פורום אוצר החכמה

במדבר פרק לו
ז וְלֹא-תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמַּטֶּה אֶל-מַטֶּה: כִּי אִישׁ, בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו, יִדְבְּקוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ט וְלֹא-תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה, לְמַטֶּה אַחֵר: כִּי-אִישׁ, בְּנַחֲלָתוֹ, יִדְבְּקוּ, מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

שמעתי להאיר דהשרש ד.ב.ק. מופיע בתנ"ך בהקשר שיש צורך לאהבה כגון "ודבק באשתו" "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם" "לדבקה בו".
והנה אף בירושת הארץ נקטה התורה שרש זה בכדי להורות דאין רק צורך ליישב את הארץ גרידא, אלא יש צורך לדבוק.
(אמנם יש לעין במגילת רות במאי דכתיב וְכֹה תִדְבָּקִין, עִם-נַעֲרֹתָי.)
אשמח מאד באם מישהו יכול להוסיף בענין משמעות מילה זו בתנ"ך.

לכאורה וכשנצטווינו על אהבה נאמר "ואהבת את ה'" "ואהבת לרעך כמוך" [ולא ודבקת וכו'], אלא הדביקות היא פעולה המביאה לתוצאה של אהבת הדבר שנדבק בו כנ"ל כשזו המטרה, [אך אינה מחייבת שזה כך יקרה], וכן הדביקות היא ביטוי להבעת אהבה כאדם הפוגש בחבירו שמחבקו ומנשקו.