פורום אוצר החכמה

"וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך"
והקשו, למה הקדים קרא פרנסה להסרת המחלה. וביותר, שבשמו"ע מבקשים רפאנו, ולאחמ"כ ברך עלינו?
ונראה בס"ד, שכאן הוא ברכה על מזון מתוקן ובריא, שעל ידו ממילא יהיה האדם בריא, ועל כן מוזכר כהבטחה - את המזון קודם, אמנם, בתפילה מבקשים על רפואה, מי שכבר נחלה, וזה חשוב יותר מפרנסה, (בר מן דין שבחז"ל יש ביאור אחר על ההקדמה).
וראיה לדברים, שחז"ל למדו מכאן על פת שחרית שמונעת מחלות, הרי שעוסקים כאן במניעת מחלות ולא ברפואתן.

שייף נפיק כתב:"וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך"
והקשו, למה הקדים קרא פרנסה להסרת המחלה. וביותר, שבשמו"ע מבקשים רפאנו, ולאחמ"כ ברך עלינו?
ונראה בס"ד, שכאן הוא ברכה על מזון מתוקן ובריא, שעל ידו ממילא יהיה האדם בריא, ועל כן מוזכר כהבטחה - את המזון קודם, אמנם, בתפילה מבקשים על רפואה, מי שכבר נחלה, וזה חשוב יותר מפרנסה, (בר מן דין שבחז"ל יש ביאור אחר על ההקדמה).
וראיה לדברים, שחז"ל למדו מכאן על פת שחרית שמונעת מחלות, הרי שעוסקים כאן במניעת מחלות ולא ברפואתן.

היכן הקשו כן?

לכאורה אפשר לפרש (ולא בדקתי במפרשים), שרוב המחלות באות כתוצאה ממזון, ולכן הבקשה היא שלאחר האכילה והשתיה - "את לחמך ואת מימיך" - תבוא ברכה לבריאות למרות הפסולת הטבעית שיש באוכל - "והסירותי מחלה מקרבך".

וסמך לדבר, ממה שכתוב לגבי בית המקדש, שהכהנים היו אוכלים בשר הרבה ולכן היו חולים במעיהם, והעמידו איש מיוחד שיהיה ממונה על רפואתם. כלומר, קודם כל בא האוכל, ואחר כך באה הרפואה מהמחלות שהוא גורם.

ואולי זה כעין הברכה "יברכך ה' וישמרך" - שקודם כל יש את הברכה החיובית, ואח"כ באה ברכת השמירה על כך. ודו"ק.

שוב ראיתי (באוצר מפרשי התורה) שזכיתי לכוון לפירוש האברבנאל.

ושם הובא שר"א בן הרמב"ם פירש כדברי הרב שייף נפיק.

וכן מפורש בספורנו כאן והלב שמחה מגור היה רגיל לצטט ספורנו זה לגבי שמירה ממאכלים לא בריאים

ע' רמב"ן ויקרא כ"ו י"א (ובעוד מקומות, כי זה יסוד גדול במשנתו):

וז"ל:  והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך כי שם יבטיח במאכל ובמשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים כמו שאמר (שם פסוק כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא 

וע"ש ליתר דבריו

שייף נפיק כתב:"וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך"
והקשו, למה הקדים קרא פרנסה להסרת המחלה. וביותר, שבשמו"ע מבקשים רפאנו, ולאחמ"כ ברך עלינו?
ונראה בס"ד, שכאן הוא ברכה על מזון מתוקן ובריא, שעל ידו ממילא יהיה האדם בריא, ועל כן מוזכר כהבטחה - את המזון קודם, אמנם, בתפילה מבקשים על רפואה, מי שכבר נחלה, וזה חשוב יותר מפרנסה, (בר מן דין שבחז"ל יש ביאור אחר על ההקדמה).
וראיה לדברים, שחז"ל למדו מכאן על פת שחרית שמונעת מחלות, הרי שעוסקים כאן במניעת מחלות ולא ברפואתן.

אולי אפשר להביא ראיה והסבר נאה מענינא דיומא,
שכל הבלגן של מגיפת הקורונה בסין מקורו מאכילת בע"ח טמאים, כפי שאומרים האומרים והמדברים,
ולפ"ז מבואר היטב דאם האדם אוכל מאכלים כשרים וטהורים, מאכלים כאלו שחל בהם ברכת ה', אזי הוא יזכה שיסורו המחלות ממנו, ולא ידבק חלילה לשום מחלה שבאה מאכילות לא טובות.