פורום אוצר החכמה

מה הזכות של לבן לדרש כריתת ברית עם יעקב שלא ישא נשים על בנותיו, ומדוע יעקב הסכים לו על זה (הרי יעקב לא פחד מלבן אחרי שה' הזהירו. ובלא"ה יתכן שאם זה תליוהו ויהיב לא הוי ברית, ואולי גם לא חילול מוצא שפתיו).
תינח שלא יענה בנותיו ולא יעבור אליו לרעה, כמו שהתחייב לבן ליעקב. אבל מי שייטא דלבן מה יעשה יעקב.
ואולי האבות לא היו קפדנים מלכרות ברית עם שונאיהם, כמו יצחק שכרת ברית עם אבימלך לבקשתו, אחר שאבימלך עבר על ברית שכרת לאברהם אביו עליו ועל זרעו. וה"נ ביעקב (ואולי רק מצד שבלא"ה לא היה בדעתו לישא עוד נשים).

אבא דואג ל(ארבעת )בנותיו, וזכותו לבקש זאת.
ויעקב הסכים לזה - ייתכן שכבר ידע (ברוה"ק של עצמו, או ששמע מלאה - ראה רש"י עה"פ הפעם ילוה אישי אלי) שיישא רק ד נשים, ומה איכפת לו שלבן יחשוב שעושה זאת לכבודו?

מרוח הדברים נראה קצת שלבן חיפש דרך 'לרדת מן העץ' ולהציל את כבודו האבוד, ולכן היה צריך לכל הפחות לצאת עם איזה 'הסכם' ביד...

יעקב אבינו בלא"ה לא נשא אשה על נשיו, רק בהסכמתן, כמ"ש הרד"ק (מלאכי ב' י'), וז"ל: לחלל ברית אבותינו, כי ברית אבות הוא שלא לבגוד באשתו, כי אברהם אבינו אע"פ שלא היו לו בנים משרה, לא בגד בה שישא אשה אחרת עליה, עד שהיא מרצונה אמרה לו בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, וכן יצחק אבינו אע"פ שהיתה רבקה עקרה לא נשא אחרת עליה, וכן יעקב אבינו לא נשא מרצונו אשה על נשיו, עד שהן נתנו לו רשות מדעתן:
ולפ"ז לא היה צורך בכריתת ברית עם לבן, כי אם לבן דורש טובת בנותיו, הרי הם בלא"ה יוכלו שלא להסכים, ויעקב לא יעשה דבר בלי הסכמתן.

בדברי חז"ל מבואר שלולא שבועתו ללבן היה נושא אשה נוספת.

ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמג
וימאן להתנחם [ל"ז, ל"ה] א"ל מתנחמים על המתים ואין מתנחמין על החיים, שאל מין אחד לרבינו אפשר שהמתים חיים אבותיכם אינם מודים ואתם מודים מה כתיב ביעקב וימאן להתנחם אילו היה יודע שהמתים חיים היה ממאן להתנחם, א"ל שוטה לפי שהיה יודע ברוח הקדש שהוא חי ואין מקבלין תנחומין על החי, ד"א אמר יעקב הרי נפרצה ברית השבטים כמה יגעתי להעמיד י"ב כל מעשיו של הקדוש ברוך הוא כנגד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה י"ב חדשים י"ב אבנים באפוד הרי נפרצה ברית השבטים ולא רצה יעקב לישא אשה ולהוליד בן מפני שבועתו של לבן ואם תקח נשים על בנותי וגו':

אז שאלת האשכול מתעצמת

אני חשבתי השבת על רעיון בכיוון אחר. לא בתור תשובה על השאלה אלא סתם.
ידוע מה שהיה אומר הסטייפלער שאדם מבקש את בקשתו האמיתית בסוף. (למי שלא מכיר אדם בא לסטייפלער ומבקש ברכה להצליח בתורה וירא"ש ועוד עניינים בסוף מבקש את הבקשה הגשמית שבגללה בעצם הגיע והיא עיקר כוונתו.)
כך לבן בעצם עיקר כוונתו היתה שאתה לא תעבור את המצבה הזו לרעה כי פחד מיעקב (בפרט אחרי שיגדל ויתעצם בארץ מולדתו) רק קודם הקדים כביכול שדואג לבנותיו. (שהרי לא באמת היה איכפת לו מהם כמו שהעידו הן עצמן הלא נכריות נחשבנו לו).

אוצר החכמה כתב:אני חשבתי השבת על רעיון בכיוון אחר. לא בתור תשובה על השאלה אלא סתם.
ידוע מה שהיה אומר הסטייפלער שאדם מבקש את בקשתו האמיתית בסוף. (למי שלא מכיר אדם בא לסטייפלער ומבקש ברכה להצליח בתורה וירא"ש ועוד עניינים בסוף מבקש את הבקשה הגשמית שבגללה בעצם הגיע והיא עיקר כוונתו.)
כך לבן בעצם עיקר כוונתו היתה שאתה לא תעבור את המצבה הזו לרעה כי פחד מיעקב (בפרט אחרי שיגדל ויתעצם בארץ מולדתו) רק קודם הקדים כביכול שדואג לבנותיו. (שהרי לא באמת היה איכפת לו מהם כמו שהעידו הן עצמן הלא נכריות נחשבנו לו).

מתוק מדבש.

כשם שזכותו לבקש אם תענה את בנותי וכו' - שלא יענם, כך זכותו לבקש שלא יוסיף עליהם - ובכך לקפח את זכותם, שזה נחשב ג"כ קצת לעינוי, הרי לא בכדי נקרא "צרה", ודעת רבי אמי ידוע שזכותה של האשה לבקש שיוציאה ויתן כתובתה, ואע"פ דאנן לא קי"ל הכי, אולי בימיהם היתה זאת תפיסת ההמון. (וע"ע מ"ע פרידמן, ריבוי נשים בחברה יהודית, פעמים 25, שגם בדורות מאוחרים נהגו כדעת ר"א).

בנ"ט להביא את דברי הנצי"ב (בראשית לא טז):

לא חששו שישא יעקב נשים אחרות ויוליד בנים כמו שחשש לבן והשביעו על זה, שידעו באותו צדיק שלא ישא אשה מבנות כנען [ושם פסוק נב] ומאר "לא תעבור", כי ידע לבן שיעקב אם ירצה לישא נשים עוד, לא יקח מבנות כנען ויבא עוד לארם ליקח אחרת

נראה שלבן עשה כמנהג הדורות ההם. ראה אצל ר' ירון, 'בא נא אל שפחתי', דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, כרך ה' 1, ירושלים, 1969 עמ' 8:

איש בער כתב:כשם שזכותו לבקש אם תענה את בנותי וכו' - שלא יענם, כך זכותו לבקש שלא יוסיף עליהם - ובכך לקפח את זכותם, שזה נחשב ג"כ קצת לעינוי, הרי לא בכדי נקרא "צרה", ודעת רבי אמי ידוע שזכותה של האשה לבקש שיוציאה ויתן כתובתה, ואע"פ דאנן לא קי"ל הכי, אולי בימיהם היתה זאת תפיסת ההמון. (וע"ע מ"ע פרידמן, ריבוי נשים בחברה יהודית, פעמים 25, שגם בדורות מאוחרים נהגו כדעת ר"א).

הרי מבואר בילקו"ש דאייתי הרב היכלי שן שמחמת הברית לא יכל יעקב לישא עוד אשה גם אחרי פטירת רחל.