אדני השדה
פורסם: א' נובמבר 19, 2017 12:00 am
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: (בראשית כה' כז')
יש להבין מה פירוש הכתוב שעשיו היה 'איש שדה', (עי' ברש"י). וביאר הגר"א, שהכתוב מספר לנו שעשו היה יודע איך לצוד את 'איש השדה' הנקרא 'אדני השדה' הנאמר, שהרי אף אחד לא יכול להתקרב אליו מכיון שהוא טורף כל הקרב, וכשרוצים להורגו יורים בחבל טבורו, ועשו ידע איך לצודו חי.
מהו היצור הנקרא בחז"ל בשם 'אדני השדה', על כך בעז"ה במאמר שלפנינו.
כתוב בתורה (במדבר יט' יד): זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. אדם מת הנמצא באוהל, כל מה שבתוך האוהל הן אדם הן כלים או אוכלים - נטמאים הם, מפני שטומאת המת מתפשטת בכל האוהל ומטמא כל מה שבתוכו. המשנה במס' כלאים (פ"ח מ"ה) מביאה מחלוקת תנאים, האם 'אדני השדה' (וי"ג 'אבני השדה') שמת דינו כאדם ומטמא באוהל, וכך סובר רבי יוסי, ואפי' שאינו כאדם ממש אלא הוא חיה בצורת אדם הגדל בשדה (כמו שנבאר בהרחבה לקמן), בכ"א רבי יוסי ס"ל, שהוא מטמא באוהל ולומד זאת מהפסוק (שם): 'וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה' באדם שגדל בשדה. או שנאמר ש'אדני השדה' דינו כחיה, וכשמת נבלתו אינה מטמאה באוהל וכך סובר תנא קמא, ואע"פ שדומה לאדם בפרצופו ואיבריו, אפילו הכי כשמת, דינו רק כשאר נבילות ואינו מטמא באוהל.
ומהו 'אדני השדה'? כתב הרמב"ם, שהם חיות הדומות לבני אדם, ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודיבורו דומה לדבור אדם. ושמו 'אל נאנס' בלשון ערב. ומגידים מענייניו בספרים דברים רבים, עכ"ל. הר"ש משאנץ הביא דברי הירושלמי (כלאים פ"ח הל' ד'): אמר רבי חמא ברבי עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא טעמא דרבי יוסי [טעמו של רבי יוסי שסובר ש'אדני השדה' שמת מטמא באוהל, דכתיב]: וכל אשר יגע על פני השדה (במדבר יט'). בגדל מן השדה. כלומר מין אדם הוא. א"ר, בר נש דטור הוא [אדם הגדל בהר] והוא חיי מטיבורא [חייותו כשטבורו מחובר לארץ] פסק טיבורא לא חיי [וכנפסק טבורו מן הארץ, מיד הוא מת]. ושמעתי בשם הר' מאיר ברבי קלונימוס מאשפירא, שהיא חיה ששמה 'ידוע' והיא ידעוני דקרא (ויקרא כ' כז'. עי' בגמ' סנהדרין סה' ע"ב), ומעצם שלה עושין כמין כשפים. וכמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדל אותה החיה ששמה 'ידוע' כעין אותם קישואין ודלועים, אלא ה'ידוע' צורתו כצורת אדם בכל דבר בצורת פנים וגוף וידיים ורגלים ומטיבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש, ואין כל בריה רשאי ליקרב כמלא החבל שטורפת והורגת כמלא החבל, ורועה כל סביבותיה [פי' מזונה הוא, שהיא רועה בשדה מן העשבים עד היכן שהחבל מגיע]. וכשבאין לצודה אין אדם רשאי לקרב אצלה אלא גוררין [ויש גורסים: מורים אותה, דהיינו יורים על החבל] אל החבל עד שהוא נפסק והיא מיד מתה, ע"כ.
רבינו עובדיה מברטנורה פירש מהו אדני השדה: חיה הגדילה בשדות וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה, ושמה ידוע והוא ידעוני הכתוב בתורה, ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ וצורתו צורת אדם בפרצוף ידים ורגלים ואין כל בריה רשאה לקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד ואליו רמז (באיוב ה'): כי עם אבני השדה בריתך, ע"כ.
*******************
נאמר בתורה (ויקרא כ' כז'): וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בם. במשנה במס' סנהדרין (ס"ה ע"א) אמרינן: וידעוני, זה המדבר בפיו, הרי אלו בסקילה. ופירש רש"י שם: חיה אחת יש ששמה 'ידוע', ומכניס ממנה עצם לתוך פיו והעצם מדבר מאליו ע"י כשפים, עכ"ל. ורבינו עובדיה מברטנורה כתב: וידעוני - חיה ששמה ידוע וצורתה כצורת אדם בפניה וידיה ורגליה. והיא מחוברת בטבורה לחבל היוצא מן השורש שנשרש בארץ שמשם חיותה. וכשרוצים לצוד אותה מורים בחצים אל החבל עד שהוא נפסק, והיא מתה מיד. והיא קרויה בלשון חכמים 'בר נש דטור'.
התפארת ישראל (במס' כלאים שם) פירש, ש'אדני השדה' הוא, מין קוף גדול בקומת וצורת אדם ממש, רק שזרעותיו ארוכים ומגיעין עד ברכיו ומלמדין אותו לחטוב עצים ולשאוב מים וגם ללבוש בגדים כבן אדם ממש ולהסב על השולחן ולאכול בכף ובסכין ובמזלג, ובזמנינו אינו מצוי רק ביערות גדולות שבאפריקא, אולם כפי הנראה היה מצוי גם בסביבות ארץ ישראל בהרי הלבנון ששם גם בזמנינו יש יערות גדולות מארזי לבנון המפורסמים. ועוד כתב שם, שאין לתמוה שאינו (אדני השדה) בנמצא בספרי הטבע, כי כמו כן נמצא בתחתית ארץ עצמות מכמה ברואים שנאבד זכרם כמו וכו', וע"ש עוד מה שכתב בזה הענין (וע"ע בספר מעשה טוביה – עולם הקטן פרק י').
במכת ערוב נאמר בפסוק (שמות ח' יז'): כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ. ויש להבין מה כוונת הפסוק 'וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ', הרבה פירושים נאמרו בזה. וביאר בספר חנוכת התורה, שהרי במכת ערוב באו כל סוגי החיות, וגם 'אדני השדה' הייתה צריכה לבוא למצרים, ולכאו' איך תבוא, הלא ברגע שתתנתק מן הארץ תמות, אלא זהו שאמר הכתוב 'וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ' שבאה עם האדמה שהיתה מחוברת אליה למצרים.
*******************
[בספר עץ חיים (לרבי חיים ויטאל. ח"ב היכל השביעי, השער הראשון) איתא, שבכל דבר יש ממוצע. דוגמת מה שכתבו חכמי הטבע, כי בין הדומם והצומח הוא הקוראל"י הנקרא אלמוגים. ובין הצומח והחי הוא אדני השדה הנזכר במסכת כלאים (פ"ח מ"ה) שהוא כמין כלב גדל בקרקע, וטבורו נשרש בקרקע ויונק משם, וכשחותכין הטבור שלו מת. ובין החי והמדבר הוא הקוף, ע"ש].
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)
יש להבין מה פירוש הכתוב שעשיו היה 'איש שדה', (עי' ברש"י). וביאר הגר"א, שהכתוב מספר לנו שעשו היה יודע איך לצוד את 'איש השדה' הנקרא 'אדני השדה' הנאמר, שהרי אף אחד לא יכול להתקרב אליו מכיון שהוא טורף כל הקרב, וכשרוצים להורגו יורים בחבל טבורו, ועשו ידע איך לצודו חי.
מהו היצור הנקרא בחז"ל בשם 'אדני השדה', על כך בעז"ה במאמר שלפנינו.
כתוב בתורה (במדבר יט' יד): זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. אדם מת הנמצא באוהל, כל מה שבתוך האוהל הן אדם הן כלים או אוכלים - נטמאים הם, מפני שטומאת המת מתפשטת בכל האוהל ומטמא כל מה שבתוכו. המשנה במס' כלאים (פ"ח מ"ה) מביאה מחלוקת תנאים, האם 'אדני השדה' (וי"ג 'אבני השדה') שמת דינו כאדם ומטמא באוהל, וכך סובר רבי יוסי, ואפי' שאינו כאדם ממש אלא הוא חיה בצורת אדם הגדל בשדה (כמו שנבאר בהרחבה לקמן), בכ"א רבי יוסי ס"ל, שהוא מטמא באוהל ולומד זאת מהפסוק (שם): 'וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה' באדם שגדל בשדה. או שנאמר ש'אדני השדה' דינו כחיה, וכשמת נבלתו אינה מטמאה באוהל וכך סובר תנא קמא, ואע"פ שדומה לאדם בפרצופו ואיבריו, אפילו הכי כשמת, דינו רק כשאר נבילות ואינו מטמא באוהל.
ומהו 'אדני השדה'? כתב הרמב"ם, שהם חיות הדומות לבני אדם, ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודיבורו דומה לדבור אדם. ושמו 'אל נאנס' בלשון ערב. ומגידים מענייניו בספרים דברים רבים, עכ"ל. הר"ש משאנץ הביא דברי הירושלמי (כלאים פ"ח הל' ד'): אמר רבי חמא ברבי עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא טעמא דרבי יוסי [טעמו של רבי יוסי שסובר ש'אדני השדה' שמת מטמא באוהל, דכתיב]: וכל אשר יגע על פני השדה (במדבר יט'). בגדל מן השדה. כלומר מין אדם הוא. א"ר, בר נש דטור הוא [אדם הגדל בהר] והוא חיי מטיבורא [חייותו כשטבורו מחובר לארץ] פסק טיבורא לא חיי [וכנפסק טבורו מן הארץ, מיד הוא מת]. ושמעתי בשם הר' מאיר ברבי קלונימוס מאשפירא, שהיא חיה ששמה 'ידוע' והיא ידעוני דקרא (ויקרא כ' כז'. עי' בגמ' סנהדרין סה' ע"ב), ומעצם שלה עושין כמין כשפים. וכמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדל אותה החיה ששמה 'ידוע' כעין אותם קישואין ודלועים, אלא ה'ידוע' צורתו כצורת אדם בכל דבר בצורת פנים וגוף וידיים ורגלים ומטיבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש, ואין כל בריה רשאי ליקרב כמלא החבל שטורפת והורגת כמלא החבל, ורועה כל סביבותיה [פי' מזונה הוא, שהיא רועה בשדה מן העשבים עד היכן שהחבל מגיע]. וכשבאין לצודה אין אדם רשאי לקרב אצלה אלא גוררין [ויש גורסים: מורים אותה, דהיינו יורים על החבל] אל החבל עד שהוא נפסק והיא מיד מתה, ע"כ.
רבינו עובדיה מברטנורה פירש מהו אדני השדה: חיה הגדילה בשדות וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה, ושמה ידוע והוא ידעוני הכתוב בתורה, ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ וצורתו צורת אדם בפרצוף ידים ורגלים ואין כל בריה רשאה לקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד ואליו רמז (באיוב ה'): כי עם אבני השדה בריתך, ע"כ.
*******************
נאמר בתורה (ויקרא כ' כז'): וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בם. במשנה במס' סנהדרין (ס"ה ע"א) אמרינן: וידעוני, זה המדבר בפיו, הרי אלו בסקילה. ופירש רש"י שם: חיה אחת יש ששמה 'ידוע', ומכניס ממנה עצם לתוך פיו והעצם מדבר מאליו ע"י כשפים, עכ"ל. ורבינו עובדיה מברטנורה כתב: וידעוני - חיה ששמה ידוע וצורתה כצורת אדם בפניה וידיה ורגליה. והיא מחוברת בטבורה לחבל היוצא מן השורש שנשרש בארץ שמשם חיותה. וכשרוצים לצוד אותה מורים בחצים אל החבל עד שהוא נפסק, והיא מתה מיד. והיא קרויה בלשון חכמים 'בר נש דטור'.
התפארת ישראל (במס' כלאים שם) פירש, ש'אדני השדה' הוא, מין קוף גדול בקומת וצורת אדם ממש, רק שזרעותיו ארוכים ומגיעין עד ברכיו ומלמדין אותו לחטוב עצים ולשאוב מים וגם ללבוש בגדים כבן אדם ממש ולהסב על השולחן ולאכול בכף ובסכין ובמזלג, ובזמנינו אינו מצוי רק ביערות גדולות שבאפריקא, אולם כפי הנראה היה מצוי גם בסביבות ארץ ישראל בהרי הלבנון ששם גם בזמנינו יש יערות גדולות מארזי לבנון המפורסמים. ועוד כתב שם, שאין לתמוה שאינו (אדני השדה) בנמצא בספרי הטבע, כי כמו כן נמצא בתחתית ארץ עצמות מכמה ברואים שנאבד זכרם כמו וכו', וע"ש עוד מה שכתב בזה הענין (וע"ע בספר מעשה טוביה – עולם הקטן פרק י').
במכת ערוב נאמר בפסוק (שמות ח' יז'): כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ. ויש להבין מה כוונת הפסוק 'וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ', הרבה פירושים נאמרו בזה. וביאר בספר חנוכת התורה, שהרי במכת ערוב באו כל סוגי החיות, וגם 'אדני השדה' הייתה צריכה לבוא למצרים, ולכאו' איך תבוא, הלא ברגע שתתנתק מן הארץ תמות, אלא זהו שאמר הכתוב 'וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ' שבאה עם האדמה שהיתה מחוברת אליה למצרים.
*******************
[בספר עץ חיים (לרבי חיים ויטאל. ח"ב היכל השביעי, השער הראשון) איתא, שבכל דבר יש ממוצע. דוגמת מה שכתבו חכמי הטבע, כי בין הדומם והצומח הוא הקוראל"י הנקרא אלמוגים. ובין הצומח והחי הוא אדני השדה הנזכר במסכת כלאים (פ"ח מ"ה) שהוא כמין כלב גדל בקרקע, וטבורו נשרש בקרקע ויונק משם, וכשחותכין הטבור שלו מת. ובין החי והמדבר הוא הקוף, ע"ש].
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)