבים. וקודם לכן היה נמסר ליחידים פה אל פה"].

ואמנם בספר יוחסין (מאמר א, ערך רבן גמליאל דיבנה) איתא:

"ואולי יונתן ואנקלוס פירשו יותר ממה שהתרגום היה קודם, ולכן נקרא על שמם"

אך בדברי רבינו סעיד מבואר יותר מזה, שהיה ממש תרגום אַחֵר.


(ב) מש"כ שכוונת רב נטרונאי גאון על מעלת לשון 'טרסי' (ארמי), שמשום כך אין מתרגמין בציבור בלשון אחרת - המהדיר (הערה 11) העיר, שכוונת רב נטרונאי לא משום קדושת לשון ארמי, אלא מפני קדושת התרגום שניתן ברוח הקודש, וכמבואר בדברי הרא"ש (מגילה פ"ג ס"ו).

ובאמת היא מחלוקת בין הרמ"א לרבי שמואל יהודה קצינלנבויגן (בנו של המהר"ם מפדאווה), והאריכו בדבריהם בשו"ת רמ"א (סימנים קכו - קל), ודעת הרמ"א שם (סימנים קכח, קל) שמעלת התרגום היא רק משום הלשון הארמית. ובסוף דבריו (סוף סימן קל) הביא את הב"ר (עד, יד) שהביא רבינו סעיד, וכתב להדיא שזו כוונת הפוסקים שכתבו על מעלת התרגום שניתן ברוח הקודש. וזהו כדברי רבינו סעיד.

על לשון סורסי, ראיתי כעת בירושלמי סוטה פ"ז -
ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן שלא יהא לשון סורסי קל בעיניך. שבתורה ובנביאים ובכתובים הוא אמור. בתורה כתיב [שם לא מז] ויקרא לו לבן יגר שהדותא. בנביאים כתיב [ירמי' י יא] כדנה תימרון להון. בכתובים כתיב [דניאל ב ד] וידברו הכשדים למלך ארמי'. אמר ר' יונתן דבית גוברין ארבעה לשונות נאין להשתמש בהן העולם. ואילו הן לעז לזמר רומי לקרב סורסי לאיליי' עברי לדיבור. ויש אומרים אף אשורי לכתב.