כתוב עם לבן גרתי בגימטריה תרי"ג והשאלה למה רק גימטריה זה הרי ממש אותו תיבות? ותירץ שתרי"ג הוא גם לא מילה רק גימטריה.
ויש לתרץ עוד ע"ד הלצה דמסתבר שאברהם אבינו למרות שקיים כל התורה גיד הנשה לא קיימו דבספר בנין שלמה בהקדמה כותב שלע"ל אפילו למ"ד שמצוות לא בטלות על גיד הנשה לא יקפידו והוא הדין לפני זה ויוצא לפי"ז שהוא שמר רק על תרי"ב מצוות ורק בגימטריה לא צריך מספר שלם ואפשר לחסר אחד כידוע.
בשו"ת בנין שלמה (להגאון ר' שלמה הכהן מווילנא) בהקדמה שניה (חידושים על התורה) על הפסוק (וישלח לב, לג): "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו' עד היום הזה" הקשה דתיבות אלו "עד היום הזה" נראה מיותר, דהדבר פשוט דאזהרה זו נוהגת לדורות, ועוד דאפילו במקום שפירשה התורה דנוהג לעולם לא מצינו לשון זה, רק כתיב לדורותם או חוקת עולם וכיו"ב ומהו הלשון "עד היום הזה"?
חידוש הבנין שלמה דגיד הנשה תחזור להיתר
ויצא לתרץ שם בדבר חדש, ע"פ המבואר בזוה"ק פ' וישלח (קע, ב) ובכ"מ1 דע"י שנגע המלאך בכף ירך יעקב בגיד הנשה גרם שנחרב הבית השני ע"י אדום, דהמלאך הי' שרו של אדום, וכן איתא שם עוד דשס"ה גידין יש באדם כנגד שס"ה ימים שבשנות החמה וגיד הנשה מכוון כנגד יום תשעה באב, ולכן ע"י שנגע בגיד הנשה הי' לו לאדום שליטה להחריב הבית ביום תשעה באב, ובחי' אגדות להרשב"א (חולין צא, א) פי' בהא דאמרו רז"ל דהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד דהיינו שגרמו פגם בכסא הכבוד ע"י שנאבקו זה עם זה ונגע בגיד הנשה, ולכן אין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק ואז יתוקן הפגם ויהי' השם שלם והכסא שלם2, ועפי"ז יצא לחדש דלעתיד לבוא יחזור גיד הנשה להתירו אפילו למ"ד דאין מצוות בטלות לע"ל מ"מ גיד הנשה ודאי יבטל, דכיון דכל עיקר הטעם שנאסר הוא משום שנגע המלאך בירך יעקב ועי"ז ניתן כח לזרעו של עשו שיוכלו להחריב ביהמ"ק וגם נגרם עי"ז פגם בשם ובכסא הכבוד כביכול, הדעת נותן שלע"ל שיתוקן הכל ויבטל הטעם, דבודאי יתבטל האיסור, ואף למ"ד דלא דרשינן טעמא דקרא, מ"מ הכא שאני דבהדיא תלי הכתוב טעם האיסור בזה דכתיב על כן לא יאכלו וכו' כי נגע בכף ירך יעקב, ומצינו בסנהדרין כא, א, בדין מלך דאף דרבי יהודא לא דריש בעלמא טעמא דקרא, שאני הכא דמפרש טעמא דקרא: מה טעם לא ירבה לו נשים - משום (דברים י"ז) דלא יסור לבבו עיי"ש, אלמא דבמקום דמפרש טעמא דקרא בהדיא לכו"ע דרשינן, א"כ גם הכא י"ל כן דכיון דמפורש הטעם כי נגע בכף ירך יעקב, הילכך לע"ל שיתוקן הפגם יתבטל האיסור.
וע"פ זה מתרץ מ"ש "עד היום הזה", ללמד דלא ינהג האיסור