פורום אוצר החכמה

כתוב בפסוק: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים". והגמרא אומרת במסכת ברכות "א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים", ומבואר שבנ"י לקחו ממצרים את כל ממונם.
ולא הבנתי מעודי כיצד מאמר זה מתיישב עם מאמר חז"ל שביזת הים היתה יותר גדולה מביזת מצרים, ומשמע שנשאר למצרים בזמן שיצאו ישראל יותר ממון ממה שבנ"י לקחו מהם, וא"כ כיצד ניתן לומר שעשאוה כמצודה שאין בה דגים?
ושאלתי לת"ח אחד מגדולי הדור שליט"א והסביר שמה שכתוב "וינצלו את מצרים" אין הכוונה בדווקא לממונם אלא שלקחו מעמם את הערב רב, היינו שלקחו מהם את כל האנשים אשר היה שייך לקחת. והנה מלבד שאין זה פשוטו של מקרא, עוד זה נסתר מדברי רש"י בברית בין הבתרים עה"פ "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" שכתב דהיינו ממון גדול וכמו שנאמר וינצלו את מצרים.
אשמח מאד אם תפרסמו את השאלה.

[מקור: https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=57&t=1785. גילוי נאות: יתכן וחלק מהתגובות אעתיק לשם בכדי לקבל סיכויים נוספים בהגרלה (ביררתי שאין בזה בעיה)].

-

שמעתי לתרץ מאחד מידידיי, שהרי ישראל לקחו את כלי הכסף והזהב בתורת שאילה [כנאמר "וישאלו", ואמנם עיין בדעת זקנים די"א דזהו לשון מתנה כמשנ"א שאל ממני ואתנה גוים נחלתך], ובעת שמתו כולם בים נעשה הממון שלהם וברשותם. ולזה אמרו גדולה ביזת הים, לאו משום שהיה אז יותר כסף וזהב, אלא משום שאז הכסף והזהב שאספו מהמצרים נעשה שלהם.
ואף שאמרו בקדושין דגוי יורש את אביו ד"ת, מ"מ היינו דוקא בן שיורש את אביו, אבל אם נניח שגם בני המצרים מתו יחד עמם, שאר הקרובים אינם יורשים את הגוי מן התורה, וכמו שכתב הירושלמי שביעית ספ"י וברמב"ם נחלות פ"ו ה"ט.
ואמנם זה אינו אלא לחידודא ופלפולא בעלמא, הן מצד ההלכה והן מצד שלשון המדרש המובא ברש"י אינו מורה כן.
מה אומרים חברי הפורום?

שאלה מעניינת, וסביר להניח שעומדים עליה כבר בקדמונים.

אגב בענין זה מתבאר הארבע כיתות שהיו על הים, ואחת מהן טענה "נחזור למצרים" - שלא היה זה סתם כיאוש, אלא שכאשר ראו את מצרים נוסע אחריהם וכו', הבינו שחסר משהו, וחשבו אולי באמת לא קיימנו מספיק את הציווי "ונצלתם את מצרים", ולכן אמרו: בוא ונחזור למצרים כדי שנקח מהם רכוש יותר גדול ממה שלקחנו עד עתה

אורי ויל כתב:שמעתי לתרץ מאחד מידידיי, שהרי ישראל לקחו את כלי הכסף והזהב בתורת שאילה [כנאמר "וישאלו", ואמנם עיין בדעת זקנים די"א דזהו לשון מתנה כמשנ"א שאל ממני ואתנה גוים נחלתך], ובעת שמתו כולם בים נעשה הממון שלהם וברשותם. ולזה אמרו גדולה ביזת הים, לאו משום שהיה אז יותר כסף וזהב, אלא משום שאז הכסף והזהב שאספו מהמצרים נעשה שלהם.
ואף שאמרו בקדושין דגוי יורש את אביו ד"ת, מ"מ היינו דוקא בן שיורש את אביו, אבל אם נניח שגם בני המצרים מתו יחד עמם, שאר הקרובים אינם יורשים את הגוי מן התורה, וכמו שכתב הירושלמי שביעית ספ"י וברמב"ם נחלות פ"ו ה"ט.
ואמנם זה אינו אלא לחידודא ופלפולא בעלמא, הן מצד ההלכה והן מצד שלשון המדרש המובא ברש"י אינו מורה כן.
מה אומרים חברי הפורום?

תירוץ זה הוא מספר קול אליהו

viewtopic.php?f=27&t=17800&p=336983&hilit=%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%A6%D7%9C%D7%95#p336983

תירוצים נוספים: בשפ"ח שמות טו כב, בבעל הטורים שם, ובתרגום יונתן יד ט.

דרומי כתב:שאלה מעניינת, וסביר להניח שעומדים עליה כבר בקדמונים.

אגב בענין זה מתבאר הארבע כיתות שהיו על הים, ואחת מהן טענה "נחזור למצרים" - שלא היה זה סתם כיאוש, אלא שכאשר ראו את מצרים נוסע אחריהם וכו', הבינו שחסר משהו, וחשבו אולי באמת לא קיימנו מספיק את הציווי "ונצלתם את מצרים", ולכן אמרו: בוא ונחזור למצרים כדי שנקח מהם רכוש יותר גדול ממה שלקחנו עד עתה

ומפני מה נזכרו בזה בדיוק כשהם בסכנת מוות ממול המצרים?!..

הם ראו שיש משהו לא צפוי. הרי הקב"ה אמר להם לקחת רכוש גדול והוציא אותם ממצרים. לפי הבנתם לא היתה סיבה לעיכוב בדרך. כשראו שקרה עיכוב מוזר, עשו חשבון נפש ואמרו 'למה עשה ה' ככה'? ואז היו כאלו שהעלו את הסברא שפשוט לא סיימנו את תפקידנו בענין ה'רכוש גדול', ולכן רוצה הקב"ה שנחזור שוב ונקח מהם עוד ואז נצא עוד יותר עשירים.