המרחק מעיר אטוואצק לווארשא הוא מרחק גדול מאד שהרוצה לילך מהכא להתם יש לו ליסע בבא"ן. אך משעלה אדם באטוואצק על גבי הבא"ן, כבר אומרים עליו שהוא נמצא על ה'ווארשעווער באן', אף אם עדיין רחוק הוא מווארשא כרחוק מזרח ממערב.
כמו כן המתחיל לילך בדרכי הקדושה, אף אם עדיין דרך ארוכה לפניו, כבר נקרא 'קדוש'. (הרה"ק הקדושת ציון מבאבוב זצ"ל).
וכמו שאמר הרה"ק 'הבית אברהם זי"ע עה"פ 'והתקדשתם והייתם קדושים', שיש לנו ללמוד מדרכי השיכור, כי מתחילה ישתה מעט, ואח"כ עוד מעט, ועוד ועוד... עד שנכנס להקרא 'שיכור', כמו כן בעניני קדושה, תחילה יקיים 'והתקדשתם', מעט, ועוד קמעא, ועוד קצת, עד שיגיע למדרגת הקדושה הראויה.
מספרים בעלי המשנה על התנא האלוקי רבי עקיבא (אבות דר"נ פ"ו ב) 'מה היתה תחילתו של רבי עקיבא, אמרו, בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר ואמר, מי חקק אבן זו [היינו שהבחין שם באבן חלולה ולא הבין מי עשה את החור והחלל בתוך האבן]. אמרו לו, הלא המים שנופלים תדיר עליה בכל יום... אי אתה קורא אבנים שחקו מים... מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך [המים שהם רכים ואין בהם ממש] פסל את הקשה [עשו חור באבן שהוא קשה] דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקן את לבי שהוא בשר ודם, מיד חזר ללמוד תורה'. וההמשך ידוע שלבסוף נעשה רבן ומאורן של ישראל ו'ממנו יצאה תורה לישראל', בהעמידו כ"ד אלפי תלמידים ותורה שם בישראל.
בעובדא זו ביאר רבי ישראל סאלאנטער זצ"ל (אור ישראל דף מ"ז) כי הנה רבי עקיבא בראשית ימיו היה עם הארץ גמור ולא ידע אפילו צורת אות, ולאחר שהתחיל ללמוד מבראשית, ולא הבין את הנלמד, אמר לעצמו, הנה לריק כל יגיעתי ואם כן מה לי להוסיף וללמוד, וכבר חשב לנטוש אהלי תורה. באותה שעה נזכר בטיפות המים שחוררו את האבן, ועשה חשבון לעצמו. הן בראותי טיפת מים הנוטפת על הסלע נראה לי הדבר שאינו מועיל מאומה, כי מה בכוחה של טיפת מים קלה לפעול על סלע איתן, אך האמת אינו כן, כי באם לא הייתה הטיפה הראשונה פועלת איזה תועלת היאך נעשה לבסוף חור גדול כזה, והרי רבבות טיפות מים שכל אחת אינה פועלת מאומה אף כולם יחדיו בצירוף אינם פועלים מאומה, ואם המציאות היא שלאחר רבי רבבות טיפות נעשו גדול.. באבן - מכאן ראי' שאף הטיפה הראשונה כבר פעלה איזה תועלת לחורר האבן, על אף שאין נראה פעולתה כלל, וכיו"ב הוא בכל דבר. אולם אם מתחבר לעולם החיצוני ומקושר אתם, נבצר ממנו כל זאת ולא יימלט שיתנתק מהם.
בפרשתן (כד, ה) רואים שבלעם הרשע אמר 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל' וברש"י מה טובו אוהליך יעקב נאמר על זמן שבית המקדש היה קיים ומשכנותיך ישראל נאמר על אחר החורבן המר, ולכאורה היה צריך לכתוב ההיפך דעל זמן שבית המקדש קיים היה צריך לומר 'אוהליך ישראל' כי השם ישראל מורה על מדריגה נעלה יותר מיעקב, ואילו על ימינו אנו שאנו בשפל המצב בסתר המדריגה היה לו לומר 'משכנותיך יעקב', אלא אומר הרה"ק השפתי צדיק מפילץ זי"ע שבימינו אנו כל דבר קטן וכל פעולה זעירה של מצווה או מעשה טוב, יש לה חשיבות הרבה הרבה יותר מפעולה באותם הימים שבית המקדש היה על מכונו, ולכן מכנה הכתוב את דורינו אנו 'ישראל' כי עתה מתקבל לנחת רוח כל נדנוד עבודת הק' ביתר שאת משהיה אז בביהמ"ק, וכ"כ למה כיון שכעת הדבר עולה בקושי הרבה יותר, כי עבודתינו בזמן זה היא מקובלת ומרוצה ביותר לפני שוכן מרומים.