בתיבת גומא פרשת בלק מה אזעום לא ה' בגמ' ברכות ז' א' כי ל"ת ענשינן תמיד משא"כ עשה לא מענישים אלא דעידנא דריתחא ועל לאו לא עברו בנ"י רק על עשה שייך שלא יהיו זהירים לעשותו ולכן לא זעם ה' וממילא לא היה שייך שייענשו בני ישראל.
והביא הפמ"ג מתוס' מנחות מא א שרק במ"ע שאינה חיובית מענישים רק בעידנא דריתחא אבל במ"ע חיובית מענישים בכל זמן, ולפו"ר כוונת הפמ"ג לומר שגם במ"ע חיוביות ודאי נזהרו בני ישראל ורק במ"ע שאינן חיוביות אלא קיומיות שייך שלא יהיו זהירים וע"ז ייענשו בעידנא דריתחא ולכן לא זעם ה' כדי שגם על אופן זה א"א יהיה להענישם.
ולכאורה קשה הרי בנ"י לא מלו את עצמם וגם לא קיימו קרבן פסח, וצ"ל שחשיבי כאונסים משום חולשא דארעא ורוח צפונית. וחזינן לכאורה שני חידושים:
א. מבטל עשה באונס גם לא מענישים אותו בעידנא דריתחא.
ב. אע"פ שהאונס נגרם מחמת עצמם מ"מ חשיבי כאנוסים לענין זה.