פורום אוצר החכמה

כשמרע"ה נושא ונותן עם בני גד ובני ראובן לגבי חלקם מעבר לירדן נראה מתוך דבריהם שסדר העדיפויות שלהם לא היה נראה למרע"ה ובין הדברים הוא מוכיח אותם בזה.

וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:

בני גד ובני ראובן הקדימו את הצאן (הממון) לבני משפחותיהם.

ולכן מרע"ה מתקנם, מחליף את הסדר ואומר:

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם [...] בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:

ובאמת כשהם עונים, סדר הדברים בדיבורם בא על תיקנו:

וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה: טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד:

הרעיון הוא שחוץ מהדיבור שעל פני השטח, מסתתר רובד נוסף.

***

דוגמא נוספת נמצאת במגילת רות;

בועז אומר לרות לדבוק בנערותיו:

וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי:

אבל רות משום מה הבינה אותו לא נכון.

כשחוזרת לספר לנעמי על הפגישה עם בועז היא אומרת:

וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:

נעמי מתקנת את רות:

וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר:

וסוף דבר רות לומדת:

וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ:

.

ע"כ.


יש למישהו דוגמאות נוספות לדבר כזה?
(אני זוכר שהיה משהו כזה גם במגילת אסתר אבל אינני זוכר מה בדיוק).

לגבי פרשת מטות הרי זה מפורש ברש"י.

ויש משהו דומה ברש"י על פרשת וישלח בדו שיח שבין בני יעקב לבין חמור ושכם.

עוד בדברי משה מול בני גד ובני ראובן:
בהתחייבותם לעבור חלוצים - הם מדברים על זה שיעברו "לפני בני ישראל", ומשה מתקן אותם ומזכיר 4 פעמים שזה "לפני ה'".

שמעתי פעם הרצאה חינוכית, שכך היא הדרך לתקן אדם שטועה - לחזור על דבריו בצורה המתוקנת.

אני חשבתי השנה אחרת. שבזה הוא גילה להם שזה רצון ה'. ובאמת הם אומרים את אשר דבר ה' לעבדיך אע"פ שבפסוק לא פירש משה שהוא דבר ה'. (תמיד אפשר לומר שכל מה שאומר משה הוא ע"פ ה')

אוצר החכמה כתב:אני חשבתי השנה אחרת. שבזה הוא גילה להם שזה רצון ה'. ובאמת הם אומרים את אשר דבר ה' לעבדיך אע"פ שבפסוק לא פירש משה שהוא דבר ה'. (תמיד אפשר לומר שכל מה שאומר משה הוא ע"פ ה')

שייך לדיון בפרשת קורח - מי הסמיך את משה להציע את מבחן המחתות, ולומר שאם דתן ואבירם ימותו כדרך כל הארץ - לא ה' שלחו ר"ל.
ששמעתי בזה שני ביאורים:
א. וישמע משה ויפול על פניו - ואז היה לו גילוי שכינה עם הוראות מה לעשות.
ב. צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ומשה רבינו ידע בוודאות גמורה שה' יסכים למעשיו.
והביאור השני - דומה לדבריך, ודפח"ח.

אוצר החכמה כתב:הם אומרים 'את אשר דבר יי לעבדיך' אע"פ שבפסוק לא פירש משה שהוא דבר ה'.

כתב הרמב"ן בפרשת קרח:

כְּבָר הֶרְאִיתִיךָ כִּי בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים - פַּעַם יַאֲרִיךְ בְּדִבּוּר הַשֵּׁם אֶל משֶׁה וִיקַצֵּר בְּסִפּוּר משֶׁה, וּפַעַם יַעֲשֶׂה בְּהֵפֶךְ, וְלִפְעָמִים לֹא יַזְכִּיר הָאֶחָד כְּלָל, כַּאֲשֶׁר בָּא בְּמַעֲשֵׂה בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב הַמַּעֲשֶׂה בְּמשֶׁה בְּעַצְמוֹ, וְהוּא נַעֲשָׂה עַל פִּי הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'אֵת אֲשֶׁר דִבֶּר יְיָ לַעֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה', וְכָתוּב בִּיהוֹשֻׁעַ 'אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ בָהּ עַל פִּי יְיָ בְּיַד משֶׁה'. וְאִם נֹאמַר שֶׁהָיָה כֵּן מִפְּנֵי הַסְכָּמַת הַשֵּׁם, וְיִהְיֶה זֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה משֶׁה מִדַּעְתּוֹ וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ, אֵינוֹ נָכוֹן שֶׁיַּעֲשֶׂה משֶׁה דָּבָר בְּחִלּוּק הָאָרֶץ אֶלָּא בִּרְשׁוּת, כִּי הַכֹּל בְּמִצְוַת הַשֵּׁם יֵעָשֶׂה, דִּכְתִיב 'לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ' וְגוֹמֵר.
וְדַעְתִּי בָּזֶה וּבַמֶּה שֶׁאָמַר לְאַהֲרֹן 'קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְשִׂים קְטֹרֶת', שֶׁהָיְתָה עָלָיו יַד הַשֵּׁם בָּהֶם, וְהוּא הַנִּקְרָא 'רוּחַ הַקֹּדֶשׁ', כָּעִנְיָן בְּסִפְרֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁהָיוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר 'רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי'. כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ בְּכָל בֵּיתוֹ נֶאֱמָן הוּא, וּמִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִדֶּרֶךְ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה לֹא הִזְכִּיר בָּהֶן דְּבַר הַשֵּׁם.

יש"כ.
אני חושב אם כך שהרמז נחמד. שאמר להם לפני ה' להודיעם שהוא ע"פ ה'.

עזריאל ברגר כתב:שמעתי פעם הרצאה חינוכית, שכך היא הדרך לתקן אדם שטועה - לחזור על דבריו בצורה המתוקנת.

זה נכון גם דידקטית בשגיאות לשוניות.