פנחס הוא אליהו
פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי: לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם:
ישנם כמה דיעות בחז"ל, שזכה פנחס להיות אליהו הנביא, שלעתיד לבוא במהרה יבשר לנו הגאולה (ויש חולקים, עי' מד"ר פ' ויצא פרשה ע"א. ועי' תוס' ב"מ קיד' ע"ב. וע"ע רד"ק מלכים א', יז' א'). וז"ל תרגום יונתן בן עוזיאל: בִּשְׁבוּעָא אֵימַר לֵיהּ מִן שְׁמִי הָאֲנָא גָזַר לֵיהּ יַת קְיָמִי שְׁלַם וְאַעְבְּדִינֵיהּ מַלְאָךְ קְיַים וְיֵיחֵי לְעַלְמָא לִמְבַשְׂרָא גְאוּלְתָּא בְּסוֹף יוֹמַיָא: [תרגום = משה רבינו אמר לפנחס משמו של הקב"ה, שהקב"ה יעשה אותו מלאך, ויחיה לעולם לבשר את הגאולה באחרית הימים]. וכן כתב ברגום יונתן בן עוזיאל עה"פ שמות (ד' יג'): וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח: וז"ל, וַאֲמַר בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ שְׁלַח כְּדוֹן שְׁלִיחוּתָךְ בְּיַד פִּנְחָס דְחָמֵי לְמִשְׁתַּלְחָא בְּסוֹף יוֹמַיָא. [פי' שראוי להיות משולח לימות המשיח, דס"ל פנחס הוא אליהו שיבוא לפני יום הגדול ויהיה מבשר – פי' יונתן]. וכן פי' נמי עה"פ (שם ו' יח'): וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה: וז"ל, וּבְנוֹי דִקְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִיאֵל וּשְׁנֵי חַיוֹי דִקְהָת חֲסִידָא מְאָה וּתְלָתִין וּתְלַת שְׁנִין חַיָיא עַד דְחָמָא יַת פִּינְחָס הוּא אֵלִיָהוּ כַּהֲנָא רַבָּא דְעָתִיד לְמִשְׁתַּלְחָא לְגָלוּתָא דְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא:
איתא בילקוט שמעוני (פ' פנחס): אמר רבי שמעון בן לקיש פינחס הוא אליהו. א"ל הקב"ה אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים. רבי אליעזר אומר, הסב הקב"ה שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד (מלכים א', יז' א'), מלמד שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד שנאמר: הנני נותן לו את בריתי, בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב' ה'). ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא ונתן לו שכר טוב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.
נאמר בספר שופטים (כ' כח'): וּ֠פִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן עֹמֵ֣ד לְפָנָ֗יו בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֘ לֵאמֹר֒ וגו' וביאר הרד"ק, וז"ל: ואמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פנחס היה, לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה, לפיכך יחסו עד אהרן, וחיה זמן רב, כי הקל ית' הבטיחו בזה, על אשר קנא בשטים. ואמר, הנני נותן לו את בריתי שלום. ואמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. ועל פנחס אמר. ומקצת רז"ל אמרו כי פנחס זה אליהו, ע"ש.
ונאמר בספר דברי הימים (א' ט' כ'): וּפִֽינְחָ֣ס בֶּן־אֶלְעָזָ֗ר נָגִ֨יד הָיָ֧ה עֲלֵיהֶ֛ם לְפָנִ֖ים ה' עִמּֽוֹ: ופי' (שם) הרלב"ג וז"ל, ואחשוב כי פנחס האריך ימים מאוד, כי ברית ה' היתה אתו החיים והשלום בקנאו קנאת ה' יתברך על דבר פעור. והנה היה נגיד זמן מה על זה המנוי, והיה זה בימי דוד וכו'. והנה היה פנחס כהן גדול בימי פלגש בגבעה. וכבר זכרנו בספר שופטים ובספר מלכים מה שיעיד על אורך חייו. ולזה אמר 'לפנים ה' עמו', לפי שהוא היה מזמן קדום מאוד, כי בצאת בני ישראל ממצרים היה נולד פינחס, לפי הנראה בפרשת וארא, עכ"ל. בספר סדר הדורות (לרבי יחיאל היילפרין, אבד"ק מינסק. י"ל בווראשא בשנת תרל"ח) כתב, פינחס בן אלעזר היה גם בימי דוד, שהיה קרוב לת"מ (440) שנה.
איתא בגמ' ב"מ (קיד'), אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו בבית הקברות של עובדי כוכבים וכו', אמר ליה לאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות וכו'. ופי' רש"י, דאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה (מלכים א', יט' י'): קנא קנאתי, וכן בפינחס: בקנאו את קנאתי.
הספורנו פי' עה"פ: את בריתי שלום. ממלאך המות וכו'. וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאד, מכל שאר אנשי דורו, עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פלגש בגבעה, שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (שופטים ב' ז'). וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה (שופטים יא' כו') וכו'. וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פינחס והוא עדיין חי וקיים.
*****************
אחז"ל, פנחס זה אליהו, וקשה מדוע זכה לתרץ את הקושיות והאיבעיות (תיקו – תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות)? וי"ל כתיב: וירא פנחס שהמה בוכים, לפי שנתעלמה מהם ההלכה, ופנחס הגיד להם את ההלכה 'כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו', אמרו לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא [מי שקרא את האיגרת הוא יהיה השליח לקיימה], מיד 'ויקם מתוך העדה' בהסכמתם, ועשה דין בזמרי, והמתחיל במצוה אומרים לו גמור, וכמו שהתחיל במצוה בימי משה שאמר להם ההלכה מה שנתעלמה מהם, כך יגמור לעתיד שיתרץ כל הקושיות והאיבעיות, ויברר כל ההלכות שנעלמו ממנו ע"י הספקות שנפלו בהם. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)