פורום אוצר החכמה

כי חרבך הנפת עליה - הרי כי זה משמש בלשון פן, שהוא דילמא, פן תניף חרבך עליה

לא הבנתי.

===

עוד שם "והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה" גם זה לא הבנתי, מהו הביטוי "יש בהם צורך" ותל"מ.

רש"י כבר כתב כמה פעמים ש'כי' משמש בד' לשונות, ואחד מהם 'דילמא'. וכאן שהוא רוצה לפרשו מלשון 'פן', הסביר ש'פן' הוא בעצם כלול ב'דילמא', שהרי תרגום של 'פן' בכל מקום הוא 'דילמא'.

תודה, זה ידעתי. אבל אינני מבין מה שייך כאן "דלמא", הרי אם בנית אתהן גזית, הרי שהנפת חרבך עליה ותחללה זה מכבר.

לא הבנתי מה זה שונה מ"השמר לך פן תשכח".

הנה אכתוב לך את הפסוק ע"פ רש"י (והתרגום):
כאשר אתה בונה מזבח אבנים, אל תבנה אותו מאבנים שהונף עליהם חרב, שמא תבנה אותו מאבנים שהונף עליהם חרב ותחללו.
עכשיו מובן מה קשה לי?

עושה חדשות כתב:הנה אכתוב לך את הפסוק ע"פ רש"י (והתרגום):
כאשר אתה בונה מזבח אבנים, אל תבנה אותו מאבנים שהונף עליהם חרב, פן (-שלא) תבנה אותו מאבנים שהונף עליהם חרב ותחללו.

במקומות רבים כתוב 'פן', שהמשמעות של הדבר היא בהכרח (שאין ספק אם זה יקרה), ומ"מ תרגם אונקלוס בלשון 'דילמא' (לדוגמא, "ההרה המלט פן תספה" - המלט להר שלא תספה. ואונקלוס תרגם שם: "לטורא אשתזב דילמא תלקי").

התייאשתי מלהסביר את הקושי.
עכ"פ לי היה נראה שנאמר כאן איסור באבנים שסותתו ע"י מתכת, שמא יבוא להשתמש באבנים שהונף עליהם חרב.
ואיני יודע אם זה נכון.

את הקושי הזה הבנתי בהתחלה (אח"כ תהיתי אולי כונתך היתה אחרת).
ועל זה כתבתי, שרש"י לא אומר שה'כי' כאן פירושו שמא, אלא שפירושו 'פן'. והסביר (לשאלה איך יתכן פירוש של 'פן' על 'כי', שהרי אינו מד' לשונות של 'כי') שמכיון ש'פן' מתורגם 'דילמא' - הרי הוא בכלל לשון 'דילמא' שמנה רשב"ל.
אגב, הווארט שלך יפה בלי קשר.

עושה חדשות כתב:עוד שם "והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה" גם זה לא הבנתי, מהו הביטוי "יש בהם צורך" ותל"מ.

פי' שיש בהם צורך לכהנים, שהכהנים צריכים לעלות בהם, וממילא יש כאן מעין בזיון לאדם, ועל דרך שמצינו באיסור רקיקה על בגדי חבירו (כשלובשו). ומכאן למדנו ק"ו למבזה את חבירו להדיא.
וכוונת רש"י שאין האיסור מצד בזיון קדושת המקדש, שא"כ אין ללמוד מכאן ק"ו לאדם כמובן, וכן לא מצינו איסור זה בשאר מקומות במקדש (עיין במכילתא כאן, הובא ביל"ש) אלא דוקא באבנים אלו מפני שיש בהם צורך לאדם. ומזה דוקא הק"ו.
[לקוטי שיחות (ליובאוויטש)]

נראה שרש"י נתכווין לאיסור הנפה ונגיעת ברזל במזבח , גם כאשר האבנים אינם גזית, כמבואר במשנה במידות.
ושני חלקים בפסוק , א. לא לבנות מזבח מאבני גזית. ב. השמר פן תניף ברזל על המבח ותחללו.

מעניין, שברש"י לפנינו כתוב כך, וגם בתרגום, אבל יש מהדורות בהם הדיבור הזה ברש"י מוקף בסוגריים, והמילה "דלמא" בתרגום נמחקה. כנראה הבחור-הזעצער לא הבין את הענין, כמוני.

אגב, מעניין לציין את דברי הרס"ג במשלי, ז"ל "...הזכיר מכל החלשים את האלמנה כמו שהזכיר מכל הברזל חרב שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחלליה ומכל האלילים מולך..."