גיטין ס ע"א
אמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה.
יש לעיין בסוגיא זו, ואשמח בהערת חברי בית המדרש
[פרשת כהנים - ויקרא כא,א
פרשת לוים - במדבר ח,ו
פרשת טמאים - במדבר ט,א ולתוס' ויקרא כב
פרשת שלוח טמאים - במדבר ה,ז
פרשת אחרי מות - ויקרא טז,א
פרשת שתויי יין - ויקרא י,ח
פרשת נרות - במדבר ח,א
פרשת פרה אדומה - במדבר יט,א]
מבואר ברש"י שח' פרשיות שנאמרו היינו פרשיות הנצרכות לאותו יום, א. התחלת עבודת הכהנים והלוים, ב. ענין הקמת המשכן וקביעת המחנות, ג. פרה אדומה.
לכאו' פ' כהנים פ' לוים פ' נרות ואף פ' שילוח טמאים ופ' פרה אדומה מוכרח שניתנו קודם לעבודה. ופ' אחרי מות ושתויי יין מפורש שניתנו אחר העבודה, ואף פ' טמאים היא אחר שכבר אמר משה לישראל שילוח הטמאים (ובפרט למ"ד מישאל ואליצפן הם). ולתוס' פ' טמאים נאמרה יחד עם שתויי יין. ועי' לקמן.
א. פרשת כהנים.
היינו פרשת אמור אל הכהנים. ורש"י הזכיר בדבריו 'לא יקח לא יטמא מום בו לא יגש' א"כ לכה"פ עד סוף פרק כא. אך לא פירש מה עם פרשיות הנוגעות לכהנים פרק כב - 'וינזרו מקדשי בני ישראל' [לתוס' פרשת 'וינזרו' היא 'פרשת טמאים'] ואף פרק כג שהוא סדר הקרבת הקרבנות במועדים ותחילת פרק כד 'ויקחו אליך שמן זית כתית למאור'. ולפי מש"כ רש"י שפרשת נרות (פרשה שביעית) היינו קרא דתחילת פרשת בהעלותך ולא פרשה זו (שבאמור פרק כד), א"כ יקשה למה יצאה פרשה זו שלא תאמר ג"כ באותו יום, ובכל אופן צריך לבאר כפילותה.
ומ"מ נמצא דפרשת קדושים שקדמה לפרשת אמור, השייכת בהלכותיה לכל ישראל, לא נאמרה באותו היום כסדר הכתוב, ואח"כ כשנכתבה הוקדמה לפרשת אמור, להיות ציוויי כל ישראל קודמין לציויי הכהנים.
ב. פרשת הלוים.
היינו מה שנאמר 'קח את הלוים מתוך בני ישראל' פרשה שאחר פרשת הנרות (פרשה שביעית) שנאמרה בו ביום. ולכאו' אף פרשה קטנה שאח"כ השיכת אף היא ללוים 'זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד' נאמרה ג"כ באותו היום, ואף פרשה אח"כ - פרשת טמאים כפירש"י, ונמצא הכל ברציפות [או שהצטרפה לכאן אח"כ כשנכתבה לפי שהיא מענין הלוים] ועי' לקמן.
ג. פרשת טמאים.
לרש"י: היינו מה שנאמר 'ויהי אנשים טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח'. א"כ מה שנאמר קודם לכן 'וידבר ה' אל משה בשנה השנית בחודש הראשון ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו'. היינו ביום א' לחודש ביום הקים המשכן, והוקדם כל זה להמשך 'ויהי אנשים טמאים', להורות שבאותו יום שאלו על פסחם וקיבל משה ההוראה ע"ז 'דבר אל בני ישראל איש כי יהיה טמא לנפש'.
ולכאו' כל זה היה צריך להמנות כפרשה על ח' פרשיות, שבהכרח נאמר קודם לפרשה שניה, דמנין להם לשאול על מצות פסח קודם שנצטוו כן בשנה שניה, ואפשר באמת שהכל אחד ונקרא כפרשה אחת, אך לפי"ז פרשה זו נאמרה עם הפסק שאילת הטמאים על דינם.
אחר שלושת פרשות אלו (פרשת נרות, לוים וטמאים) את"ש מ"ש אח"כ 'וביום הקים את המשכן' וכו' (ט, טו-כג) שהוא סיפור דברים איך התנהל חנייתם ונסיעתם לאחר הקמת המשכן. (ואף לתוס' דפרשת 'ויהי אנשים' (במ' ט') נאמרה קרוב לפסח ראשון מכל מקום צריך לאמר כן), שלאחר שהוקם הגיע זמן לפרש סדר הנסיעה ולכך נאמר פרשת חצוצרות (י, א-י) שהם לצורך איסוף המחנות ונסיעתם. ואחרי כן נתפרש איך נצטוו ואיך נסעו: ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת וכו' (י, יא-לו).
ולפי"ז מבואר מה שנתפרש בתחילת חומש במדבר מעניני המסעות, שהן נאמרו ונעשו מאחד לחודש השני, עד יום עשרים לחודש שני אז נסעו (י,יא), ובכללם כמה פרשיות בענין הלוים, וכולם (א,א - ח,ה) היו לאחר פרשת לוים זו (ח,ו), שנאמרה ביום א' לחודש הראשון.
נמצא דעבודת הלוים התחילה ביום א' בניסן, שבאותו יום נאמר טהרתם והתחילו בעבודה (לא פורש בקרא מהי עבודתם, וברש"י עה"ת 'למשא ולשיר'). ומ"מ לא נאמר סדר פדייתם תחת בכורי ישראל (ד,מ) רק בחודש השני אחר שנפקדו כל ישראל וחנו במקומם. ושם נתפרט מינויים למשא המשכן וכליו. וכבר עמד ע"ז החזו"א (או"ח קכה, ח) על מה שפירש הרמב"ן לפשוטו של מקרא, דפרשה זו של טהרת הלוים היתה לאחר פרשיות דלעיל, דלפי דברי הגמ' לפירוש רש"י, פרשה זו נאמרה בא' דחודש ראשון.
והנחה זו קצת קשה מהכתובים, דבפרשת הלוים (ח,טז) נאמר: כי נתנים נתנים המה לי מתוך בני ישראל תחת פטרת כל רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אתם לי: כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם לי: ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל: ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש: מבואר שהם כבר נלקחו וניתנו לאהרן.
והיינו מה שנאמר (ג,ו) אל משה: הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו: ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן: ושמרו את כל כלי אהל מועד ואת משמרת בני ישראל לעבד את עבדת המשכן: ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל:
ומה שנאמר אח"כ (ג,יב): ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים: הוא הקדמה למה שנאמר אח"כ (ג, מ-מה): ויאמר ה' אל משה פקד כל בכר זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמתם: ולקחת את הלוים לי אני ה' תחת כל בכר בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל: ויפקד משה כאשר צוה ה' אתו את כל בכור בבני ישראל: ויהי כל בכור זכר במספר שמת מבן חדש ומעלה לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים: וידבר ה' אל משה לאמר: קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים אני ה':
א"כ פשטות הלשון שפרשת הלוים שבבעלותך (ח) היה לאחר שכבר 'נלקחו' הלוים להיות תחת כל בכור בני ישראל, ואחר שכבר 'ניתנו' לבני אהרן לשמר משמרתם. אלא שא"כ אין לך 'פרשת הלוים' שאפשר ליישבה בדברי הגמ' שנאמרה באותו היום. שבהכרח מניית הלויים (ד,מ) ופדייתם (ד,מד) אחר מניית ישראל היה, ומניית ישראל באחד לחודש השני היה (א,א).
ועוד יש להעיר דלפי הנ"ל שנתחלקו בני קהת גרשון ומררי לתפקידם במשא המשכן וכליו רק בחודש השני הוא חודש אייר, א"כ איך נאמר בפרשת הנשיאים (ז, ד-ט) שחילק משה העגלות כפי עבודתם. אלא צריך לומר שקרא זה, כיון שנסדר אחר פרשת בהעלותך קיצר דבריו, ובכלל מה שנאמר כאן 'ונתתה אותם אל הלוים איש כפי עבודתו' שפירש לו מה שעתיד להורות לו בחודש שני סדר עבודת בני הלוים.
ויאמר ה' אל משה לאמר: קח מאתם והיו לעבד את עבדת אהל מועד ונתתה אותם אל הלוים איש כפי עבדתו: ויקח משה את העגלת ואת הבקר ויתן אותם אל הלוים: את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם: ואת ארבע העגלת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי כפי עבדתם ביד איתמר בן אהרן הכהן: ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו: