פורום אוצר החכמה

בפרשת השבוע בראשית (לז לה): "וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וגו', פירש"י: וכל בנתיו, רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום".

ולעיל (לב כג): וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. ופירש"י: "ואת אחד עשר ילדיו, ודינה היכן, היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם".

ולהאמור שלכל אחד מבני יעקב היתה תאומה כנ"ל, קשה לי מדוע אותן יעקב לא החביאן והסתירן, כאשר עשה לדינה, שמא יתן עשו עיניו בהן אתמהא.

הקושיא לא מובנת. בעל המדרש שאל "למה כתוב "ואת אחד עשר ילדיו" מה עם דינה? אלא שהוטמנה בתיבה", וגם לרבי יהודה אפשר לשאול "ובנותיו היכן היו?" שהרי כתוב רק אחד-עשר ילדיו, ולענות את אותו התירוץ.

יעקב אבינו החביא אותן. במדרש...

הרוצה להחכים כתב:הקושיא לא מובנת.

מה לא מובן? היה על רש"י להזכיר זאת.
אמנם י"ל שרש"י לא ראה עניין להזכיר את בנותיו של יעקב עד למקום בו הכתוב מזכירן.

ובהמשך רש"י כן מזכירן:
רש"י בראשית מו כו
ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן.

אולי רק את דינה החביא , שהיתה יפת תואר מאד, כמש"כ הרמב"ן בפ' וישלח (בתחילת מעשה שכם). אבל על השאר לא חשש.

ויל"ע למה את האמהות לא החביא, ועכ"פ רחל אמנו.
ואולי כיון שילדה כבר לא היתה כ"כ יפ"ת. ועי' חזקוני פ' תולדות שרבקה מלכתחילה היתה יפ"ת מאד, אחרי שילדה היתה רק יפ"ת, בלי מאד.
יותר פשוט י"ל שחשש רק על דינה שלא היתה נשואה.

ואם כן לא מובן למה התקשו חז"ל כל כך "דינה היכן היתה", הרי היתה יחד עם כל שאר אחיותיה שלא נזכרו בפסוק שיעקב העבירן, ומסתבר שאם היו ליעקב בנות ולא נזכרו בקרא, מסתמא לא חש הפסוק להזכיר את הבנות כי אם את הבנים, ואם כן למה דווקא את דינה היו צריכים להזכיר?
והאם זה הפעם הראשונה שרש"י הביא מדרשים חלוקים, בפרשה אחת מסביר כתנא אחד, ובפרשה אחרת כתנא שני?

על נשואות לא חשש. וממילא לא החביא נשותיו, ולא בנותיו שכבר היו מיועדות לאנשים.
אבל דינה פנויה היתה.
[כבר העירו שבמדרש הובא (?) שהחביאם]

גוט געזאגט, י"ל שהשבטים כבר נשאו אותם, שהרי כולם היו יותר מבני שבע, לערך, ובסנהדרין סט איתא שהיו מולידים לשמונה שנים, וא"כ מדוע לא ינשאו. וגם יש חשבון כך לגבי פרץ שהיו לו בנים כשירדו למצרים חצרון וחמול, ואיתא בסדר עולם פרק ז, קחנו משם.

ויש להבין מדוע לא חשש יעקב על נשואות וראה רש"י בראשית כו לד: בן ארבעים שנה, עשו היה נמשל לחזיר שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים, כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם כשהיה בן מ' אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן".

בבלי77 כתב:ויש להבין מדוע לא חשש יעקב על נשואות וראה רש"י בראשית כו לד: בן ארבעים שנה, עשו היה נמשל לחזיר שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים, כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם כשהיה בן מ' אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן".

תלוי מי הבעל, עם השבטים שהמדרש סוף ויצא מעיד עליהם שהיו גיבורים גם בהיותם ילדים לא רצה להתחיל, כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור, אבל דינה שלא היה לאיש היה בא בזה עם טענה, וכמו שחששה לאה כל השנים, וגם רחל לאחר שנישאת פחדה וכמש"כ רשי ויצא, והיינו כי מאחר שאינה יולדת תו הוי עשו כבא בטענה, אבל סתם לעקור אשת אחד מהשבטים, מסתברא שאויף אזוי פיל לא חשש יעקב, וכדמוכח שלא חשש על נשות עצמו.

קו ירוק כתב:על נשואות לא חשש. וממילא לא החביא נשותיו, ולא בנותיו שכבר היו מיועדות לאנשים.
אבל דינה פנויה היתה.
[כבר העירו שבמדרש הובא (?) שהחביאם]

יהודה ויוסף הרי לא נשאו מבנות יעקב, א"כ לפחות שתי תאומות היו פנויות.

ראשית כתבתי שהיו נראות כמיועדות להם, ולא שנשאום.
אמנם שאלתך מצויינת למ"ד אחיות נולדו עם כל שבט ושבט ומדוע לא נשאו יהודה ויוסף אחיותיהם, אא"כ נאמר שמתו בקטנותם.

ועל שאלת 'בבלי', אמת שעשיו משוקץ ומתועב בעריות, אבל נשים שצד, לא בפני בעליהן היה, כי היו עומדים עליו להרגו. כי מי יראה אשתו נחטפת ולא יקום עליו להרוג או להיהרג.
ופשוט כמש"כ הרב 'אפשר', מצד שדינה היתה פנויה. וכמו לאה לפני שנשאה יעקב.

בבלי77 כתב:ויש להבין מדוע לא חשש יעקב על נשואות וראה רש"י בראשית כו לד: בן ארבעים שנה, עשו היה נמשל לחזיר שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים, כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם כשהיה בן מ' אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן".

מסתבר שחשש יותר לעשות כן לאחיו, שמא ישמע מזה אביו. משא"כ לאחרים, שלא חשש שידע אביו, לא חשש לעשות כן.

מתחת יד בעליהן, אין הכוונה בפניהן להדיא. ואשה תחת יד בעלה היא, בכל מקום שנמצאת.
וגם תירוצך טוב, אבל גם בלא"ה לא היה מעיז לעשות כן בפני הבעל או האב, כמש"כ. ועל דרך שאמרו בתנחומא וירא, גבי לוט: "בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהן".

עקביה כתב:

קו ירוק כתב:על נשואות לא חשש. וממילא לא החביא נשותיו, ולא בנותיו שכבר היו מיועדות לאנשים.
אבל דינה פנויה היתה.
[כבר העירו שבמדרש הובא (?) שהחביאם]

יהודה ויוסף הרי לא נשאו מבנות יעקב, א"כ לפחות שתי תאומות היו פנויות.

למען האמת אין ראיה שיהודה לא נשא אחותו (למ"ד תאומות נולדו עם השבטים ונשאום). אולי נשא אותה ונשא גם את בת-שוע ואח"כ את תמר.

קו ירוק כתב:מתחת יד בעליהן, אין הכוונה בפניהן להדיא. ואשה תחת יד בעלה היא, בכל מקום שנמצאת.
וגם תירוצך טוב, אבל גם בלא"ה לא היה מעיז לעשות כן בפני הבעל או האב, כמש"כ. ועל דרך שאמרו בתנחומא וירא, גבי לוט: "בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהן".

אמת, ולא באתי לחלוק אלא להוסיף.

לעיל ענו על שאלת פותח האשכול שאולי התאומות כבר נישאו, או שרק על דינה חשש, אבל א"א לומר כן, שהרי לשון הכתוב "ואת אחד עשר ילדיו" היא זו שקשה, ואין בתשובות הנ"ל מענה על קושי זה.
א"כ הכרח לומר, לפי אותו מ"ד, שאת כולן נתן בתיבה.
וצ"ע מדוע נתבע רק על דינה.

ראה בקובץ המצורף סימן ב (עמוד י' בתחילתו) שתירץ ש"את" מרבה את התאומות

דרומי כתב:ראה בקובץ המצורף סימן ב (עמוד י' בתחילתו) שתירץ ש"את" מרבה את התאומות

א. יישר כח.
ב. נו נו... (אם מספיק 'את' אחד כדי לרבות אחת-עשרה בנות אפשר להעמיס עליו גם את דינה).

'את' מרבה את התאומה שהיא טפלה לבן עצמו. דינה אינה תאומה והיא עיקר לעצמו ולכן לא מתאימה לריבוי 'את'.

אגב, מעניין שכתוב "ואת אחד עשר ילדיו" ולא "ואת אחד עשר בניו" (לשון יותר רגילה במקרא).

לפ"ז לא היה צריך להרוג את כל אותן תאומות לפני ירידת יעקב למצרים (רש"י בראשית מו כו). אפשר היה לרבות אותן מאחד ה'את'ים שם בפרק מ"ו.

א"א כי שם הכתוב נקט בסכום ומס' מדוייק - 70 נפש

גם כאן כתוב מספר מדויק "אחד עשר ילדיו".

המספר 'אחד עשר' מתאים גם לתאומות.

לא הבנתי, יותר מאשר המספר שבעים?

עקביה כתב:לפ"ז לא היה צריך להרוג את כל אותן תאומות לפני ירידת יעקב למצרים (רש"י בראשית מו כו). אפשר היה לרבות אותן מאחד ה'את'ים שם בפרק מ"ו.

כאן נמנו רק הזכרים, והושמטו כל בנותיו.
לעומת מנין ע נפש שנמנו שתי בנות במפורש (דינה וסרח) ועוד אחת ברמז (יוכבד, לפי פירש"י ע"פ חז"ל).

ומה בכך? הלא כבר יסד הרב הדרומי שרק 'תאומות של' מתרבות מ'את'.

לעצם הקושיא למה לא החביא יעקב את בנותיו התאומות, שמעתי לתרץ מדרשן אחד שלא היה יעקב בטוח שיתן עשו עיניו והיה זה בגדר ספק. וממילא, לגבי דינה הרי זה ספק אחד, אך לגבי התאומות הרי זה ספק ספיקא - כי עצם קיומן הרי תלוי בספק (אם הלכה כר"י או כר"נ) - ולא חשש יעקב לספק ספיקא. ודפח"ח.

דא עקא שהשאלה אינה על יעקב אבינו אלא על רבי יהודה.
- לפי רבי יהודה שתאומות נולדו עם השבטים (ואין כאן ספק), מדוע לא נתנן יעקב אבינו בתיבה.

דרומי כתב:מדרשן

נדצ"ל מלץ.

וכמשנ''ת גבי בכל, ששאלו למה לא השיא אברהם את יצחק עם בכל שס''ל כמ''ד של''ה לו בת. ונתחלף ערב חנוכה עם ערב פורים

עקביה כתב:היה על רש"י להזכיר זאת...
ובהמשך רש"י כן מזכירן: רש"י בראשית מו כו: ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר...

דא עקא שהשאלה אינה על יעקב אבינו אלא על רבי יהודה. לפי רבי יהודה שתאומות נולדו עם השבטים (ואין כאן ספק), מדוע לא נתנן יעקב אבינו בתיבה.

צריך להחליט אחת ולתמיד לפי מי הקושיא:
הלא אתה מסכים, שעל יעקב אין קושיא, משום דליעקב - הויא בעיא דלא איפשטא - אי הלכתא כרבי יהודה. אבל שים לב, שמאותה סיבה בדיוק - גם על רש"י אין קושיא, שהלא הוא לא הכריע שהלכה כרבי יהודה - אלא רק כתב "לדברי האומר" - משמע דנמי איהו ס"ל דהויא בעיא דלא איפשטא.
מאידך, גם על רבי יהודה אין קושיא, שהלא - הוא מעולם לא כתב שרק דינה הוטמנה - והוא אף לא הזכיר כלל את עצם עניין ההטמנה.

לא ברור לי אם אתה שואל ברצינות או בצחוק. אני נוטה לחשוב שכוונתך להמשיך ולהתבדח. זה בסדר גמור, אבל הנושא הטעון בירור עדיין לא הוברר.

עקביה כתב:אני נוטה לחשוב שכוונתך להמשיך ולהתבדח.

מה פירוש "להמשיך" ולהתבדח? הלא ההודעה שלי - אשר לה הגבת כאן - הייתה הודעתי הראשונה באשכול זה, אז מה שייך לדבר כאן על "להמשיך"?

עקביה כתב:הנושא הטעון בירור עדיין לא הוברר.

אני חוזר על טענתי שמהודעתי הקודמת: אתה צריך להחליט אחת ולתמיד לפי מי הקושיא. לפי יעקב? לפי רש"י? לפי רבי יהודה?
ברגע שתגיד לי לפי מי אתה שואל, אסיר בנקל את הקושיא בהתאם למתוה שהתוויתי בהודעתי הקודמת, ואגב אני כמובן כותב זאת בשיא הרצינות.

התכוונתי שאתה ממשיך את הקו בו החל הרב הדרומי, שאינו אלא בדיחה.

אם יש לך דבר של טעם בסוגיא זו אמור אותו, וממש אין צורך לשם כך שאצטרף גם אני לאותה בדיחה ואכתוב "לפי מי הקושיא".

אולי תבהיר סופית לפי מי אתה שואל.
מתוך עיון מדוקדק בהודעתי הראשונה (בין אם תתחשב בה כהמשך הקו שבו החל דרומי ובין אם תתחשב בה כתשובה עצמאית לגמרי), תוכל בקלות למצוא תשובה רצינית לכל שלוש האפשריות המועלות שם.
אבל שוב: למה ללכת סחור סחור? פשוט תגיד במפורש לפי מי אתה שואל, וכך תגלה מייד, שיש תשובה פשוטה (ורצינית) לשאלתך, וגם אם משום מה לא תגלה (אם כי אני תוהה האם זה כך) - אגלה אני לך כמה הי' לך פשוט לגלות בעצמך את התשובה (הרצינית).

נכנעתי. אנא גלה לי.

איך אוכל "לגלות" לך את התשובה הפשוטה לשאלתך, לפני שענית לי - "לפי מי" - אתה שואל את שאלתך...
הלא כבר ביקשתי זאת ממך, בכל אחת משלוש הודעותיי הקודמות!

רבי פשטן יקר,
נדמה לי ששאלתי (viewtopic.php?f=46&p=591827#p591064) ברורה די הצורך.
אם יש לך תשובה אשמח מאד לקוראה, אבל אנא חדל להטרידני בבקשתך המוזרה (בעיניי לפחות).