פורום אוצר החכמה

מן הכתובים עצמם, וגם בדחז"ל ל"מ לפו"ר שהיתה זו מלחמת מחיית עמלק, וניתן להבין שהייתה זו מלחמה כשאר המלחמות להציל ישראל מיד צריהן. אמנם עם תום המלחמה הודיעו הקב"ה כי מלחמה לה' בעמלק מדוד דור, אבל כאשר משה פוקד על יהושע ללחום בעמלק אינו מודיעו מכל זה. וברמב"ם שמחיית עמלק זוהי מן המצוות שנצטוו כאשר יכנסו לארץ ישראל.
והנה דרשו חז"ל על הכתוב שם "ויחלוש יהושע" שהרג יהושע רק את הגיבורים שבהם ואת החלשים הניח, ואמרו שהוראת שכינה היתה, כלומר הוראת שעה היא, שהרי מצווה למחות זכר עמלק לגמרי. אכן אם מלחמת יהושע לא היתה כדי למחות זרעו של עמלק, אלא מלחמה כשאר המלחמות, הרי מדרך המלחמה שהורגים בגיבורים עד שיתר העם נסים. האם אכן מפורש במקום אחר שיהושע נצטווה כאן על מחיית עמלק?

לא ברור לי מה ששאלת על 'ויחלוש יהושע', שכן היא דרך המלחמה להרוג רק החזקים.

מפורש בתורה שבמלחמה עם כל אויב הורגים את כל הזכרים ומשאירים רק את הנשים והטף.

ולעצם הענין של מצות מחיית עמלק, הנה בפ' בשלח לא כתוב שיש מצוה למחות את עמלק אלא רק שהקב"ה מודיע שהוא ימחה את עמלק ("מחה אמחה את זכר עמלק"). ורק בפ' תצא כתובה המצוה של זכירת ומחיית עמלק על ידי בני ישראל.

איש_ספר כתב:האם אכן מפורש במקום אחר שיהושע נצטווה כאן על מחיית עמלק?

בהמשך לפיסקה האחרונה שבדברי דרומי:

בפרשת בשלח, כתוב להדיא "ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק".
אבל בפרשת כי תצא כתוב: "תמחה את זכר עמלק".

כדי ליישב את הכתובים ("אמחה" לעומת "תמחה") נצטרך לומר כי, מה שנאמר כאן - בפרשת בשלח - ליהושע, הי' בגדר - לא ציווי אלא - הודעה ליהושע על מלחמת הקב"ה בעמלק, ע"י מה שיצווה הקב"ה בהמשך (לעם ישראל): "תמחה".

וראו רש"י על ויחלוש יהושע, שכתב שעשה ע"פ הדיבור.

על פי הדיבור - א"ז אומר שהיה מצוות מחיית עמלק, אלא שראוי היה שלא ישאירו בהם נפש חיה מהקמים עליהם,
אבל בהוראות שעה רק החלישם (קצץ ידיהם ורגליהם).
גם מסתבר שלא כל עם עמלק הגיע למלחמה, והנשים והטף בודאי שלא, והרי מצוות מחיית עמלק היא על כל כולם.

מה מקור רש"י שהשאיר החלשים שבהם? אולי מהמכילתא שאמר רבי יהושע: 'ר' יהושע אומר שירד וחתך ראשי גבורים העומדין בראשי שורות'.

דרומי כתב:לא ברור לי מה ששאלת על 'ויחלוש יהושע', שכן היא דרך המלחמה להרוג רק החזקים.

מפורש בתורה שבמלחמה עם כל אויב הורגים את כל הזכרים ומשאירים רק את הנשים והטף.

ולעצם הענין של מצות מחיית עמלק, הנה בפ' בשלח לא כתוב שיש מצוה למחות את עמלק אלא רק שהקב"ה מודיע שהוא ימחה את עמלק ("מחה אמחה את זכר עמלק"). ורק בפ' תצא כתובה המצוה של זכירת ומחיית עמלק על ידי בני ישראל.

בכל המלחמות היה ציווי להרוג את כל הזכרים דייקא?

למה חז"ל ראו כאן הוראת שכינה? מה היה חריג בויחלוש יהושע?

איש_ספר כתב:בכל המלחמות היה ציווי להרוג את כל הזכרים דייקא?

במלחמת הרשות - נאמר במפורש "והכיתה את כל זכורה לפי חרב", וכך עשו בני ישראל גם במלחמת מדין, עד שבא משה ונזף בהם.

איש_ספר כתב:מן הכתובים עצמם, וגם בדחז"ל ל"מ לפו"ר שהיתה זו מלחמת מחיית עמלק, וניתן להבין שהייתה זו מלחמה כשאר המלחמות להציל ישראל מיד צריהן... האם אכן מפורש במקום אחר שיהושע נצטווה כאן על מחיית עמלק?

כך משמע בחז"ל בכ"מ. למשל:
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ג - זכור (ע"ע ב"ר עה, יב):

כת' ויאמר משה אל יהושע (שמות יז: ט). ולמה אמר ליהושע, מפני שבא משבטו של יוסף, וכתי' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א: יח), תצא להבה מבית יוסף [ותאכל] קש של בית עשו, זה יהושע שהרג לעמלק, שנאמ' ויחלוש יהושע... ויחלוש יהושע. רבותינו אמרו הפיל עליהן גורלות, כד"א וכאשר יטילו חלשים על המנות. ארבעה שמות נקראו לגורל, חלש, פור, גורל, חבל, ובכולם לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק, שנא' ויחלוש יהושע. בגורל ובפור לקה המן, שנא' הפיל פור הוא הגורל לפני המן (אסתר ג: ז). בחבל עתיד ללקות אדום, שנא' חבלי יולדה יבאו לו (הושע יג: יג). לכך נאמ' ויחלוש יהושע.

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור:

אמר רבי יצחק אנו מוצאים שביקש יהושע למחות את זכר עמלק שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב (שמות י"ז י"ג) אמר הקדוש ברוך הוא חייך עד עכשיו שאול המלך עתיד לעמוד מבנימין ולשרש ביצתו של עמלק שנאמר מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימן בעממיך וגו' (שופטים ה' י"ד).

וראה ברטנורא ריש מגלה:

ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה, וכתיב כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, לפיכך הזכירו מימות יהושע.

איש_ספר כתב:

דרומי כתב:לא ברור לי מה ששאלת על 'ויחלוש יהושע', שכן היא דרך המלחמה להרוג רק החזקים.

מפורש בתורה שבמלחמה עם כל אויב הורגים את כל הזכרים ומשאירים רק את הנשים והטף.

בכל המלחמות היה ציווי להרוג את כל הזכרים דייקא?

רמב"ם, מלכים ו' ד'
ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים

איש_ספר כתב:והנה דרשו חז"ל על הכתוב שם "ויחלוש יהושע" שהרג יהושע רק את הגיבורים שבהם ואת החלשים הניח, ואמרו שהוראת שכינה היתה, כלומר הוראת שעה היא, שהרי מצווה למחות זכר עמלק לגמרי.

ברא"ם על דברי רש"י: "מכאן אנו למדין" - בתנחומא. דאם לא כן למה [השאירו] החלשים ולא הרגו את כלן. וכעי"ז בגו"א: "מכאן אנו למדין" כו'. דאם לא כן אם היה בו כח לחתוך ראשי גבורים (רש"י כאן) - כל שכן שהיה יכול להמית החלשים.
אין כל הכרח מדבריהם שכוונתם למצוות מחית עמלק. ושמא כוונתם על מה שלא הרג כל הזכרים.

איש_ספר כתב:בכל המלחמות היה ציווי להרוג את כל הזכרים דייקא?

למה חז"ל ראו כאן הוראת שכינה? מה היה חריג בויחלוש יהושע?

בעניי לא הבנתי קושייתו, הלא ישנו חיוב להרוג את כל הזכרים בין חלשים בין גבורים

כמדומה שהמקורות שהביא על הריגת זכרים הוא כאשר יוצאים ישראל לכבוש מקום שאז צריכים להרוג את הזכרים
אך לומר שבכל פעם שיש איזושהי מלחמה צריך להרוג את כל הזכרים של העם הנלחם לא זכור לי כדבר הזה

יעקב בורלשטיין כתב:כמדומה שהמקורות שהביא על הריגת זכרים הוא כאשר יוצאים ישראל לכבוש מקום שאז צריכים להרוג את הזכרים
אך לומר שבכל פעם שיש איזושהי מלחמה צריך להרוג את כל הזכרים של העם הנלחם לא זכור לי כדבר הזה

למה ירמזו דבריו באמרו "איזושהי מלחמה"?
יש שני סוגי מלחמות, מלחמת מצוה ומלחמת הרשות.
ענין מלחמת הרשות על פי הרמב"ם סדורה היטב בלשונו בהל' מלכים:

ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.

ולדעתו כל מי שאינו מקבל על עצמו שבע מצוות בני נח, הוא בכלל הזכרים שיש להרגם, וכמו שכתב:

ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים.

דין זה נאמר אף במלחמת הרשות, כמבואר מרצף דבריו שם.
וכן כתב עוד:

אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה.

{וע"ע שם:

וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג.

איזושהי מלחמה = תקריות גבול
וכן התקפה של גויים מבחוץ, שצריך לגרש אותם אבל אין חובה ללכת למקומם ולהרגם

מלחמות שעליהן נאמר כל מה שציטטת הן מלחמות כיבוש

שאלה פשוטה:
אם באה מדינה/עיר שכנה ומתקיפה את עם ישראל, ואנו מנצחים אותם ומרחיקים אותם כליל מעלינו - האם ע"פ סדרי מלחמת התורה אנו אמורים עכשיו להרוג את כל זכוריהם?!
לא ראינו שנהגו כן בכל המלחמות שבתנ"ך...

עזריאל ברגר כתב:שאלה פשוטה:
אם באה מדינה/עיר שכנה ומתקיפה את עם ישראל, ואנו מנצחים אותם ומרחיקים אותם כליל מעלינו - האם ע"פ סדרי מלחמת התורה אנו אמורים עכשיו להרוג את כל זכוריהם?!
לא ראינו שנהגו כן בכל המלחמות שבתנ"ך...

1. כן ולא: אם הם משלימים איתנו, אין צורך. אלא שלדעת הרמב"ם 'משלימים' פירושו קבלת שבע מצוות בני נח. דברי הרמב"ם חדים וברורים (עיי"ש ותרווה נחת).
אגב, הציור שצירת ('אם באה מדינה/עיר שכנה ומתקיפה את עם ישראל'), לדעת הרמב"ם זוהי 'מלחמת מצוה', 'מלחמת הרשות' לעומת זאת רחבה הרבה יותר, והיא כוללת גם 'להרבות בגדולתו ושמעו' של המלך.
2. לענין מלחמות מלכי ישראל בתנ"ך: לא תמיד היה כח ביד מלכי ישראל לקיים הלכה זו, וכפי שהיום אין בידינו הכח לקיימו.