פורום אוצר החכמה

ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. כשהגעתי למקרא הזה היו ליבי ועיני מצפות לרבינו יעקב מה דרש על המסורה ''ככה יעשה לאיש אשר המלך וכו'' ונצטערתי לראות באותו הלילה בו דרש רבינו יעקב רמזים שלו לא דרש מסורה זו.
ואצפה לחכמים שידרשוה.
(כיוון - בני המן דרשו שטנה על בנין הבית - והקב"ה נקרא אח לישראל - וככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו שיצטרך לקרוא 'ככה יעשה לאיש' וכל אשר נענש שם)

שייף נפיק כתב:הקב"ה נקרא אח לישראל.

לא מצאנו בשום מקום שהבורא נתכנה 'אח', אולם הדרוש לא פרח לו.

למה לא פרח הדרוש אם לא נקרא אח?

אבל נקרא אח כמוש"כ מי יתנך כאח לי. (וסליחות לערב ראש השנה כז אומרים כמה וכמה כינויים של אח בין הקב"ה לישראל, עיין שם, ''והיא גם היא אמרה אחי הוא מלכי ואדוני'' ''כה אמר אחיך ישראל'' ''את אחי אני מבקש'' ''ואשר יהיה לך עם אחיך תשמט ידיך'' ''וחי אחיך עמך'' וכל הסליחה סובבת על זה.

ר' גבריאל זאב מרגליות בספר חרוזי מרגליות, ירושלים תרע"ב, דרש:
חז"ל למדו מסמיכות פרשת 'לא תחסום שור בדישו' לפרשת יבמה - שכופין את המוכה שחין לחלוץ (במקום ייבום), לפי שהוא נדמה בעיניה כבהמה.
גם אמרו שהכונס את יבמתו לשם נוי, כאילו פוגע בערוה, ומוטב לו לירא חטא כזה לחלוץ.
שני אופני פטור אלה רמוזים ב'מסורה' של 'ככה יעשה'.
נאמר בפרשת שלח: כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד - דהיינו מי שנדמה ליבמה כבהמה.
ובאסתר נאמר: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ - דהיינו שהוא ירא חטא ומלך מלכי המלכים חפץ ביקרו.
על שניים אלה נאמר הפסוק השלישי: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו - יחלצו ולא ייבמו.

שייף נפיק כתב:למה לא פרח הדרוש אם לא נקרא אח?
אבל נקרא אח כמוש"כ מי יתנך כאח לי. (וסליחות לערב ראש השנה כז אומרים כמה וכמה כינויים של אח בין הקב"ה לישראל, עיין שם, ''והיא גם היא אמרה אחי הוא מלכי ואדוני'' ''כה אמר אחיך ישראל'' ''את אחי אני מבקש'' ''ואשר יהיה לך עם אחיך תשמט ידיך'' ''וחי אחיך עמך'' וכל הסליחה סובבת על זה.

1. הדרוש לא פרח, כי באותו סגנון אפשר לדרוש: 'בית אחיו' – הבית המקודש לישראל שקראם הקב"ה 'אחים', כמו שנאמר 'למען אחי ורעי'.
2. במאמר 'מי יתנך כאח לי' אין שום משמעות שהקב"ה מכונה אח.
3. כל 'אח' האמור בסליחה 'אנא עוררה' רומז אל ישראל, מלבד ה'אח' האמור בסיום הבית השני 'והיא גם היא אמרה אחי הוא מלכי ואדוני', שרומז אל הקב"ה. המציאה היא אכן מציאה, אך כמדומה שאין די בכך.

ביקורת תהיה כתב:2. במאמר 'מי יתנך כאח לי' אין במשמע כלל שהקב"ה מכונה אח.

?

ולעצם הענין, כלפי המן אפשר לפרש ג"כ "בית אחיו" משום ד"אח עשו ליעקב", וכמו שמצאנו שאמרו ישראל לאדום "כה אמר אחיך ישראל".

א. פירוש הפסוק 'מי יתנך כאח לי' הוא: 'מי יתנך' - הלואי שכך היה, כמו 'מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְיָ' – 'לְוַי דְּמִיתְנָא'. 'כאח' - כיוסף הצדיק.
ב. מקרא מלא הוא: 'לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא'. אך כלום גם את זרע עמלק אפשר לכנות 'אחים'?

ביקורת תהיה כתב:

שייף נפיק כתב:הקב"ה נקרא אח לישראל.

לא מצאנו בשום מקום שהבורא נתכנה 'אח', אולם הדרוש לא פרח לו.

רש"י תהילים פרק קלג פסוק א
(א) שיר וגו' - הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כשישב הקב"ה בבית הבחירה עם ישראל הקרויין אחים ורעים ויהיה גם הוא יחד עמהם

לכאורה הפשט בדברי רש"י הוא: ישראל הקרויין אחים ורעים זה לזה.

ביקורת תהיה כתב:

שייף נפיק כתב:הקב"ה נקרא אח לישראל.

לא מצאנו בשום מקום שהבורא נתכנה 'אח'...

מדרש זוטא שיר השירים (א, א): 'ובשבעים שמות נקרא הקדוש ברוך הוא כו', אח, מי יתנך כאח לי' (שיר השירים ח' א').

ביקורת תהיה כתב:לכאורה הפשט בדברי רש"י הוא: ישראל הקרויין אחים ורעים זה לזה.

מה כוונתך?
אם כוונתך שרק ישראל האחים יישבו ביחד, עקרת את דברי רש"י.
ואם כוונתך שגם הקב"ה יישב עם ישראל, אבל רק ישראל קרויים אחים, א"כ איך זה נדרש בפסוק "שבת אחים גם יחד"?

לגבי הקב"ה שקורא לישראל 'אח' מפורש גם במדרש קהלת רבה פרשה ד':
"יש אחד ואין שני, יש אחד זה הקדוש ברוך הוא שנאמר בו (דברים ו') ה' אלהינו ה' אחד, ואין שני שאין לו שותף בעולמו, גם בן ואח אין לו אח אין לו בן מאין יש לו אלא שחבב הקדוש ברוך הוא לישראל וקראן בנים, שנאמר (שם /דברים/ י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם, וקראם אחים שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי".

וכיצד יתיישבו דברי רש"י לפי ההבנה כי 'אחים' היינו הקב"ה וישראל?

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים - קב"ה וישראל - גם יחד בבית הבחירה.
או כלשון רש"י: "ישב הקב"ה בבית הבחירה עם ישראל הקרויין אחים ורעים ויהיה גם הוא יחד עמהם".

תוכן כתב:מדרש זוטא שיר השירים (א, א): 'ובשבעים שמות נקרא הקדוש ברוך הוא כו', אח, מי יתנך כאח לי' (שיר השירים ח' א').

וכן הוא במדרש תהלים על פסוק 'יי רועי לא אחסר': אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם הוּא לִי לֶאֱלוֹהַּ וַאֲנִי לוֹ לְאֻמָּה; הוּא לִי לֶאֱלוֹהַּ – 'אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ', וַאֲנִי לוֹ לְאֻמָּה – 'וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ'. הוּא לִי לְאָב - 'כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב', וַאֲנִי לוֹ לְבֵן - 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל'. הוּא לִי לְרוֹעֶה - 'רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה', וַאֲנִי לוֹ לְצֹאן - 'וְאַתֵּנָה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי'. הוּא לִי לְאָח – 'מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי', וַאֲנִי לוֹ לְאָחוֹת - 'פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי'. אֲנִי אָמַרְתִּי 'יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר', וְהוּא אָמַר לִי 'שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג'.