עי' רש"י ויקרא י ג
הוא אשר דבר וגו' - (זבחים קטו) היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט) א"ת בכבודי אלא במכובדי א"ל משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.
וכן הוא באבן עזרא,
כבר אמר לי השם שהוא יראה קדושתו בקרובים אליו, כטעם: רק אתכם ידעתי וכאשר אראה בם קדושתי, אז אהיה נכבד ועל פני כל העם אכבד וייראו ממני.
ומבואר שהיה למשה נבואה שביום הקמת המשכן יתקדש בקרוביו ית'.
ואולי נוכל לבאר נבואה זו על שום מה, ע"פ הרמב"ן בהקדמתו לאיוב. שביאר שם, שקושיית צדיק ורע לו בעצם אינו קשה בדר"כ כי המקשה תמיד יוכל לומר שיש בידי הצדיק איזה מעשה רעה ועל זה נענש, ורק צדיק גמור עצמו כמו איוב שיודע שכל מעשיו מתוקנים, וכן העיד ה' עליו "ותסיתנו בו לבלעו חנם" שלא היה רבב בצדקת איוב, או אז יקשה לצדיק קושית צדיק ורע לו. משא"כ לרשע וטוב לו, יתקשה בו כל אחד ואחד כשיראה רשע רע כופר הכל מקבל את הטובה.
הנה, לולי נבואה זו אולי לא יתקדש שמו ית' בקרוביו ומיודעיו כהוגן, כי לא ידעו גודל צדקתם, ויתלו כי מצא בעל חוב מקום לגבות, כי יחשבו שבידיהם איזה עוון גדול מנשוא, ועל כן נתנבא משה שבקרובי אקדש, לדעת שגדולים וקדושים היו ודוקא על ידם יתגדל ויתקדש שמיה רבא, וכך היא המדה מאיתו ית'.