פורום אוצר החכמה

פעמים שכלל ישראל נקרא בשם "ישורון", מה ההבדל בניהם?
שמעתי בזה פעם ביאור ע"ד הסוד, ואיני זוכר ביאור הדברים. ובעיקר ע"ד הפשט.

יש שלושה שמות - יעקב, ישראל וישורון.

יעקב הוא הפחות ביותר, שכן הוא מלשון עקב. ישראל הוא נעלה יותר, מלשון שררה והתגברות, אבל עדיין מודגש בשם זה שיש בעיות שצריך להתגבר עליהם. ואילו השם ישורון הוא הנעלה ביותר, שכן הוא מלשון שיר, וכל כולו ענין חיובי.

ה'צמח צדק' מבאר את לשון הכתוב 'ועתה ישראל' - שרק עכשיו ("ועתה") נקראים בשם 'ישראל', ואילו לעתיד לבוא לא ייקראו עוד 'ישראל' אלא 'ישורון'.

זה בינתיים מהרשום בזכרוני.

ישר-אל ו-ישר-ון הם אותו שם, רק שהסיומת משתנה מ-אל ל-ון. שתי הסיומות מציינות תוספת כוח.

תוכן כתב:ישר-אל ו-ישר-ון הם אותו שם, רק שהסיומת משתנה מ-אל ל-ון. שתי הסיומות מציינות תוספת כוח.

בכתיב חסר דווקא (ולא בדקתי איך זה כתוב בתורה).
יש מקור לדבריך?
סיום של "ון" מורה על תוספת כח?

אכן לכאורה ישורון נמצא תמיד במעלתם של ישראל.
''ויהי בישורון מלך''. ''וישורון בחרתי בו''
''ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון'' (בנוסח תפילת 'לעולם יהא אדם')
''ישורון עמך ישיר חסדך בטוב לקח'' (יום כפור קטן) ועוד רבים.
ועיין בעץ יוסף (על תפילת לעולם יהא אדם) מה שכתב שהוא לשון יושר ובגימ' ישר ונאה. ובעיון תפילה שם ''ישר שבישרים''.
ואולי כל ענינו של תואר זה הוא על מעלתם של ישראל, ואינו רק שם עצם אלא שם תואר. ועיין.

דרופתקי דאורייתא כתב:

תוכן כתב:ישר-אל ו-ישר-ון הם אותו שם, רק שהסיומת משתנה מ-אל ל-ון. שתי הסיומות מציינות תוספת כוח.

בכתיב חסר דווקא (ולא בדקתי איך זה כתוב בתורה).
יש מקור לדבריך?
סיום של "ון" מורה על תוספת כח?

אנחנו רואים ששמות המלאכים רובם ככולם מסיימים או ב-אל או ב-ון.

דרופתקי דאורייתא כתב:

תוכן כתב:ישר-אל ו-ישר-ון הם אותו שם, רק שהסיומת משתנה מ-אל ל-ון. שתי הסיומות מציינות תוספת כוח.

בכתיב חסר דווקא (ולא בדקתי איך זה כתוב בתורה).
יש מקור לדבריך?
סיום של "ון" מורה על תוספת כח?

און = כח

אך לא עולה בדעתי דוגמא לכך בשם.

דרופתקי דאורייתא כתב:פעמים שכלל ישראל נקרא בשם "ישורון", מה ההבדל בניהם?

משך חכמה ויקרא טז,ל: כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון בכל דור. (תפלת יו"כ) הנה בכל תפלה לא נזכר שבטי ישורון, הלא דבר הוא...... וזה שאמרו כי אתה סלחן לישראל, היינו על כל החטאים שבין אדם למקום, שהרושם הוא משורש העגל, שנאמר אלה אלקיך ישראל, (שמות לב, ד) ושם נאמר סלחתי כדבריך, (במדבר יד, ב רש"י עקב ט, יט פרקי דר"א סו"פ מ"ו וע"ש בהגהות הרד"ל, וע' הגהות הרש"ש לשמות רבה נא-ד אות ד) ומחלן לשבטי ישורון, הוא על חטאים שבין אדם לחבירו, ששורש שלהן הוא מחטא מכירת יוסף, שחטאו שבטי ישורון. ודו"ק בכ"ז. ואכמ"ל. עכ"ל.
יעו"ש כל מה שדלגתי.

ר_חיים_הקטן כתב:אנחנו רואים ששמות המלאכים רובם ככולם מסיימים או ב-אל או ב-ון.

[/quote]
בבית ישי (דרשות סי' נה הערה יב) הביא מהגר"א דג' כתות של מלאכים הן; יש ששמם מסתיים באותיות א"ל (כגון מיכאל גבריאל מיכאל) יש באותיות ו"ן (כגון מטטרון סנדלפון) ויש באותיות י"ה (כגון זבדיה), ושלשה אלו עולים 'אלהינו'.
ויעו"ש בבי"ש שכ' דבר נחמד עפ"ז לגבי אבני החושן.

לייטנר כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:

תוכן כתב:ישר-אל ו-ישר-ון הם אותו שם, רק שהסיומת משתנה מ-אל ל-ון. שתי הסיומות מציינות תוספת כוח.

בכתיב חסר דווקא (ולא בדקתי איך זה כתוב בתורה).
יש מקור לדבריך?
סיום של "ון" מורה על תוספת כח?

און = כח

אך לא עולה בדעתי דוגמא לכך בשם.

גמרא סנהדרין איטמון סיגרון למשל. (וזה דלא כרד"ק גבי אישון.)

תוכן כתב:

לייטנר כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:

תוכן כתב:ישר-אל ו-ישר-ון הם אותו שם, רק שהסיומת משתנה מ-אל ל-ון. שתי הסיומות מציינות תוספת כוח.

בכתיב חסר דווקא (ולא בדקתי איך זה כתוב בתורה).
יש מקור לדבריך?
סיום של "ון" מורה על תוספת כח?

און = כח

אך לא עולה בדעתי דוגמא לכך בשם.

גמרא סנהדרין איטמון סיגרון למשל. (וזה דלא כרד"ק גבי אישון.)

לייטנר כתב:
און = כח

אך לא עולה בדעתי דוגמא לכך בשם.

וכתב על זה החכם דמתקרי "במבי" (במק"א)

לכאורה בדיוק הפוך, תוספת "ון" מקטינה את המילה לדוג'
אישון העין - יש שפירשוהו מלשון אישון לילה מכיון שהוא שחור
והמצודת דוד כמדומני מפרש מלשון "איש קטן" (שאתה מביט בעין אדם אתה רואה עצמך בקטן) מכיוון שתוספת "ון" מקטינה.

וכן מסביר המהרש"א בסוטה ח: ששואלת הגמ' מהיכן נלמד מידה כנגד מידה גם בחצי סאה. ומתרצת מהפסוק "כי כל סאון סואן..." ומסביר המהרש"א ש"סאון" בא להקטין, כלומר ללמד חצי סאה.

וכן המהרש"א בחגיגה יד. ד"ה כורסיה כותב
ש"שבתון" בא להקטין !!! (פרשת שבוע האחרונה - שבת שבתון)

וא"כ צריך עיון עניין "ישורון" !

לייטנר כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:

תוכן כתב:ישר-אל ו-ישר-ון הם אותו שם, רק שהסיומת משתנה מ-אל ל-ון. שתי הסיומות מציינות תוספת כוח.

בכתיב חסר דווקא (ולא בדקתי איך זה כתוב בתורה).
יש מקור לדבריך?
סיום של "ון" מורה על תוספת כח?

און = כח

אך לא עולה בדעתי דוגמא לכך בשם.

לתיבת און יש כמה משמעויות:
א. כוח (ראשית אוני).
ב. שבר/צער (בן אוני).
ג. שם אדם (און בן פלת).
ד. שם מקום או שם של ע"ז (פוטיפרע כהן און).

בפרשת וזאת הברכה מופיעים שלושת השמות בבת אחת: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל".

וב'תורת מנחם' חלק לה עמ' 147 ואילך האריך מאוד בביאור שלושת השמות והסבר הכתובים לפי זה.

וכל מה שכתבו החברים לעיל ביחס להערתי, מתמצה בדברי: "אך לא עולה בדעתי לדוגמא לכך בשם"... וד"ל.

ממתי נקרא שמו של יעקב אבינו "ישורון"? האם הוא קיבל את השם הזה בזמן שהוא קיבל את השם "ישראל" או לפני כן או לאחרי כן?
קצת קשור לענין: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=15822

לא ראיתי שהובאו כאן דברי הרמב"ן (דברים ב' י וכן דברים ז' יב) שלכן נקרא יעקב ישורון "כי היפך העקוב מישור" "כי שמות ישמרו הטעם ויחליפו המלות כמו זרח וצחר, וכן יעשו לשבח, יכנו יעקב שהוא לשון מרמה או לשון עקלקלות, ויקראו אותו ישרון מן תם וישר".

למעשה איפה נמצא שיעקב (ישראל סבא) ג"כ נקרא בשם ישורון, לכאורה מצינו רק שכלל ישראל נקראים בשם ישורון.

מיללער כתב:רמב"ן פרשת דברים: יְכַנּוּ יַעֲקֹב וְיִקְרְאוּ אוֹתוֹ יְשֻׁרוּן.

כלומר, מצאנו שכינו את השם 'יעקב' בשם 'ישורון'; אך לא מצאנו שיעקב אבינו נקרא 'ישורון' אלא בתנא דבי אליהו: 'קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן'.

תוכן כתב:'ישר־אל' ו'ישר־ון' הם אותו שם, רק שהסיומת משתנה מ'אל' ל'ון'. שתי הסיומות מציינות תוספת כוח.

אונקלוס מתרגם 'ישרון' – 'ישראל'. ואף יונתן מתרגם 'אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ' – 'לֹא תִדְחַל עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְרְעֵיתִי בֵהּ'.
וכן הוא בספר 'הזהר' פרשת וישלח על פסוק זה: 'יְשֻׁרוּן'. אַמַּאי אִקְּרוֹן יִשְׂרָאֵל בִּשְׁמָא דָא? אֶלָּא 'יִשְׂרָאֵל' וִ'ישֻׁרוּן' כֹּלָּא חַד.
ברם, לדברי רמב"ן הנ"ל, אדרבה, 'יעקב' ו'ישרון' שם אחד הוא.

שייף נפיק כתב:אכן לכאורה ישורון נמצא תמיד במעלתם של ישראל.
''ויהי בישורון מלך''. ''וישורון בחרתי בו''
''ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון'' (בנוסח תפילת 'לעולם יהא אדם')
''ישורון עמך ישיר חסדך בטוב לקח'' (יום כפור קטן) ועוד רבים.
ועיין בעץ יוסף (על תפילת לעולם יהא אדם) מה שכתב שהוא לשון יושר ובגימ' ישר ונאה. ובעיון תפילה שם ''ישר שבישרים''.
ואולי כל ענינו של תואר זה הוא על מעלתם של ישראל, ואינו רק שם עצם אלא שם תואר. ועיין.

הופעתו הראשונה: וישמן ישורון ויבעט וגו'

בתנ"ך מופיע ד פעמים:
(1) "וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻֽׁעָתֽוֹ׃" (דברים ל"ב, ט"ו)
(2) "וַיְהִ֥י בִֽישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃" (דברים ל"ג, ה')
(3) "אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֨יִם֙ בְּעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַֽאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים׃" (דברים ל"ג, כ"ו)
(4) "כֹּֽה־אָמַ֨ר יְ‑הוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹֽצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וִֽישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃" (ישעיהו מ"ד, ב')

אפשר לומר שגם הראשון הוא לשון שבח וחשיבות, כלומר: הוא היה כל כך משובח, וחבל שהשמין ובעט...
אבל כל האחרים - ודאי מוזכרים לשבח.

דרופתקי דאורייתא כתב:פעמים שכלל ישראל נקרא בשם "ישורון", מה ההבדל בניהם?
שמעתי בזה פעם ביאור ע"ד הסוד, ואיני זוכר ביאור הדברים. ובעיקר ע"ד הפשט.

בשם יעקב יש שתי משמעויות לגריעותא, שפלות ממה שהעקב נמצא בתחתית הגוף, ועקמומית מלשון והיה העקוב למישור. והקב"ה מאהבתו שאהב אותו ומשמחתו ששמח בו, נתן לו שני שמות שמורים היפך אלו. כנגד השפלות נקרא שמו ישראל מלשון שררה, וכנגד העקמימות נקרא שמו ישורון לשון יושר (כאשר הובא למעלה מהרמב"ן).

אעתיק מה שכתבתי במקום אחר. ואני רואה שב"ה כיוונתי לדברי אחד הכותבים כאן אך מאחר שיש בדברי כמה חידושים אביאם כצורתם.
שמאהבתך שאהבת אותו.... קראת את שמו ישראל וישורון

מה השם ישורון? ולמה נקרא כן.
והנה מצאנו בעיקר ב' פי' לרבותינו הראשונים, א) מגזרת ישר והפך יעקב. (רמב"ן, אבן עזרא, ועוד) ב) מגזרת ראיה כמו אשורנו ולא קרוב. אך צ"ע דהיכן נקרא כן ולמה נשתנה שמו.

והנה מצאנו שורש ג' השמות בפסוק אחד בהושע יב ד 'בבטן עקב את אחיו, ובאונו שרה את אלהים' השם יעקב הוא ע"ש מה שעשה בבטן אמו, השם ישורון (ישר און) ע"ש ובאונו שרה, והשם ישראל ע"ש שרה את אלהים.
ונמצא ששם ישורון הוא אונו של יעקב ששרה את אלהים והשם ישראל הוא הכח של המלאך ששרה עליו. והוא עניין גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שלמלאך אין כח פרטי כי אם כח עליון שבו, אך צדיקים יש להם כח עצמם ומאונו שלו שרה את אלהים ויוכל.
ונמצא עניין און ואל אחד הוא, אך און מיוחס יותר לכח עצמו מאשר לאל שהוא עניין כללי (וא"ש הגמרא ב"ב קיא ב דלימא קרא ראשית און, דאון גופיה הוא אונו ודו"ק)
ולפי"ז א"ש חילופי בית אל - בית אוון דמתחילה נקרא בית אל ובית און לשון מתחלף וכשחטאו קראוהו בית אוון לשון נופל על לשון. (ועיין עמוס ה ה ודו"ק)
ומזה נבוא לשמות המלאכים שמצאנו רובם מסתיימים בשם אל (מיכאל, גבריאל, וכיו"ב) אך גם מצאנו מסתיימים בשם און כגון (סנדלפון, מטטרון (סמליון)) והנה קיבלתי ממורי ורבי הגרשא"מ שליט"א ששמות המסתיימים באל מותר לאומרם אך המסתיימים באון אסור לאומרם, ונראה ע"פ מה שבארנו בענין און שהוא דבר שלא ניתן ליאמר והוא מה שאמר הכתוב 'כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו' ואמרו רז"ל זה מטטרון ששמו כשם רבו, ומזה פקר אחר, ולכן אין לאומרם וד"ל.
ורמז נאה מצאתי ד'און' הוא בגימטריא אל ושם הוי"ה והוא בדיוק מה שכתבתי לעיל והיינו כי שמי בקרבו והבן