פורום אוצר החכמה

(ישעיהו פי"א, ופס"ה).

וברש"י הביא "ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן".

וחכ"א העירני לדבר נפלא, שבהריגתו של עשיו עצמו ג"כ מצינו את הצירוף הנ"ל, יהודה דן ויוסף.

בתוס' גיטין נה: כ' (ע"פ הירושלמי שם והבבלי בסוטה) על צירוף בין יהודה לחושים בן דן, והרמב"ן בפ' ויחי מביא מיוסיפון שזה היה ע"י יוסף.

ובאמת יוסף ויהודה זה נשמע קשור לענין של משיח ב"י וב"ד, אבל מה הייחוד בשבט דן לענין זה.

ושמא י"ל ע"פ מש"כ רש"י בפ' ויקהל על אהליאב משבט דן, עי"ש.

אשמח לכל הוספה והרחבה.

ראה זוהר ח"ג קצד:

אולי פשוט כי דן ענינו דין (ההוא דאמר דינו דיני כו')

דרומי כתב:אולי פשוט כי דן ענינו דין (ההוא דאמר דינו דיני כו')

"...וכן במשיח אביו מיהודה ואמו מדן, שלכך נקרא יהודה ודן גור אריה שהמשיח יוצא מבין שניהם. וכן אמר יעקב שהמשיח יצא מדן שנאמר דן ידין עמו כאחד, זה המשיח שעתיד לדון כהקב"ה שנקרא אחד, מה הוא דן בלא ראיה ושמיעה כן משיח שנאמר ולא למראה עיניו וגו' ולא למשמע אזניו וגו' (ישעיה י"א ג')" (בראשית רבתי, מט, טז, מהד' אלבק, עמוד 244)

בדיוק בשבת האחרונה הובא בעלים לתרופה, בעמוד הראשון מדור פלאות עדותיך, בשם הרה"ק הרבי רבי יהונתן אייבשיץ שהוכיח מפסוק זה שהאריה בעצמותו הוא בע"ח טהור, אך אין אוכלים את בשרו כיון שהוא מתפטם ממאכלות אסורות נבילות וטריפות.

הא לחמא עניא כתב:בדיוק בשבת האחרונה הובא בעלים לתרופה, בעמוד הראשון מדור פלאות עדותיך, בשם הרה"ק הרבי רבי יהונתן אייבשיץ שהוכיח מפסוק זה שהאריה בעצמותו הוא בע"ח טהור, אך אין אוכלים את בשרו כיון שהוא מתפטם ממאכלות אסורות נבילות וטריפות.

האם הוא מעלה גרה ומפריס פרסה?

באור החיים כתב בענין זה, שהאריה במקורו הוא קדוש, "פני אריה אל הימין", וזה גופא הטעם ש'נפל רחוק וכו'

דרומי כתב:באור החיים כתב בענין זה, שהאריה במקורו הוא קדוש, "פני אריה אל הימין", וזה גופא הטעם ש'נפל רחוק וכו'

היכן כתובים דברי האור החיים הק', בפרשתן או במק"א???????

אור החיים הק' פ' אחרי סוף קאפיטל יז

(האמת שלא ראיתי דבריו בפנים אלא במקורות מאוחרים יותר המצטטים את דבריו ומרחיבים בהם)

עושה חדשות כתב:וחכ"א העירני לדבר נפלא, שבהריגתו של עשיו עצמו ג"כ מצינו את הצירוף הנ"ל, יהודה דן ויוסף.

בתוס' גיטין נה: כ' (ע"פ הירושלמי שם והבבלי בסוטה) על צירוף בין יהודה לחושים בן דן, והרמב"ן בפ' ויחי מביא מיוסיפון שזה היה ע"י יוסף.

והריגתו של עשיו היתה כדי לאפשר את קבורתו של יעקב בארץ ישראל, וכבר כ' הרמב"ן ריש פרשת ויחי ד"מעשה אבות" של העלאת עצמותיו של יעקב לארץ ישראל, הוא "סימן לבנים" של הגאולה העתידה.

רמב"ן בראשית פרק מז
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה - כבר הזכרתי (לעיל מג יד) כי רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום ביד החיה הרביעית (דניאל ז ז) רומי הרשעה, כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם, ויעקב ירד שם מפני הרעב, וחשב להנצל עם בנו בבית אוהב לו, כי פרעה אוהב את יוסף וכבן לו, והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען, כמו שאמרו (לעיל מז ד) לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען. והנה לא עלו, אבל ארך עליהם הגלות, ומת שם ועלו עצמותיו, וזקני פרעה ושריו העלוהו, ועשו עמו אבל כבד. וכן אנחנו עם רומי ואדום. אחינו הסיבונו ביאתינו בידם, כי כרתו ברית עם הרומיים. ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה, ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים, והגלות ארך עלינו מאד, לא נודע קצו כשאר הגליות. ואנחנו בו כמתים אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו, ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה', ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו. ואנחנו נראה בנקמת ה', יקימנו ונחיה לפניו.

עושה חדשות כתב:(ישעיהו פי"א, ופס"ה).

וברש"י הביא "ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן".

וחכ"א העירני לדבר נפלא, שבהריגתו של עשיו עצמו ג"כ מצינו את הצירוף הנ"ל, יהודה דן ויוסף.

בתוס' גיטין נה: כ' (ע"פ הירושלמי שם והבבלי בסוטה) על צירוף בין יהודה לחושים בן דן, והרמב"ן בפ' ויחי מביא מיוסיפון שזה היה ע"י יוסף.

ובאמת יוסף ויהודה זה נשמע קשור לענין של משיח ב"י וב"ד, אבל מה הייחוד בשבט דן לענין זה.

ושמא י"ל ע"פ מש"כ רש"י בפ' ויקהל על אהליאב משבט דן, עי"ש.

אשמח לכל הוספה והרחבה.

כל הנ"ל ועוד תוספות בהרחבה ובביאור, בס' שעורי הגר"מ שפירא על אגדות סבי דבי אתונא שנדפס מקרוב.

יש"כ, כעת ראיתי שם, שיעור כ"א.

יהודה הוא ה'בכור' של בני לאה, (אחרי שנדחה ראובן ונדחו גם שמעון ולוי), יוסף הוא הבכור של בני רחל, ודן הוא הבכור של בני השפחות.

ובברכותיו של יעקב בפרשת ויחי אתה מוצא ששאר השבטים קיבלו ברכה וכו' במה שנוגע אליהם בלבד, ואילו ג' הנ"ל הוכתרו ונתברכו במנהיגותם על כל השאר. יהודה יהיה שבט ומחוקק וישתחוו לו בני אביו (כברכת יצחק ליעקב), יוסף היה רועה ישראל והוא נזיר אחיו, ודן ידין עמו.

גם חניית השבטים במדבר, כללה ד' דגלים. האחד של ראובן שהוא הבכור הביולוגי, והשלושה הנוספים; יהודה, דן, ואפרים ('בכורו' של יוסף).

חלמישצור כתב:

דרומי כתב:אולי פשוט כי דן ענינו דין (ההוא דאמר דינו דיני כו')

"...וכן במשיח אביו מיהודה ואמו מדן, שלכך נקרא יהודה ודן גור אריה שהמשיח יוצא מבין שניהם. וכן אמר יעקב שהמשיח יצא מדן שנאמר דן ידין עמו כאחד, זה המשיח שעתיד לדון כהקב"ה שנקרא אחד, מה הוא דן בלא ראיה ושמיעה כן משיח שנאמר ולא למראה עיניו וגו' ולא למשמע אזניו וגו' (ישעיה י"א ג')" (בראשית רבתי, מט, טז, מהד' אלבק, עמוד 244)

עוד שם -
ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם (איוב שם), מלמד שקטן וגדול שוים לפניו. א"ר חנינא שוע זה יהודה שנאמר כי יהודה גבר באחיו (דה"א ה' ב'), דל זה שבט דן, שלא היה ירוד בכל השבטים משבט דן שהיה מן הלחינות וכתיב לאחרונה יסעו לדגליהם (במדבר ב' ל"א) ואעפ"כ השוה הב"ה דן ליהודה במלאכת המשכן שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו' (שמות ל"א ב'), ואני הנה נתתי את אהליאב וגו' (שם ו'). ובמלאכת בית המקדש, שלמה היה מיהודה וחירם מדן. וכן במשיח אביו מיהודה ואמו מדן, שלכך נקרא יהודה ודן גור אריה שהמשיח יוצא מבין שניהם. וכן אמר יעקב שהמשיח יצא מדן שנאמר דן ידין עמו כאחד, זה המשיח שעתיד לדון כהקב"ה שנקרא אחד, מה הוא דן בלא ראיה ושמיעה כן משיח שנאמר ולא למראה עיניו וגו' ולא למשמע אזניו וגו' (ישעיה י"א ג'). ד"א דן ידין עמו [כאחד] כמיוחד שבשבטים שהוא שבט יהודה, מה דוד ושלמה שהיו מיהודה דנו את ישראל ביושר לב, כן שמשון שהיה מדן, שנאמר והוא שפט את ישראל עשרים שנה (שופטים ט"ז ל"א), הוי ולא נכר שוע לפני דל. ד"א כאחד שבטי ישראל, בימי שמשון נחו כל השבטים מאויביהם כאחד. ד"א כאחד שבטי ישראל, שכל ראשי השבטים יחד היו נשמעין לשמשון.

יש לציין על "חירם מדן" שהמכוון הוא ג"כ שאימו היא משבט דן, כמבואר בערכין דט"ז: עי"ש.

עוד על הקשר בין יהודה ודן

בספרי קבלה מדברים ע"ז שיהודה יש בו אותיות שם הוי"ה, ואילו דן הם האותיות המרכזיות בשם אדנות.

להעיר, שלא נזכר שם הוי"ה בברכותיו של יעקב (ובכל הפרשה) אלא בברכתו לדן, לישועתך קיויתי הוי"ה.

ע"ע דרשות בית ישי סימן לה.