כו, ב
וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה... וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא.[א] ובבעל הטורים (להלן פס' ד):
טנא. בגימטריא ס'. רמז לבכורים א' מס' (ירושלמי בכורים פ"ג ה"א) ולכך נעלם סמ"ך בפרשת בכורים.
והנה במתני' ביכורים פ"ב מ"ג:
יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להם שיעור.ובתוס' יו"ט שם:
פי' הר"ב מדרבנן א' מחמשים אבל בכורים אפי' מדרבנן לא וכן משמע לשונו במשנה ה. ובפ"ק דפאה מפרש דבכורים אין להם שיעור דלא נתנה בהם התורה שיעור משמע דאילו מדרבנן יש להם שיעור. וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות בכורים דמדבריהם צריך להפריש א' מששים. וכתב בכ"מ שהוא מהירושלמי דריש פ"ג ודהכי משמע בגמ' דידן בפ' ראשית הגז וע"ש דף קלז. ולמה שכתבתי בריש פאה בשם רש"י דשיעור תרומה רמוזה בפסוקים יש לומר דה"ק דתרומה יש לה שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא. אבל בכורים אין להם שיעור מדרבנן בדרך אסמכתא.
והנה לפי האסמכתא שמצא הבעל הטורים בל' הכתוב לשיעור אחד מששים בביכורים הדרא קושיית התוי"ט לדוכתה.
[ב] אכן מצינו ישוב נפלא לקושיית התוי"ט בביכורים שם בדברי רבינו הגר"א ב
שנות אליהו הארוך שם:
והא דתני בפ"ב מ"ג יש בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים כו' ויש להן שיעור כו' משא"כ בביכורים וא"א לומר מדאורייתא אין לביכורים שיעור והלא מדאורייתא גם כן לתרומה אין שיעור היינו לפי שהעיקר ביכורים הוא א' לבד (ובזה מיושב מה שהקשה התוי"ט בפ"א מ"ג דפאה ד"ה י"ל שעור עי"ש וק"ל). (מהרב ר' העשיל כ"ץ זצ"ל) והשאר עד ס' הוא תוספת ביכורים.
וכן יסד לן בקוצר אמרים באדרתו כאן, וז"ל,
בכורים עצמן אין להם שיעור. כי ראשונה שבכרה קושרו בגמי. ותוספת בכורים כיון שרואה שביכר עוד קושרו עוד ושיעורן עד אחד מששים מפירותיו, וז"א מראשית קאי על ביכורים עצמן ולא כל ראשית. ועתה הנה הבאתי את ראשית הוא כל הראשית והוא תוספת הביכורים.
ולפי דברי הגר"א נמצא שחלוק השיעור של אחד מששים בביכורים שאינו דין שיעור ונתינה יפה בביכורים, אלא זה הרחבה של עיקר הביכורים שזה הפרי הראשון, וכל השאר עד אחד מששים זה תוספת.
ולפי דברי הגר"א נראה לבאר היטב דברי הכתוב בנחמיה (י, לו):
וּלְהָבִ֞יא אֶת־בִּכּוּרֵ֣י אַדְמָתֵ֗נוּ וּבִכּוּרֵ֛י כָּל־פְּרִ֥י כָל־עֵ֖ץ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבֵ֖ית ד'. וברש"י: ובכורי כל פרי עץ - בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים. וכתב המלבי"ם וז"ל,
והוא תמוה דמבואר בירושלמי בכורים דאם הביא בכורים חוץ מז' המינים לא נתקדשו, ונראה מפני שמן התורה אין שיעור לבכורים קבלו עליהם להביא לבית ה' מתנה ראויה אחד מששים כתקנת חכמים.
ועל פי יסודו של הגר"א הדברים מאירים, שהקבלה היתה שמביאים את 'כל' פרי עץ, והיינו מה שנתרבה מ'כל', לא רק הראשית ממש דהיינו הפרי הראשון, אלא גם התוספת ביכורים עד אחד מששים.
[ג] והנה בשנו"א בסוף הדיבור שם יסד עוד:
ואם לא נתן לא עכב כלל את הביכורים ואין צריך להוסיף, אבל בתרומה הכל הוא עיקר תרומה, ואם נתן פחות מששים צריך להוסיף עד ששים.
ולכאורה הוא פירוש נוסף ללישנא דמתני' דמה"ט חשבינן דבתרומה הוי דבר שיש לו שיעור מדרבנן, ואילו ביכורים אין להם שיעור, דמלבד הנפ"מ שבביכורים השיעור יש לו רק דין תוספת ולא עיקר, יש נפ"מ לענין דיעבד, שבביכורים א"צ להוסיף על העיקר אם לא השלים התוספת, ואילו בתרומה הכל הוא עיקר וצריך להוסיף להשלים השיעור עד ששים. [ועי' בדרך אמונה פ"ב הי"ז ביאור ההלכה ד"ה אבל מדבריהם].
ויש לדון להוסיף ולחדש ע"פ דרכו של רבינו הגר"א דבתרומה עד כמה דמיחסרא בגוף מעשה התרומה, בודאי לעולם יכול להשלים, אבל בביכורים – הרי ה'ראשית' זה רק הפרי עצמו, ואילו מה נחשב לתוספת זה נקבע בשעת ההבאה בשימה בטנא, ולכן בביכורים לא רק שאינו מחויב להשלים אם לא הביא שיעור אחד מששים, אלא גם אינו יכול להשלים.
ואם כנים הם הדברים, נמצא איפוא שהרמז של בעה"ט על 'ושמתו בטנא' אינו רמז על שיעור של אחד מששים גרידא, אלא זה מרמז שהשימה בטנא קובעת את השם 'תוספת ביכורים' על מה שמביא יחד עם הביכורים, וכאן מרומז שהשיעור של תוספת ביכורים הוא אחד מששים, שכן רק ע"י השימה יחד עם הביכורים נקבע שם התוספת, וכאמור.
[ד] ובטעמא דמילתא דלדברי הגר"א רק הפרי הראשון הוא ביכורים, יש לומר בפשוטו, דאמנם רק הפרי הראשון הוא נחשב לביכורים, היינו מה שבעל השדה רואהו וכורך עליו גמי.
ברם הגרי"י קלמנוביץ שליט"א רצה לבאר ע"פ דברי הגר"א בפי' אליהו רבא על דברי המשנה ריש כלים (פ"א מ"ו) עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאים כן מכל הארצות, וז"ל, והבכורים. בכורים לאו משום קדושת ארץ ישראל אלא שהיא חובת הארץ ואינה נוהגת אלא בארץ ישראל. אלא עומר ושתי הלחם מה שאין מביאין אותה אלא מא"י היא משום קדושת א"י.
ורצה הגרי"י להוסיף ולהטעים, דתרו"מ יסודם אינו חובת הארץ כלל, אלא שזה חובת הגברא שצריך להפריש תרומות ומעשרות, ומעתה מבואר ש'ביכורים' אינו דין הפרשה אלא חובת הארץ המחייבת להרים ביכורים, ומה"ט מובן היטב שחלות הביכורים הוא עך פרי אחד ותו לא, שאין זה לפי היבול כלל.