פורום אוצר החכמה

בתרגום שלפנינו ברוב החומשים מתורגם: "ותתמנע מלמשבק ליה", אולם רש"י בסוף פרושו לפסוק כותב: "מלמשקל ליה - מליטול משאו ממנו" ומדוע נקט רש"י לשון ארמית בתחילה?
בתאג' ובחומשים שהעתיקו משם התרגום הוא: "ותתמנע מלמשקל ליה" ובהמשך "עזוב תעזוב עמו" מתורגם כלפנינו "משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי ותפרוק עמיה" וראיתי שהרב מאזוז העיר שגירסת רש"י והתאג' נראית נכונה על פי מה שהתרגום בסוף הוסיף "מה דבלבך עלוהי" ואם הצדק היה עם גירסת החומשים היה צריך להוסיף זאת גם בהתחלה (תתמנע מלמשבק מה דבלבך עלוהי")

נראה שהנוסח 'ותתמנע מלמשבק ליה', נובע ממגמת המעתיקים במקומות רבים, מתוך בורות, 'להשוות' את נוסח התרגום לנוסח המקרא, בחשבם שהתרגום מוטעה, ולא הבינו, שהתרגום פעמים רבות מתרגם לפי הענין, או שמתרגם לפי המתאים בלשון הארמי.

וכאן, כיון שראו בנוסח המקרא 'וחדלת מעזוב לו' לא הבינו הכיצד התרגום הוא 'ותתמנע מלמשקל ליה'; כיצד 'מלמשקל' נהיה תרגום של 'מעזוב'.

ולכן הגיהו 'מלמשבק' שהוא תרגום לשון עזיבה בדרך כלל.

ואעתיק מה שכתבתי בפורום במקום אחר:
...רואים אנו כאן את דרך המדפיסים, להשוות את לשון התרגום ללשון המקרא. ומגמה זו בולטת בעוד הרבה מקומות, ואציין דוגמא אחת [מתוך ההקדמה לתרגום המדוייק שהו"ל הרב מיכאל פוזן שליט"א]:
כשכתוב בפסוק "ונכרתה הנפש ההיא" (שמות יב, טו ועוד) מתרגם אונקלוס "וְיִשְׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא" כי 'נפש' פירושו 'אדם' ובארמית הוא 'אֱנָשָׁא' ולכן מתרגם בלשון זכר שלא כלשון הכתוב. אך המעתיקים בחשבם להשוות את לשון התרגום ללשון המקרא תרגמו בכמה מקומות (בראשית יז, יד; ויקרא ז, כ כא כז; כב, ג; כג, ל) "וְיִשְׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהִיא", שפירושו "ונכרת האדם ההיא"...
(ואמנם במקומות אחרים השאירוהו כתיקונו - שמות יב, טו יט; לא, יד; ויקרא יט, ח; במדבר ה, ו; ט, יג; טו, ל לא; יט, יג כ).

בפרשת צו שמתוגם כמה פעמים "הנפש אשר תאכל" "אנשא די תיכול" זו גם אותה טעות וצ"ל "די ייכול?

כדכד כתב:בפרשת צו שמתוגם כמה פעמים "הנפש אשר תאכל" "אנשא די תיכול" זו גם אותה טעות וצ"ל "די ייכול?

אכן. וכבר ציינתי זאת בהודעתי הקודמת:

אך המעתיקים בחשבם להשוות את לשון התרגום ללשון המקרא תרגמו בכמה מקומות (בראשית יז, יד; ויקרא ז, כ כא כז; כב, ג; כג, ל) "וְיִשְׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהִיא", שפירושו "ונכרת האדם ההיא"...

הקפצה לרגל פרשת השבוע