פורום אוצר החכמה

בפרשת בהעלותך לאחר נבואת אלדד ומידד קורא יהושע למשה אדוני משה כלאם. בפשטות כוונתו לכלוא אותם בבית הסוהר. מה הטעם בעונש זה דווקא?
אולי יש לפרש, שהרי אמרו חז"ל שנבואתם היתה משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. וידועים דברי מרן הגרי"ז לגבי נבואת שמואל לשאול קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך, שנבואה לרעה יכולה לחזור אך נבואה לטובה איננה חוזרת, ולכן אם הנבואה היתה כוללת רק בשורה רעה לשאול היתה יכולה לחזור, אך מאחר וכללה גם בשורה טובה לדוד אי אפשר עוד להחזירה, ועל כן אמר שמואל וגם נצח ישראל לא בן אדם הוא להנחם.
וכבר פירשו רבים לפי זה גם כאן, שהנבואה למשה היא לרעה אך ליהושע היא לטובה, ולכן איננה יכולה לשוב. [ושמעתי בשם הג"ר שמעון אשר גולדברג שליט"א שלפיכך התבטא יהושע בחריפות גדולה נגד אלדד ומידד, כדי להראות שמבחינתו זו גם כן נבואה לרעה, ועדיף לו שמשה יכניס מאשר שהוא יכניס. שוב ראיתי כעין זה בכמה ספרים באוצר החכמה].
ואולי יש לבאר שמהאי טעמא גופא ביקש יהושע ממשה שיכלאם. דהנה איתא ברמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה שאפילו נבואה לטובה יכולה לחזור אם נאמרה רק בין הנביא לה' ולא התפרסמה לרבים. וכך מבאר הרמב"ם מדוע חשש יעקב שמא יגרום החטא אפילו שהקב"ה הבטיח לו שישמור עליו מכל רע. ומעתה יש לומר כי יהושע הציע למשה לכלוא את אלדד ומידד לפני שנבואתם תספיק להתפרסם עוד ברבים, וכך תוכל להתבטל אפילו שהיא עוסקת גם בטובתו של יהושע. ואולי מטעם זה מדגישה התורה שהנער (גרשם בן משה) רץ להודיע על כך. מדוע היה צריך לרוץ? כדי שיספיקו לעצור את נבואתם לפני שיספיקו לדרשה ברבים.
ועיין במושב זקנים שלא היה כאן דין של כובש נבואתו כי לא נאמרה להם הנבואה מלכתחילה להגידה ברבים.

נפלא ביותר! יישר חילכם.

ביסוד הענין דנבואה לטובה אינה חוזרת רק אם נאמרת לכלל, יעוי' עוד בהוספות לכ' הגרי"ז פר' פינחס.

חן חן על הפירוש הנאה !

יש להעיר דלפי"ז ק"ק מה ענה משה ליהושע "ומי יתן כל עם ה' נביאים" ?
ואולי אפשר דכוונתו היתה ומי יתן שיהא זה מפורסם ע"י כל עם ה' ותתקיים הנבואה כרצון ה'.

מאד יפה.

ומה שהקשה ה"אש משמים" אינו קשה.

מכיון שהיה כאן שני הקפדות מצד "יהושע" א. תוכן הנבואה, ב. עצם מציאות שיש נביאים חוץ ממשה.

ומה שענה משה רבינו "ומי יתן כל עם ה' נביאים" זה לגבי ההקפדה השניה ולא לגבי ההקפדה הראשונה.

ומדוע באמת הקפיד יהושע שלא יהיו עוד נביאים??

יהושע היה חסיד אמיתי של משה...

כפי שביאר רש"י, הבעייה לא היתה בעצם קיומם של עוד נביאים (שהרי אז ממש האציל ה' מרוח משה על שבעים זקנים), אלא על זה שנראה היה שנבואתם של אלדד ומידד לא נשפעה מכח משה (שהרי נשארו במחנה), ויהיה זה פגם בהבנת גודל נבואת משה, ושאין נבואה (לכה"פ בדורו, וע"פ האמת גם אחריו) שאינה מכוחו. ומשה השיב דאדרבה, מי יתן והיה כל ה' נביאים מעצמם כי יתן ה' את רוחו עליהם בלא שיהא משה ממוצע בין ה' לבינם.

לגבי עצם הפשט ב"כלאם" - הנה לכאורה לא מצינו עונש של כלא בעונשי התורה, ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ.

ובפשטות התכוון יהושע ע"ד שהיה במקושש עצים שנאמר "ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה ייעשה לו", כלומר: הכליאה היתה כמעצר זמני עד שיבררו את דינו. ואף כאן, היה ברור ליהושע שהם ראויים לאיזה 'פסק', ולכן אמר שבינתיים יניחו אותם במשמר.

דרומי כתב:לגבי עצם הפשט ב"כלאם" - הנה לכאורה לא מצינו עונש של כלא בעונשי התורה, ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ.

ובפשטות התכוון יהושע ע"ד שהיה במקושש עצים שנאמר "ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה ייעשה לו", כלומר: הכליאה היתה כמעצר זמני עד שיבררו את דינו. ואף כאן, היה ברור ליהושע שהם ראויים לאיזה 'פסק', ולכן אמר שבינתיים יניחו אותם במשמר.

נראה פשוט שכן האמת.
וכן מצאנו אצל המכה את חבירו, שחובשין אותו עד שיראו אם יחיה או ימות.

דרומי כתב:לגבי עצם הפשט ב"כלאם" - הנה לכאורה לא מצינו עונש של כלא בעונשי התורה, ויש בזה אריכות דברים ואכ"מ.

ובפשטות התכוון יהושע ע"ד שהיה במקושש עצים שנאמר "ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה ייעשה לו", כלומר: הכליאה היתה כמעצר זמני עד שיבררו את דינו. ואף כאן, היה ברור ליהושע שהם ראויים לאיזה 'פסק', ולכן אמר שבינתיים יניחו אותם במשמר.

העוקב אחר ההיקרויות השונות של 'משמר' ושל כלא בכל התנ"ך כולו, מבין ש'משמר' הוא המקביל ל'מעצר' של ימינו, בשונה מכלא שהוא כמו בלשוננו היום.
וכמו אז, גם בימינו יש הטועים מחוסר ידיעה או הבנה ומזהים את פעולה זהה לשתי מטרות שונות כפעולה שמטרתה אחת.

אין עתותי כעת בידי לבדוק את כל מופעי שורש כ.ל.א. בתנ"ך, אבל במלכים (א' כב כז) כאשר צוה אחאב לשים את מכיהו בבית הכלא - אין הכונה למעצר?

אכן חריג גם בהקשר זה, אך התיאור הכללי שם (כולל ההוראה: "האכילוהו לחם צר ומים לחץ") נוטים לענישה ולא למעצר לשם בירור.

ראיתי בס' אחד ואיני זוכר מקומו שטענת יהושע הייתה שכיוון שאלדד ומידד התנבאו באותה לשון משה מת ויהושע מכניס ע"כ הם נביאי שקר. ומשה רבנו ענה לו המקנא אתה לי דהיינו שהם זכו להיות מושפעים בנבואה בדרגה גבוהה שראו כעין אספקלריא המאירה [ולא ממש כנבואת מרע"ה כמובן] ולכן הם נתנבאו באותו לשון.