פורום אוצר החכמה

תל אביבי כתב:פסוק זה סותר למקור שבו נאמר שאמרו: 'כי אמר ה' כי חטאנו...' ובאמת תמהתי לי כן בלומדי את הפרשה, ותירצתי לעצמי שמשה רבינו כשחזר על כך אמר כן לסנגר על עם ישראל.

תוכן כתב:כתוב בדברים (א' מ"א-מ"ב): 'ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו ה' אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה: ויאמר ה' אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם.' וקשה, הרי יש כאן תשובה גמורה, חרטה על העבר וקבלה על העתיד, והם מוכנים לתקן ככל אשר בידם, וא"כ למה לא קיבל ה' תשובתם, ולמה אמר להם: 'כי אינני בקרבכם'?

י. אברהם כתב:אוצר הגאונים סנהדרין קח (ע"ע שם)

אוצר הגאונים.PNG

ספורנו
במדבר פרק יג פסוק א
וכאשר הכירו ישראל חטאתם על שלא בטחו בישועת האל יתעלה ונצחונו אחר שעשה עמהם להפליא, שבו בתשובה ואמרו אנחנו נעלה ונלחמנו, והתפללו כאמרו ותשובו ותבכו לפני ה' אלא שלא קיבל האל יתברך תפלתם, מפני חילול ה' שעשו, שאינו מתכפר אלא במיתה וכו'.
שיח שרפי קודש
הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ד' כי חטאנו. והקשה הר"ר העניך מאלכסנדר זצ"ל א"כ עשו תשובה באמרם כי חטאנו. אך הנה אמרו חז"ל (ירושלמי מכות פ"ב הל"ו) במדרש שאלו לחכמה נפש החוטאת מה יעשה אמרה רשעים תרדוף רעה. לנביאים אמרו נפש חוטאת תמית. לתורה אמרה תביא קרבן ותכפר. להקב"ה אמר יעשה תשובה. הפי' הוא שאלו לחכמה. אם אדם חטא ויחשוב בדעתו ובחכמתו כמה גודל חטאו שמרד בהקב"ה. ונפשו מרה לו מאוד ואין רואה שום עצה עבורו רק נפש החוטאת תמית. ואח"כ כשרואה שאין לו עצה יקח א"ע ללמוד תורה וימצא לו עצה להביא קרבן ויכפר. אבל עוד בזה"ז אין זה עצה עבורו כי קרבן הוא דוקא בזמן שבהמ"ק קיים. ועוד נפשו מרה לו. עד ששואל להקב"ה בעצמו ויתן לו עצה לעשות תשובה ויתחרט על מה שעבר ויקבל על להבא לעשות הטוב והישר. ויאמר חטאתי עם החרטה א"כ התשובה שנתן לו הש"ית עצה. הוא דוקא לאחר שעבר עליו כל המרירות הנ"ל אשר כמעט שאין לו שום עצה. אז הקב"ה מקבלו בתשובה שלימה לפניו ית"ש. אבל באם תיכף אחר החטא. יאמר חטאתי בלי שום חשבון הנפש כנ"ל אין זה תשובה, כמו כן הם אמרו הננו ועלינו אל המקום כו' כי חטאנו. והבן.
נפלאות חדשות
שמעתי בשם הרה"ק ר׳ שמחה בונים מפרשיסחא זצ"ל מפני מה מעשה העגל נמחל להם ולא מצינו שעשו תשובה על זה, ועל חטא המרגלים כתיב ויתאבל העם מאד א"כ עשו תשובה ואעפ"כ לא נמחל להם, הלא אין לך דבר שעומד מפני התשובה, ואמר כי עיקר התשובה הוא באם אדם יודע שאין לו תקוה והוא ככלי חרס הנשבר, כי באמת מה יועיל לפגם שעשה ואעפ"כ רוצה לעבוד את ה׳ מכאן ולהבא ועושה כאשר צוה ה׳ ואז הוא התשובה. וזה גם בחטא העגל כי היה החטא הראשון ולא היו יודעים כלל שיועיל תשובה ע"כ היה בלב שלם. אבל בחטא המרגלים היו יודעים שיועיל תשובה והיו סוברים שעשו תשובה ויחזרו כבראשונה ע"כ לא הועיל להם מחמת שלא עשו בלב שלם.
שם משמואל - פרשת שלח - שנת תרע"ז
ונראה דהנה מה שלא נתקבלה תשובת ישראל מחטא המרגלים, הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה [האבני נזר] כי תשובה היא בינה ליבא וכמ"ש (ישעי' ו') ולבבו יבין ושב ורפא לו, ומועילה כשהחטא הוא בלב אבל כשהפגם הוא במוח שהוא למעלה מהלב אין התשובה שהיא בלב מועלת, וכאן נמי מחמת שבכו בכי' של חנם והדמעות יורדות מהמוח ע"כ הי' הפגם במוח ומש"ה לא הועילה התשובה עכת"ד.