האם אהרן הכהן ידע שעלול לצאת עגל ???

[הגרח]

כתוב שהנשים לא רצו לתת זהב כלומר שהם הבינו דזה בעייתי ,מצד שני בחומש דברים כתוב שאף באהרן התאנף ה להשמידו, גם בתענית מבואר שלא מתרגמים את חטא העגל וכתבו תוס שזה מפני כבודו של אהרן, שמעתי פעם שאהרן מסר נפש שלא יפלו לגמרי אשמח להרחבת דברים בענין.

[דרומי]

יש ברש"י על הפסוק "ויצר אותו בחרט" שני פירושים, שמהם יוצאת נפק"מ גדולה עד כמה אהרן עשה את העגל. וראה במפרשיו שם בארוכה.

[כדכד]

באבן עזרא משמע שבכלל לא תכנן את זה. כבודו של אהרן הוא בבגלל שנכשלו בגללו גם אם התכוון למשהו אחר

[רון]

מצו"ב חלק מתוך מאמר על פרשת חוקת,

בו נתבאר בס"ד דמה שעשה אהרן הכהן, לא לבד שאין בזה כתם עליו ח"ו אלא אדרבא היה מסירות נפש עבור כלל ישראל. [הדברים נכתבו ע"י מחבר ה"הרהורים - מעולמו של בן ישיבה"]

[אוצר החכמה]

שכחת לצרף

[אפשר]

כמדומה לומר, שאין חילוקים גדולים במקורות בחלקו של אהרן, ודאי לא חטא בנדנוד חטא של ע"ז כמו הערב רב, אבל מצד שני ודאי לא עשה כמעשה חור ליהרג עליו, נמצא שחלקו הוא בסיוע מסויימת לחטא, ובזה שלא עצרו.
כדאי לראות המדרש ויקרא רבה פ"י סי' ג שהביא רש"י שהזכיר הרב דרומי לעיל

רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא פתר קריא באהרן בשעה שעשו ישראל אותו מעשה בתחלה הלכו אצל חור אמרו לו (שמות לב) קום עשה לנו אלהים כיון שלא שמע להן עמדו עליו והרגוהו הה"ד (ירמיה ב) גם בכנפיך נמצאו דם וגו' וזהו דמו של חור (שם /ירמיהו ב'/) לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה על אשר עשו אלה אלהיך ישראל ואח"כ הלכו אצל אהרן אמרו לו קום עשה לנו אלהים כיון ששמע אהרן כן מיד נתיירא הה"ד (שמות לב) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו נתיירא מהזבוח לפניו אמר אהרן מה אעשה הרי הרגו את חור שהיה נביא עכשיו אם הורגים אותי שאני כהן מתקיים עליהם המקרא שכתוב (איכה ב) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ומיד הם גולין ד"א וירא אהרן מה ראה אם בונין הם אותו זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתי ורבינו משה יורד ומעבירה לע"ז ומתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו בשמו של הקדוש ברוך הוא הה"ד (שמות לב) ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר חג לעגל מחר אין כתיב כאן אלא חג לה' מחר ד"א וירא אהרן מה ראה אמר אהרן אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל רבי אבא בר יודן בשם ר' אבא משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ולקח את הסייף לחתך את אביו א"ל פדגוגו אל תייגע את עצמך תן לי ואני חותך הציץ המלך עליו א"ל יודע אני להיכן היתה כוונתך מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני חייך מן פלטין דידי לית את זייע ומותר פתורי את אכיל עשרים וארבע אנונס את נסיב כך מן פלטין דילי לית את זייע ומן המקדש לא יצא ומותר פתורי את אכיל והנותר מן המנחה עשרים וארבעה אנונס את נסיב אלו כ"ד מתנות כו'.

כן כדאי להביא רמב"ן ריש שמיני, יש שם עוד.

וטעם דבר זה, כי בעבור שהיה אהרן קדוש ה' ואין בנפשו חטא זולתי מעשה העגל, היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו, כענין שנאמר (תהלים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד, והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו, ולכך אמר לו הגס דעתך, שלא יהיה שפל רוח כל כך שכבר רצה אלהים את מעשיו. ואחרים מפרשים שהיה השטן מראה לו כן, כמו שאמרו שם, אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שמא ישטינך בביאתך למקדש וכו' בתורת כהנים (שמיני מלואים ג):

וכן לעי' בשמו"ר פמ"ד סי' ז

ד"א זכור לאברהם למה הזכיר כאן משה ג' אבות, א"ר אבין אמר הקדוש ברוך הוא למשה אני מבקש מידך כשם שבקשתי מסדום עשרה העמיד לי מהם עשרה צדיקים ואיני מכלה אותם אמר רבון העולם אני מעמיד לך, הרי אני ואהרן ואלעזר ואיתמר ופנחס ויהושע וכלב, אמר לו האלהים הרי ז' והיכן הג', לא היה יודע מה לעשות אמר לו משה רבון העולם חיים הם המתים אמר לו הן, אמר אם חיים הם המתים זכור לאברהם ליצחק ולישראל הרי עשרה, לכך הזכיר ג' אבות.

עוד שם פמ"ג סי' ו

כך אמר משה להקב"ה למה אתה כועס לא בשביל תורתך באחריותי היא שאני וחבירי נקיים אותה אהרן ובניו יקיימוה.

כדאי לעיין בכל דברי הרמב"ן פרק לב שדן באורך בענין חלקו של אהרן, ואעתיק רק משפט אחד

והזכיר במשנה התורה (דברים שם בפסוק כ) ובאהרן התאנף ה' ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ולא הזכיר בכאן זה כלל, וזה לכבוד אהרן, כי לא רצה משה להזכיר בחייו שהוצרך לתפלתו שלא יבוש, ושם אחרי מותו הודיענו האמת.