פורום אוצר החכמה

ידוע לכל בר בי רב החיוב לכוון פירוש המילות בפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ומי שלא כיוון צריך לחזור ולאומרו כמבואר בפוסקים, ומיום עמדי על דעתי נתחבטתי בזה דמה שפירש בזה רש"י ונמשכו אחריו רוב המפרשים, שפירשו ענין ''משביע לכל חי רצון'' דהקב''ה משביע לכל אחד כפי 'צורכו ורצונו', ונוראות נפלאתי בזה, דהא קא חזינן דכביכול רבים הם הבריות שאין להם לא 'צרכם' וק''ו שאין להם 'רצונם', והניחא בדוחק היה אפשר לפרש מה הוא 'צרכם', דידוע ל'בורא' מה הוא צורך האדם, ולא כפי מה שנראה לעיניים, אבל מה שייך לומר שיש לכל הבריות כדי רצונם, אתמהה?

מצטרף לשאלה..ועל אותו משקל אפשר לשאול את השאלה
מהו "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם"? (לא לכעוס..השאלה נשאלת בתמימות).

חכם תחכמוני כתב:דהא קא חזינן דכביכול רבים הם הבריות שאין להם לא 'צרכם' וק''ו שאין להם 'רצונם',

ראיתי פעם באיזה פירוש, (וכנראה שהיה קשה לו ג"כ את קושיתך), דלכן בא הפסוק אחריו ואומר "צדיק ה' בכל דרכיו", דאין לנו לחקור על מדותיו על שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, כי צדיק הוא ה' ויודע טובתו של כל בריותיו.

ויש מפרשים "ומשביע לכל חי, רצון", והיינו לפי רצונו של הקב"ה.

נראה לתרץ שהרי כתוב בהתחלה פותח את ידך.. כלומר הכל נמשך כפי איך שהאדם פותח את ידיו
מה זה פותח את ידך? - היינו האמונה שהכל תלוי בס"ד ולא בשום גורם אחר, כפי האמונה של האדם בס"ד כך נמשך לו פרנסה

ואם נשאל הרי יש הרבה שמאמינים שהכל זה בס"ד ואעפ"כ אין להם פרנסה כדי צורכם ורצונם?

התשובה היא שזה שאין להם פרנסה זה פשוט מסיבה אחרת והיינו שהם הפסידו את הפרנסה שלהם בידים.

איך? על ידי כעס, על ידי עברות אחרות , במיוחד על ידי עברות הקשורות לקדושת האדם.
(מי שירצה מקורות אתן לו לינק)

כמו שזכור לי בערפול, גמ' שאומרת שמי שעושה איזה מעשה לא יקרה לזה שום נזק (נראה לי שזו גמ' בברכות? מי שזוכר שיציין זאת)
ואז הגמ' מקשה והרי פלוני עשה את המעשה הזה ואעפ"כ נגרם נזק למה שהוא עשה..
אז הגמ' תרצה שנגרם נזק למה שהוא עשה מסיבה אחרת שלא קשורה (אני לא זוכר את פרטי הגמ' כך שקשה לי להסביר את הדימוי)

ומי שנחשב לאדם רגיל שהוא לא כזה כעסן וכן לגבי עברות הוא לא כזה נכשל בעברות ואעפ"כ הפרנסה שלו היא לא כפי אמונתו??

אז כדי לו מאד לעשות בדק בית לגבי התובנה שלו בענין האמונה וכמו שיאיר אמר צדיק ה' בכל דרכיו..

כמובן שיש עוד הרבה פרטים וגורמים שמתחשבים בהם בשמים שאנחנו לא מודעים להם אבל ככל שהאדם מכיר את הענין ועושה חשבון נפש כך הוא יכול להבין את ההנהגה של ה' ית' איתו בבחינה של מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך..

לגבי לא ראיתי צדיק נעזב כו' הרבה טועים במושג הזה הנקרא צדיק צריך לקרוא במסילת ישרים בפרק של הנקיות - כלומר אין הרבה צדיקים אמיתיים בדור.. (לשונו של אחד מגדולי הדור שלא זכור לי שמו, אם אני לא טועה מדובר ברב משה שפירא זיע"א

יש בזה אריכות גדולה בכתבי ברסלב - מי שירצה יש לי על זה שעור או שניים

שליטא כתב:נראה לתרץ שהרי כתוב בהתחלה פותח את ידך.. כלומר הכל נמשך כפי איך שהאדם פותח את ידיו
מה זה פותח את ידך? - היינו האמונה שהכל תלוי בס"ד ולא בשום גורם אחר, כפי האמונה של האדם בס"ד כך נמשך לו פרנסה

ואם נשאל הרי יש הרבה שמאמינים שהכל זה בס"ד ואעפ"כ אין להם פרנסה כדי צורכם ורצונם?

התשובה היא שזה שאין להם פרנסה זה פשוט מסיבה אחרת והיינו שהם הפסידו את הפרנסה שלהם בידים.

איך? על ידי כעס, על ידי עברות אחרות , במיוחד על ידי עברות הקשורות לקדושת האדם.
(מי שירצה מקורות אתן לו לינק)

כמו שזכור לי בערפול, גמ' שאומרת שמי שעושה איזה מעשה לא יקרה לזה שום נזק (נראה לי שזו גמ' בברכות? מי שזוכר שיציין זאת)
ואז הגמ' מקשה והרי פלוני עשה את המעשה הזה ואעפ"כ נגרם נזק למה שהוא עשה..
אז הגמ' תרצה שנגרם נזק למה שהוא עשה מסיבה אחרת שלא קשורה (אני לא זוכר את פרטי הגמ' כך שקשה לי להסביר את הדימוי)

ומי שנחשב לאדם רגיל שהוא לא כזה כעסן וכן לגבי עברות הוא לא כזה נכשל בעברות ואעפ"כ הפרנסה שלו היא לא כפי אמונתו??

אז כדי לו מאד לעשות בדק בית לגבי התובנה שלו בענין האמונה וכמו שיאיר אמר צדיק ה' בכל דרכיו..

כמובן שיש עוד הרבה פרטים וגורמים שמתחשבים בהם בשמים שאנחנו לא מודעים להם אבל ככל שהאדם מכיר את הענין ועושה חשבון נפש כך הוא יכול להבין את ההנהגה של ה' ית' איתו בבחינה של מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך..

לגבי לא ראיתי צדיק נעזב כו' הרבה טועים במושג הזה הנקרא צדיק צריך לקרוא במסילת ישרים בפרק של הנקיות - כלומר אין הרבה צדיקים אמיתיים בדור.. (לשונו של אחד מגדולי הדור שלא זכור לי שמו, אם אני לא טועה מדובר ברב משה שפירא זיע"א

יש בזה אריכות גדולה בכתבי ברסלב - מי שירצה יש לי על זה שעור או שניים

א.במחילה זה לא אני אלא ישועות ישראל.

ב.אתה מתכוון לר' משה שפירא מישיבת אור שמח? הוא עדיין חי, לא?

א. כן צודק
ב. לא. אני מתכוון לראש ישיבת באר יעקב ר' משה שמואל שפירא זיע"א

במחילה מכבוד הכותבים החשובים כמדומני שהשאלה לא תורצה, והר''ז הוצאת דברים מפשטותם שמפרשים פרשני הנ''ך, שה' פותח את ידו ליתן לכל בריה כדי הצורך, והרי על ה'צורך' א''א להתווכח ולתלותו שהכוונה לפי אמנותו כי צורך הוא ענין שניתן לראותו בעיני בשר, ואף כדי 'רצונו, מאוד דחוק לפרש כך פשוטו של מקרא, [ועי' מלבי''ם שבאמת פי' פסוק זה בענין אחר , שהכל נמשך לפי ממדת הרצון של מעלה עיי''ש אך שאר הפרשנים נקטו כרש''י]

מחילה מכבודך אבל המלבים פירש באותו ענין

פותח כו' שהוא מ"ש תפתח ידך ישבעון טוב, ושיעור הכתוב הרצון פותח את ידך ומשביע לכל חי, מציין את הרצון כעצם מופשט, שהרצון הוא הפותח את ידי ה', שע"י הרצון יפתח ידיהם לתת ולהשפיע בידים פתוחות מלאות טוב, ואז ישביע לכל חי בשביעה יתירה, וזה יהיה בעת רצון שאז הרצון גורם פתיחת הידים ברב טוב ובשביעה:

וזה אכן כפשוטו.

זה גם גמרא מפורשת בכה רבי עקיבא מה שמי שבא לטמא מסייעין בידו, מי שבא לטהר על אחת כמה וכמה. כן כפשוטו אין לך דבר העומד בפני הרצון, [לפתגם אכן אין מקור], רק צריך רצון אמיתי וכנה. ועל כך בכה רבי עקיבא שאילו היה הרצון לטהר כנה ואמיתי היו מסייעים, ואם לא מסייעים כנראה שחסר בכח הרצון.

דרך אגב אשתי חזרה מהרצאה של מרצה מפורסמת שדיברה על כח הרצון, והביאה אסמכתות משיטה שצוברת תאוצה בעולם הכללי, הקרוי אבא עני אבא עשיר, ואף הביאה דוגמא אישית היא גרה בדירת שני חדרים הקרויה שלושה חדרים, אלא ש15 שנה היא חיפשה את החדר השלישי, אך חלמה על דירת 7 חדרים וסלון ענק. בצורה לא הגיונית נאלצו לעזוב את עירם לעיר סמוכה, ושם קנו דירה עם אופציה בגג, מימוש האופציה עם מחיר הדירה היה זול יותר ממחיר הדירה בעיר הראשונה בשעתו, יש לציין שהם ניצלו תקופה של סייעתא דשמיא כאשר במקומם הקודם המחירים זינקו, ובהם קנו במקום החדש ברגע האחרון לפני זינוק מטורף של המחירים. סה"כ היה 8 חדרים, אך הסלון הקטן לא מצא חן בעיניה, ואז בעלה אמר לה את יודעת מה תהרסי את הקיר בין הסלון לחדר הסמוך, נסתדר גם עם 7 חדרים, והסלון יהיה ענק. כאשר הם נכנסו לדירה היא קלטה שהחלום שיומם ולילה היא חולמת עליו התגשם במלואה.
אמרתי לאשתי אכן זה לא סיפורי 'אבא עני אבא עשיר', זה פסוק מפורש פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, אך כמה יש לבכות על כך שהיא יכלה לחלום שבעלה ובניה יהיו גדולי ישראל, ועוד, והיא ניצלה את חלום חייה לעוד כמה חדרים. אם אחד הקוראים יחלום בעקבות דברי, והיה זה שכרי.
כל אחד והחלום שלו...

וגם צריך לזכור את דברי חז"ל, שפעמים אדם צריך להמתין עשרים ושתים שנה למימוש חלומו...

[quote="עט סופר"]זה גם גמרא מפורשת בכה רבי עקיבא מה שמי שבא לטמא מסייעין בידו, מי שבא לטהר על אחת כמה וכמה. כן כפשוטו אין לך דבר העומד בפני הרצון, [לפתגם אכן אין מקור], רק צריך רצון אמיתי וכנה. ועל כך בכה רבי עקיבא שאילו היה הרצון לטהר כנה ואמיתי היו מסייעים, ואם לא מסייעים כנראה שחסר בכח הרצון.

לי זכור שכתוב מי שבא להטמא פותחין לו..
לגבי אין לך דבר העומד בפני הרצון לא לחינם אין לזה מקור בחזל כי גם הרצון הוא תלוי באמונה כך שאת האמונה צריך לחזק וממלא יתחזק הרצון כי מי שמאד מאד רוצה זה רק בגלל שהוא מאד מאד מאמין

לגבי הרצון האמיתי אני חושב שהרצון הוא כמו מנוע אבל אסור לשכוח שאי אפשר לשים מנוע של מטוס בחיפושית פשוטה

כלומר הרצון הוא תמיד אמיתי אלא שלא תמיד הוא מתאים לנו לפי מה שאנחנו (מתאים מלשון אמת!)
כמו שר' נחמן כתב שריבוי השמן יכול לגרום לכיבוי האור למה? כי אין כלים (כלומר המכונית לא מי יודע מה, במה תלוי טיב המכונית?? - נראה לי שבקדושת האדם ובביטולו לרצון ה' ית'.)

חפץ חיים - קונטרס אהבת ישראל פרק ה

ובזה מבואר מאד מה שאמר הכתוב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, דהרבה אנשים מתמיהין על הקרא איך משביע והלא אין אדם מת וחצי תאותו בידו, אבל לפי מה שביארנו ניחא מאוד, דסיבת הדבר הוא שאין האדם מכיר את עצמו ונדמה לו שעל פי מעשיו היה ראוי ליתן לו יותר ויותר בעולם הזה, וגם בעולם הבא לא תגרע מדרגתו. אבל הקב"ה שיודעו ומכירו היטב, יודע שאין כדאי לו יותר, וזה גם לטובת בניו שלא יסורו מדרך ה' יתברך:

עיין שם רש"י ולא ניתן להבין כוונתו.
וכבר דנו על כך אצל ברוך שם כבוד שגם זה אין לה מובן רק ליודעי ח"ן.

חכם תחכמוני כתב:ידוע לכל בר בי רב החיוב לכוון פירוש המילות בפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ומי שלא כיוון צריך לחזור ולאומרו כמבואר בפוסקים, ומיום עמדי על דעתי נתחבטתי בזה דמה שפירש בזה רש"י ונמשכו אחריו רוב המפרשים, שפירשו ענין ''משביע לכל חי רצון'' דהקב''ה משביע לכל אחד כפי 'צורכו ורצונו', ונוראות נפלאתי בזה, דהא קא חזינן דכביכול רבים הם הבריות שאין להם לא 'צרכם' וק''ו שאין להם 'רצונם', והניחא בדוחק היה אפשר לפרש מה הוא 'צרכם', דידוע ל'בורא' מה הוא צורך האדם, ולא כפי מה שנראה לעיניים, אבל מה שייך לומר שיש לכל הבריות כדי רצונם, אתמהה?

נלענ"ד דה"פ שכל שביעות רצון באה מהקב"ה, אבל זה רק כשהקב"ה מוצא לנכון להשביע רצונו של מישהו, ולא שכל חי הוא כל הזמן שבע רצון.

בעז"ה

גם אותי הקטן הטרידה קושיה זו ופעם ביררתי קצת אצל כמה חכמים ועלו כמה אופנים, ואני מציעם לפני הציבור, (לא עברתי על כל האשכול, ויתכן שכבר הובאו הדברים לעיל).

א. הקב"ה פותח את ידיו ונותן לאדם את צרכיו, וממה שהקב"ה נותן לאדם יש לכל אדם אפשרות לשמוח בחלקו (והיינו משביע), והאדם אם יתבונן כראוי אכן ישמח בחלקו על מה שה' נתן ונותן לו, ואם לא יתבונן כראוי אז הוא רוצה דברים אחרים שה' לא נתן לו.

ב. לא הכונה כמו הפשטות שהקב"ה נותן לכל אדם את רצונו, אלא שבורא עולם הוא נותן הכל והכל ממנו ובכלל זה כל שובע שיש לאדם, ואז הכונה שה' פותח את ידיו (והיינו שנותן אפשרות לאדם לקבל ממנו, וזה יתכן שיש הגבלות מסוימות כמו מי שלא מגיע לו מסיבות שונות) והוא המשביע לכל חי, אבל זה לא תמיד. אם נלך אם הכלל הזה נוכל לסדר הרבה פסוקים שלא הכונה בהם על דבר שקורה תמיד אלא שתמיד שהדבר קיים הוא מה' ית', והיינו שהוא היחיד המשביע ואין עוד משביע מלבדו.

ג. יש שפירשו שהקב"ה פותח את ידיו דהיינו בורא עולם הכל יכול נותן אפשרות לאדם לקבל ע"י שירצה ממנו, והיינו שהפניה תהיה אליו ית'. אמנם המציאות היא שהרבה פעמים אנחנו מבקשים מהקב"ה ולא מקבלים, ויש שתלו שהכונה שירצה רק מהקב"ה ולא יפנה ליבו לשום אחת מן הסיבות דהיינו אמונה מוחלטת לא רק בשכל אלא גם בכל הרגשת האדם. ודבר זה יותר קשה לבחון, כי רק ה' בוחן לבבות ויודע מחשבות.

ד. יש שפירשו שהיות כל מה שבורא עולם עושה הכל לטובת האדם, וזה הרי רצון האדם האמיתי שיהיה לו טוב אלא שלפעמים האדם אינו יודע מה טובתו והוא נדמה לו כי דבר מסוים הוא טובתו אבל אילו היה יודע את מה שבורא עולם יודע היה רוצה שיהיה כפי רצון הבורא, א"כ הקב"ה נותן לכל אדם את רצונו הפנימי האמיתי והוא שיהיה לו טוב.

ה. היה מי שפירש שלכל אדם יש רצונות, והרצון הבסיסי הוא רצון החיים, ורצון זה הקב"ה הוא נוטעו בלב האדם תמיד, וכמובן זה לא הביאור האמיתי אלא דרוש.

הכל דברים נכונים, וגם אני התקשיתי בזה, וכפי פשוטו נראה לי שכשאדם משבח משבח דרכו לשבח מנקודת מבט של הזן ומפרנס לכל ולא רואה את מה שלא, ואף שעדין קשיא.