פורום אוצר החכמה

מצינו במקרא כמה וכמה פעמים תיבות 'ישראל איש לאהליו' בהקשר של נוסה ממלחמה או מרידה
אולי יוכלו חברי ביהמ"ד לפרש פשרה של פרשה זו


שופטים ז,ח אצל גדעון. ואת כל איש ישראל שילח איש לאהליו.

שמואל א ד,י מלחמת פלשתים. וינגף ישראל וינסו איש לאהליו.

שמואל ב יח,יז מלחמת אבשלום. ויצבו עליו גל אבנים גדול מאד וכל ישראל נסו איש לאהליו.

שמואל ב יט,ט אחר הריגת אבשלום. ויבא כל העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו.

שמואל ב כ,א. שבע בן בכרי. אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי איש לאהליו ישראל.

מלכים א יב,טז. (ובד"ה ב י,טז) ישראל לירבעם. מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו.

[מלכים ב יג,ה. מחחת יד ארם. ויצאו מתחת יד ארם וישבו בני ישראל באהליהם]

מלכים ב יד,יב. (ובד"ה ב כד,ו) מלחמת יהודה וישראל. וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש לאהליו.

[תהלים עח,נה. ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל]

היו להם בתים, אבל במלחמה היו להם אוהלים.

אפשר כתב:היו להם בתים, אבל במלחמה היו להם אוהלים.

אלו אינם ממלחמה:

כח עליון כתב:שמואל ב כ,א. שבע בן בכרי. אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי איש לאהליו ישראל.

מלכים א יב,טז. (ובד"ה ב י,טז) ישראל לירבעם. מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו.

שבע בן בכרי י"ל היה המשך מהמלחמה עם אבשלום, והוא ואנשיו עדיין לא חזרו למקומם.

ובימי ירבעם - נראה שהמליצו מאמרם על בסיס דברי שבע בן בכרי.

אבל מסיום הפסוק 'וילך ישראל לאוהליו' משמע שאכן היו להם אוהלים באותו זמן.

הקושיא [של הרב כח עליון] איננה דקדוקית ממש, כי לשון אהל יכול לכלול גם בית. הקושיא היתה יותר רעיונית למה מצאנו לשון זו חוזרת על עצמה בהקשרים של מלחמה ומרידה.
ועל זה השיב הרב אפשר, שאפשר לומר שהוא מכיון שבנוהג שבעולם העם נמצא בזמן המלחמה באהלים, ולכן שייך יותר לשון זו. והוסיף לתרץ את מה שהקשה מע"כ משבע בן בכרי - שהכונה מפני שהיו אז עדיין באהלים אחר מלחמת אבשלום. והוספתי שגם במרידת ירבעם יתכן שהשתמשו במטבע לשון דומה, על סמך הנוסח שהיה במרידת שבע בן בכרי [ואגב, שניהם מהר אפרים, אלא ששבע בן בכרי לא היה משבט אפרים]. א"כ, מה יקשה לומר שלא רק ישראל השתמשו בלשון זו, אלא גם הפסוק בעצמו?

כנראה שבשני המקומות שצויינו יש באמת חריגה כיוון שאי"ז מלחמה וכדו' ולכן חז"ל דרשו איש לאלוהיו (ע"ז)

הבנתי שאם לומר שזו לשון מיוחדת למלחמה, וכל עניין שהוזכר כן אצל שבע בן בכרי הוא מפני שהיה לאחר מלחמה, ואצל ירבעם בעצם השתמשו באותה לשון בלבד כמו אצל שבע בן בכרי, אז מה שייך שחזרו לאהליהם הרי אין זו מלחמה שאומרים בה הלשון של חזרה לאוהל.

ולמה לא נגיד שזה צורת ביטוי כזו, כמו שאומרים שכל אחד יחזור הביתה כיום, דהיינו יאוש מהמצב הקבוצתי וחזרה לתחום הפרטי, משהו כזה.

המציאות המעניינת שרק במצב של מלחמה או מרידה הפסוק משתמש בלשון אהל, ובמקומות אחרים הוא כותב בית או נחלה, צריכה ביאור.
ראיתי עכשיו שבמקומות שהמלחמה הסתיימה בדרך טובה, נאמר "איש לביתו", כגון מלכים א' יב כד, כששבו ע"פ הנביא מהרצון ללכת למלחמה עם ירבעם. וכן שם ב' כב יז, "ישובו איש לביתו בשלום" בנבואת מכיהו בן ימלה. ולכאו' צריך בזה עוד עיון.

בדברים ה כז ניתן הציווי: "שובו לאהליכם".
יהושע כב ד-ו: "לכו לכם לאהליכם ... וילכו אל אהליהם"
שופטים יט ט: "והלכת לאהלך"
שופטים כ ח: "לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו"
שמואל א יג ב: "ויתר העם שלח איש לאהליו"
מלכים ב ח כא: "וינס העם לאהליו"
דברי הימים ב ז י: "שלח את העם לאהליהם"

אדאתינן להכי:
מלכים א ב כח: "וינס יואב אל אוהל ה'".

לייטנר כתב:א. בדברים ה כז ניתן הציווי: "שובו לאהליכם".
ב. יהושע כב ד-ו: "לכו לכם לאהליכם ... וילכו אל אהליהם"
ג. שופטים יט ט: "והלכת לאהלך"
ד. שופטים כ ח: "לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו"
ה. שמואל א יג ב: "ויתר העם שלח איש לאהליו"
ו. מלכים ב ח כא: "וינס העם לאהליו"
ז. דברי הימים ב ז י: "שלח את העם לאהליהם"

אדאתינן להכי:
ח.מלכים א ב כח: "וינס יואב אל אוהל ה'".

א. שם היו באהל עראי כפשוטו במדבר.
ב. גם שם היו באהלי עראי, כי לא היו בנחלתם שבעבה"י המזרחי.
ג. קשה.
ד. שם גם מדובר במלחמה, ואמרו שלא ילך איש לאהלו שבמחנה, ולא יסור לשוב אל ביתו.
ה. שם גם מדובר במלחמה.
ו. גם שם מדובר במלחמה.
ז. קשה.

ח. מה הקשר? שם מדובר על המשכן שהיה עדיין באהל, לפני בנין המקדש.

אין בידי זמן להקיף את הכל (ודומני שיש מי שכבר עשה כן), הביטוי אוהל קיים גם כשבנויים בתים, וכן להפך.
הייחוס רק למלחמה הוא נכון בעיקרו, אבל זוקק עיון נוסף.
ההפניה ליואב בן צרויה היא מרעננת, כי היא קושרת בין מנוסה לאוהל.

לענ"ד ב וכן ז לא קשה
ב' הרי מדובר בפילגש של אותו האיש, וי"ל דאשתו היתה עמו בבית, והפילגש היתה יושבת באהל הסמוכה לבית, וכמש"כ הראשונים לגבי אשה בעת נידתה שהיה לה מדור בפנ"ע, כש"כ פילגש.
וכן מדברי הימים לא קשה, שהרי מיירי אחרי הרגל וחנוכת הבית והיו שם כל ישראל, והיו צריכים לחזור לבתיהם למקומות רחוקים, אבל למעשה לוקח כמה ימים, וכבפ"ק דתענית אחרון שבישראל, וא"כ כל אותם ימים שהיו בדרכים היו באוהלים.
ואם תאמר הרי לא התכוונו שילכו לאהלים אלו, אלא לבתיהם המרוחקות, לא כן הוא, דהרי במועד קטן ט ע"א אמרו שכ"א הלך לאוהלו ומצא אשתו בטהרה ונתעברו, והכוונה לבו ביום, וא"כ הרי שימשו באוהליהם לפני שיצאו לדרך. [אמנם יל"ד בזה מצד סוף סי' רמ דאין לשמש בשעת יציאה מן הדרכים, אבל י"ל ע"פ מש"כ האחרונים שם. או שלא הלכו בו ביום. אך קשה מצד אכסנאי, עי' כתובות סה ע"א דאמרינן חנה ואלקנה לא שימשו בשילה מצד אכסנאים, ויל"ד].

אם מתקבל על הדעת, נמצא כולם מיושבים.

איש גלילי כתב:י [ואגב, שניהם מהר אפרים, אלא ששבע בן בכרי לא היה משבט אפרים]

בענין הר אפרים, יצויין דהר זה נמשך צפונה לתוך נחלת יששכר, דרומה תוך נחלת בנימין, ומערבה לתוך נחלת מנשה, עיין בזה בש"ב פכ"א פ"כ שופטים פי"ח פי"ג ושם פ"י פ"א ויהושע פי"ז פט"ו. וכנראה נקרא ע"ש אפרים כיון שעיקרם שם בנחלתו. [איני בקי במציאות וגיאוגרפיה, אבל כמדומני שיש רכס הרים שנמשך למשל מיריחו עד לערך שכם ובין שאן, שהם כולם בעצם סוף נחלת בנימין עד נחלת יששכר, וכולל כל הר אפרים, עכ"פ אקוה שדברינו תואמים את המציאות]. וע"ע שיטה מקובצת בב"ב קיא ע"ב ויעבץ ורש"ש שם.

צדקת באופן כללי בהגדרת הר אפרים, לפחות ביחס לתיאורו בספר שופטים.

לייטנר כתב:צדקת באופן כללי בהגדרת הר אפרים, לפחות ביחס לתיאורו בספר שופטים.

מה המציאות? השטח הזה באמת מלא בהרים [נסעתי בכביש הבקעה אולי פעמיים בימי חיי, וזכור לי שיש הרבה גבעות קטנות כאלו].

חלקו הצפוני של מה שמכונה היום 'גב ההר' (מעבר להרי בית אל) הוא 'הר אפרים' שבתנ"ך.
הגלישה למדרונותיו המזרחיים, מה שזכור לך משתי נסיעותיך בבקעה (מומלץ שתיסע בא"י יותר), כבר יותר קשה לקרוא להם 'הר אפרים'.

לייטנר כתב:חלקו הצפוני של מה שמכונה היום 'גב ההר' (מעבר להרי בית אל) הוא 'הר אפרים' שבתנ"ך.
הגלישה למדרונותיו המזרחיים, מה שזכור לך משתי נסיעותיך בבקעה (מומלץ שתיסע בא"י יותר), כבר יותר קשה לקרוא להם 'הר אפרים'.

קצת התבלבלתי, שוב אני לא מכיר המציאות היום, אבל האם בית אל של היום הוא במקום בית אל בזמן התנ"ך, כידוע יש שני בית אל, שניהם בגבול בנימין ואפרים, אחד באפרים ואחד בבנימין, וא"כ זה שטח שלא מתקרב כלל לצפון נחלת אפרים, וצריך להיות רחוק משכם, וא"כ איך מצאנו שההרים מגיעים ליששכר שהוא בצפון אפרים, ואפילו לצפון שכם.
בכל אופן לפי מה שאתה מגדיר הר אפרים נמצא כהיום עמוק עמוק בתוך מה שמכונה היום יהודה והשומרון או השטחים. ולא הייתי רואה לא בכביש הבקעה, ובודאי לא בכביש שש [שבו נסעתי גם פעם פעמיים].

אינני מכיר שני בית אל. עכ"פ התייחסתי להרי בית אל.
בקצרה, הר אפרים ייקרא 'השומרון' ויכיל בתוכו את נחלות אפרים ומנשה ואולי גם חלק קטן מנחלת בנימין.

נ.ב. אתה חייב להתחיל ללכת בארץ לאורכה ולרוחבה

לייטנר כתב:אינני מכיר שני בית אל. עכ"פ התייחסתי להרי בית אל.
בקצרה, הר אפרים ייקרא 'השומרון' ויכיל בתוכו את נחלות אפרים ומנשה ואולי גם חלק קטן מנחלת בנימין.

נ.ב. אתה חייב להתחיל ללכת בארץ לאורכה ולרוחבה

רש"י יהושע פי"ח פי"ג וז"ל, לוזה אל כתף לוזה נגבה היא בית אל שקראה יעקב ולא זו היא בית אל שאצל העי שהרי אומר בגבול יוסף ויצא מבית אל לוזה וכו'.

נ. ב. ב"ה אני מקיים מצות ישוב ארץ ישראל גם בלי זה.

לייטנר כתב:אינני מכיר שני בית אל. עכ"פ התייחסתי להרי בית אל.
בקצרה, הר אפרים ייקרא 'השומרון' ויכיל בתוכו את נחלות אפרים ומנשה ואולי גם חלק קטן מנחלת בנימין.

נ.ב. אתה חייב להתחיל ללכת בארץ לאורכה ולרוחבה

רש"י יהושע פי"ח פי"ג וז"ל, לוזה אל כתף לוזה נגבה היא בית אל שקראה יעקב ולא זו היא בית אל שאצל העי שהרי אומר בגבול יוסף ויצא מבית אל לוזה וכו'.

נ. ב. ב"ה אני מקיים מצות ישוב ארץ ישראל גם בלי זה. אברהם הוצרך לכך לקנין.

יש שמכירים את א"י מפירוש רש"י, ויש שמכירים את א"י מהליכה בה, למשל הרמב"ן.

לפי השמות שנתנו הערבים למקומות, יש אכן שני בית אל.
ואגב, הדבר מוכח מן הכתוב שם, וזה לאו דוקא פירוש רש"י.

איש גלילי כתב:לפי השמות שנתנו הערבים למקומות, יש אכן שני בית אל.
ואגב, הדבר מוכח מן הכתוב שם, וזה לאו דוקא פירוש רש"י.

?!

אנא באר את תמיהתך.

לייטנר כתב:יש שמכירים את א"י מפירוש רש"י, ויש שמכירים את א"י מהליכה בה, למשל הרמב"ן.

ויש ע"י שמדברים עם אנשים שהילכו בה, הרמב"ן בוישלח היה כשהעולם היה מה שהיה והיה אפשר לחשוב שקבר רחל הוא בנחלת בנימין או רחוק מירושלים, ואז גם היו פחות מעשרה יהודים בירושלים.
היום כדי להכיר, למי שרוצה להכיר, אין הרבה צורך להסתובב.
ובפרט שכל הצורך להכיר הוא להבנת דברי תורה, ולזה הוא שהרמב"ן הכיר, וזה אני שואב מפי ומפי כתבם, אם יש צורך לברר במציאות נרד לשם. בינתיים לא הונח דעתי בענין הר אפרים מפי מי שמכיר את ההרים, כי לענ"ד מהפסוקים עולים שהר אפרים הוא רכס שמתפשט מתחילת נחלתם ועד הסוף, וגם נוגע במנשה למערב.

איש גלילי כתב:אנא באר את תמיהתך.

אכן לא ברור כוונתך, זה שכתבת שגם אליבא דערבים יש שני בית אל, הבנתי. ואמנם יש לי רש"י ואיני צריך ערבים.
אבל מש"כ אחר כך לא הבנתי.

מה הפשט בפסוק שהגבול עולה מבית אל ללוז? שתי לוז או שתי בית אל?

אפשר כתב:

לייטנר כתב:יש שמכירים את א"י מפירוש רש"י, ויש שמכירים את א"י מהליכה בה, למשל הרמב"ן.

ויש ע"י שמדברים עם אנשים שהילכו בה, הרמב"ן בוישלח היה כשהעולם היה מה שהיה והיה אפשר לחשוב שקבר רחל הוא בנחלת בנימין או רחוק מירושלים, ואז גם היו פחות מעשרה יהודים בירושלים.
היום כדי להכיר, למי שרוצה להכיר, אין הרבה צורך להסתובב.
ובפרט שכל הצורך להכיר הוא להבנת דברי תורה, ולזה הוא שהרמב"ן הכיר, וזה אני שואב מפי ומפי כתבם, אם יש צורך לברר במציאות נרד לשם. בינתיים לא הונח דעתי בענין הר אפרים מפי מי שמכיר את ההרים, כי לענ"ד מהפסוקים עולים שהר אפרים הוא רכס שמתפשט מתחילת נחלתם ועד הסוף, וגם נוגע במנשה למערב.

הם הם הדברים.
ומי שלא הילך מעולם במעבר מנחל אפרים לנחלת מנשה, יכול להמשיך להסביר כמה חשוב לדעת, אבל... הוא לא ידע.
עדיין חיים בתוכנו אנשים בודדים שלמדו את התנ"ך לפני למעלה מחמישים שנה, ועולם מופלא התגלה לעיניהם לאחר מלחמת ששת הימים.

איש גלילי כתב:מה הפשט בפסוק שהגבול עולה מבית אל ללוז? שתי לוז או שתי בית אל?

אנא צטט את הפסוק המדובר.

ויצא הגורל לבני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה המדבר עלה מיריחו בהר בית אל: ויצא מבית אל לוזה ועבר אל גבול הארכי עטרות:
(יהושע טז א-ב)

'בית אל לוזה' הוא מקום אחד (השווה ליהושע יג יח).
אפשרות אחרת שבית אל לא נבנתה על חורבות לוז, אלא בסמוך לה.

ויונתן שתרגם "ונפיק מבית אל ללוז", גם לא הכיר את הארץ?

ראה באפשרות השניה שנתתי.

מצאתי שקרוב לדבריך שיער הר"י קיל בפירוש דעת מקרא ליהושע שם.
לדבריו, לוז היא העיר העתיקה, ובית אל היא העיר שנבנתה במקום שבו חלם יעקב את חלום הסולם. הוא משער עוד לזהות את לוז עם 'ביתין', ואת בית אל עם 'בורג' ביתין' הסמוכה לה.