וזאת הברכה - בעל הטורים - חשד השבטים באשר שגילה את מכירת יוסף- פרשת ויגש

[שייף נפיק]

בעל הטורים כתב (לג כד) ברוך מבנים אשר. לכך בירכו משה בדברים הללו, לפי שכשמכרו האחים את יוסף החרימו שלא יגלו אותו, וסרח בת אשר מנא ידעה אם לא מאביה, דשותא דינוקא או מאבא או מאמא, ועמדו ונידוהו..."
צ"ב דהלא החושד בכשרים לוקה בגופו, ואיפה מצינו שנענשו על זה?

[אוצר החכמה]

לא הבנתי למה היו חושד בכשרים. הכוונה שבאמת הוא לא שמר לגמרי שלא לגלות.
עבר

[קאצ'קלה]

לא הבנתי למה היו חושד בכשרים. הכוונה שבאמת הוא לא שמר לגמרי שלא לגלות.
עבר

בבעל הטורים מובא שידעה ברוח בקודש, לא מאביה.

[אוצר החכמה]

אכן והרב שייף ונפיק השמיט את המילים האלו כשהעתיק את הטור. אבל עדיין מסתבר שכיוון שלא היה להם לחשוב שיודעת ברוה"ק לא מיקרי חושד בכשרים.

[החושב]

ואיפה מצינו שנענשו על זה?

לא כ"כ הבנתי את השאלה.
א. אנחנו יודעים ממש מעט מאוד מקורות חייהם של אישי התנ"ך בכלל והשבטים בפרט - רק את הפרטים הבודדים שהתורה והחז"ל גילו לנו. לכן לא נראה לי שאפשר לשאול "איפה מצינו".
ב. אם כתוב 'כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה יוצאים ממנה מלכים ונביאים' שייך להקשות שהרי מצאנו איזו כלה ממש צנוע, ולא מצאנו שיצאו ממנה מלכים ונביאים?
החז"ל מגלים לנו שדבר מסוים מסוגל לעניין מסוים. לא נראה לי שהגיוני לצפות שזה יעבוד בצורה של חוק ולא יעבור.

[אוצר החכמה]

לא לזה הוא התכוון. אלא סבר שאם רמוז חטאם ראוי שיירמז גם ענשם. אבל מלבד מה שכתבתי אתה צודק שצריך להביא ראייה על הרעיון.

[בינוני]

בענין זה מעניין מה שכתוב בספר הגלגולים פרק מ"ב:

מצאתי כתוב בספר קבלה מקדמון אחד זה לשונו. וי' הרוגי מלוכה שהיו עשרת השבטים בשביל מכירת יוסף.
כי ר' אלעזר בן שמוע היה ראובן שנאמר ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש.
ור' עקיבא היה שמעון שקרעו בשרו כמו שקרע הוא הכתונת.
ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול היה לוי שהפשיטו את עורו כמו שהפשיט הוא את הכתונת.
ורשב"ג הנשיא נשחט ונהרג הוא יהודה שאמר מה בצע והיה לו להוליכו אצל אביו.
ויששכר שהי' חכם מכל אחיו ולא מיחה בידי אחיו נשרף וס"ת עמו שהוא ר' חנינא בן תרדיון.
ור' חוצפית המתורגמן היה זבולון על כי חצף הדבר לעשותו.
ר' יהודה בן בבא היה דן כי כן דנו אותו ליהרג על כי סייע להעלותו מן הבור ומכרו.
ור' יהודה הנחתום היה אש"ר על כי מזרעו יגלו הסוד על כן חתכו לשונו וראה אלישע אחר בפי כלב.
ור' אלעזר בן דמא היה גד (עד כאן מצאתי כתוב).

וכאן מפורש שהייתה תביעה ממשית על [זרעו של] אשר שגילו את הסוד, עד שמטעם זה נחתך לשונו של התנא שכיפר על אשר.