פורום אוצר החכמה

רש"י על הכתוב (ירמיהו ג, יט) "ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גויים" מפרש צבי - צביון.
מהו צביון זה?

נראה שהוא לשון רצון ובחירה. כך נאמר על נבוכדנצר הרשע: "דִּי הֲוָה צָבֵא הֲוָא קָטֵל וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַשְׁפִּיל". וגם בכתובה אומרים "וצביאת מרת" וכו'.
וע"ע ר"ה יא ע"א, מגילה טו ב, כתובות קיא א, סנהדרין צד א.

זה רעיון מענין אבל הוא אינו נראה לי ברש"י שם

ברש"י ישעיה ב, ד משמע להדיא כמו שכתב הרב חגי פאהן מקודם שהוא לשון רצון

כדכד כתב:ברש"י ישעיה ב, ד משמע להדיא כמו שכתב הרב חגי פאהן מקודם שהוא לשון רצון

צ"ל ישע' ד ב.
ביחז' כו כ ד"ה ונתתי צבי מפרש רש"י תפארת. בחולין ס ע"א ד"ה לצביונם מפרש רש"י בדמות שבחרו להם.
בר"ה (יא ע"ב) מפרש ר"ח: לצביונם - לתוארם ביופיותם, שנאמר וכל צבאם, ופרשינן לצביונם. וכן (שם ע"א, תוד"ה לקומתן) מפרשים: צביונם - לשון יופי, כמו (ישע' כח ה) לעטרת צבי...
בחולין (ס ע"א ד"ה אל תיקרי) מביאים התוס' את הערוך (ערך צב א'), דכולהו נפקי מצביונם שהוא לשון יופי... ויש לומר דקומתן נפיק מלשון הצבה.
לשון הערוך (ערך צב): כל מעשה בראשית לקומתן נבראו, פירוש לקומתן, גדולים מלאים ולא קטנים שצריכין לגדל, לדעתן נבראו ולא כדעת התינוקות, ופירוש לצביונן לשון יופי..
כל הנ"ל משרש צבי, אך בעזרא ג ז ד"ה כרשיון מביא רש"י כמה דוגמאות ובין השאר: ומן צבה יאמר צביון! וצ"ע.

תודה רבה
לפי זה יוצא שרש"י בחולין מפרש "צביון"לשון תואר או שהוא לשון רצון ו"צביונם" קאי על "שבחרו להם"?