קראקובער כתב:פעם ראיתי בספר אחד שמלאך בתנ"ך הכוונה שליח אז רש"י בא להפקיע שלא תחשוב שמדובר במלאכי אלוהים שבסוף ויצא אלא מלאכים ממש כפשוטו.
(הפשט מקורי אבל לא נראה כל כך)
אגב, לפי דבריו יוצא שבמדרש הרי יש מחלוקת אם מדובר במלאכים ממש או לא אז אם נאמר שמלאכים ממש הכוונה אנשים, ואם לא מדובר במלאכים ממש הכוונה מלאכי אלוקים.....
המקור לפירוש זה על דברי רש"י שמלאכים ממש היינו שלוחים ממש, היא בפירושו של ר' וואלף היידנהיים בפי' עה"ת, וז"ל: "מלאכים. ת"א 'אזגדין', כלומר שלוחים,
וכן נראה דעת רש"י באומרו מלאכים ממש, וכן פי' ראב"ע ורשב"ם, ואילו היו מלאכי אלהים היה לו לאונקלוס לתרגמו מלאכיא כמו שתרגם עליל פסוק ב'", עכ"ד.
אמנם כמובן שהפירוש מאוד מחודש ולא משמע כן מדברי רש"י, וכמו כן כבר ציין בן פרצי שמקורו של רש"י מהמדרש, ושם להדיא מבואר דהיינו מלאכי א-ל, אלא שתמיד התפלאתי שהרי בודאי לפי פשוטו של מקרא לא לפי המדרש, הכוונה לשלוחים בני אדם, שאיזה ענין יש לו ליעקב לשלוח מלאכי א-ל דוקא, וכן מצינו בכל הראשונים הפשטנים על אתר שפירשו כן לפי פשוטו, מאידך הרי בפסוק לפני זה מדבר ממלאכים ממש, וא"כ הרי מסתברא שהפסוק שלאחמ"כ ג"כ איירי מאותם המלאכים.
אמנם לאח"ז נתיישב לי, שדרך המקרא תמיד לנקוט בלשון נופל על לשון, לדוגמא בפרשה של ציצית כתיב "ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ונתנו על ציצית וגו', והיה לכם לציצית וראיתם אותם", ויעויין ברשב"ם גדול הפשטנים שפירש ששני ה"ציצית" הראשונים שבפרשה איירי מהציצית ממש דהיינו החוטים, אבל הציצית השלישי הכוונה להסתכלות, כמו "להציץ", ובפשטות קצת תמוה לומר כן. אמנם התשובה לכך היא, שדרך המקרא לנקוט בלשון נופל על לשון, שלמליצת הפסוק יותר יפה לנקוט אותו מילה. וא"כ ה"ה כאן. ושוב ראיתי בעשרות פעמים בקרא כן, ואכמ"ל.