פורום אוצר החכמה

אוהב עמו כתב:בזכרוני ב' פעמים פסקא באמצע פסוק אחת בפרשת וישלח וילך ראובן וכו' ויהיו בני יעקב שנים עשר, והב' בפרשת פנחס ויהי אחרי המגפה.

אוצר החכמה כתב:לזכרוני הקצושו"ע אומר להפסיק בפסקא הזו לעניין שנים מקרא.

וְיֵשׁ לִקְרוֹת כָּל פָּרָשָׁה דְּהַיְנוּ פְּתוּחָה אוֹ סְתוּמָה שְׁתֵּי פְּעָמִים וְאַחַר כָּךְ הַתַּרְגּוּם עָלֶיהָ (כֵּן הִסְכִּים הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ הָרַב ר' אֵלִיָּהוּ מִוִּילְנָא זצ"ל), וַאֲפִלּוּ הַפָּרָשָׁה מְסַיֶּמֶת בְּאֶמְצַע פָּסוּק יַפְסִיק שָׁם.

קִבַּלְתִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַפָּרָשָׁה מְסַיֶּמֶת בְּאֶמְצַע הַפָּסוּק כְּמוֹ 'וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה' דְּפָרָשַׁת פִּנְחָס (במדבר כו, א), 'וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר' דְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (ב, ח), שָׁם יַפְסִיק וְיִקְרָא שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם:

אוהב עמו כתב:זכרוני שזו מחלוקת בפוסקים לגבי שמו"ת, אעיין בלי נדר.
מ"מ מסתבר כהקישו"ע שהרי לא ניתנו פרשיות אלא להפסיק ולהתבונן בין פרשה לפרשה, ושמו"ת עניינו כחלק בלימוד התורה שלא יהיה כקריאה בעלמא.

מעט דבש כתב:

אוהב עמו כתב:בזכרוני ב' פעמים פסקא באמצע פסוק אחת בפרשת וישלח וילך ראובן וכו' ויהיו בני יעקב שנים עשר, והב' בפרשת פנחס ויהי אחרי המגפה.

בפסוק 'וילך ראובן' הוא רק לפי הטעם העליון, אבל לפי הטעם התחתון יש כאן שני פסוקים.
ראה:
viewtopic.php?p=503878#p503878

אוהב עמו כתב:בזכרוני ב' פעמים פסקא באמצע פסוק אחת בפרשת וישלח וילך ראובן וכו' ויהיו בני יעקב שנים עשר, והב' בפרשת פנחס ויהי אחרי המגפה.
ומעניין שבסידורים בסדר מוצ"ש נדפסו פסוקים בני ג' תיבות וא' מהם הוא ויהי אחרי המגיפה.

אוהב עמו כתב:בזכרוני ב' פעמים פסקא באמצע פסוק אחת בפרשת וישלח וילך ראובן וכו' ויהיו בני יעקב שנים עשר, והב' בפרשת פנחס ויהי אחרי המגפה.

"לדעת הגר"א ז"ל, כל פסקא באמצע פסוק קוראים כסוף פסוק".

"פסקא באמצע פסוק" היא תופעה המוכרת ממקראות אחדות שבתורה ובנ"ך.

בתורה נמצאו פסקאות אלו;

1. פרשת בראשית: וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו - וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ: מנחת שי: בין אָחִיו לויהי בהיותם בשדה: בספרי' כ"י המדוייקי' אין כאן פיסקא, וגם בס"ת. ותמהתי על בעל שברי לוחות שבפי' מלת פריגמא לקח זה לדומה, וכתבו ג"כ בסוף מאמר י' במסור' המסור'. וכ"כ א"ת שטעה המדפיס [ונציה ש"ז (רווח שורה, המילים 'ויהי בהיותם' באות מתחת למקום שהסתיימה הפרשה הקודמת) או ונציה ש"ד (רווח גדול)] לעשות כאן פיסקא, כי בכל הספרי' ובהללי אין כאן פיסקא, וגם הרמב"ם ז"ל והרב המאירי ז"ל לא מנאו כאן ראש פרשה.
מן הראוי לשים לב לעובדה כי המסורה הקטנה מעירה בהקשר לפסוק ח' כי קיימת לגביו תופעה של פיסקא באמצע פסוק, יחד עם עוד 28 מקרים, דהיינו הפסקה באמצעו של פסוק. כך גם מצאנו במעט עיון על כתבי ידות שונים;
• בכ"י כ"י מספריית ברלין 1 r5: י"ח פסו' פסקי' במצ' פסו'.
• וכן הוא שם מאוסף ערפורט ברלין 1212 r5.
• גם בכ"י מספריית פריס 1 v3.
• אוקספורד 186.
• ספריות הבודליאנה, אוניברסיטת אוקספורד, אוקספורד, אנגליה Ms. Can. Or. 91 7א, בגיליון: ד' פיסק' בתור' במצ' פס'

2. בפרשת וישלח: וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל פ וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר:
ברית שלום: אכן יש לתמוה על הפסקא שבאמצע הפסוק, שקורין פריגמא, והוא מורה על איזה תיבות החסרים, וצריך ליתן טעם אמאי לא נכתבו, ומה טעם יש בה שהמקום חלק, הלא דבר הוא וכו'

3. פרשת יתרו: לֹ֖֥א תִּרְצָֽ֖ח ס לֹ֣֖א תִּנְאָֽ֑ף ס לֹ֣֖א תִּגְנֹֽ֔ב ס לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר: ס

4. לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ ס לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: פ

5. בפרשת פינחס: וַיְהִ֖י אַחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה פ וַיֹּ֤אמֶר יְיָ֙ אֶל־מֹ֔שֶׁה וְאֶ֧ל אֶלְעָזָ֛ר בֶּן־אַהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר: בתורת המנחה : ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה שאו את ראש, ויש לשאול מה ענין זאת ההפסקה באמצע הפסוק, וכן וילך ראובן וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר, וכן ונעבור מאת אחינו וגו' מאילת ומעציון גבר ונפן. למה באלו הפסוקים יש פרשה באמצעם. ויראה כי הפסקתם היא להורות כי נפסק אותו דבר שמזכיר באותו פסוק וכו' שו"ת חתם סופר : ומ"ש לא מצינו פיסקא באמצע פסוק כ"א בפ' פנחס דמייתי ליה מג"א רסי' קל"ח תימה לי והאיכא בפ' וישלח ומייתי ליה ש"ס מגלה כ"ה ע"ב ורש"י שם ד"ה אל תתרגם אלא אחרון וכו' יע"ש ועוד בפ' דברים מאילת ומעציון גבר ונפן ונעבור וכו'

6. פרשת דברים: וַֽנַּעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵי־עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֙רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵאֵילַ֖ת וּמֵעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר ס וַנֵּ֙פֶן֙ וַֽנַּעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב:

7. פרשת ואתחנן: לֹ֖֥א תִּרְצָֽ֖ח ס וְלֹ֣֖א תִּנְאָֽ֑ף ס וְלֹ֣֖א תִּגְנֹֽ֔ב ס וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא: ס

8. וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ ס וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: ס

9. פרשת כי תצא: לֹא־תִהְיֶ֥ה קְדֵשָׁ֖ה מִבְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל - וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: כאן חידוש מיוחד מצאנו ברשימה הנ"ל של סתומות מהגניזה עצמה : קדֵשה. ולא יהיה וכו' וגם בס"ת מספריית המדינה בברלין, ברלין, גרמניה Ms. Or. fol. 1218, ספריית הכנסייה האוונגלי של ארפורט, ארפורט, גרמניה Ms. 9 , קיימת פסקא באמצע פסוק "ולא יהיה קדש" בפרשת כי תצא...